יום שישי, 13 באפריל 2012

חתונות וכל המסביב


רבנות וכפייה (לא, זה לא הולך להיות פוליטיקלי קורקט)

כהרגלי בקודש להתעניין בנושאים שלא קשורים אליי (אני לא מתכננת שום חתונה בעתיד הקרוב), בדקתי לאחרונה קצת את נושא החתונות. זה התחיל מחברה בפייסבוק שרוצה להתחתן בפראג ולא דרך הרבנות. באחד הפוסטים שלה בנושא היה קישור לאתר משרד הפנים. נכנסתי מתוך סקרנות, וראיתי איך מתחתנים דרך הרבנות בארץ. חשכו עיניי.

פרוצדורת החתונה דרך רבנות
וגם: פתיחת תיק נישואין

אז מה צריך לתת לרבנות כדי שיואילו בטובם לחתן אותי? (בקישור השני)
- תעודת זהות עם ספח - אין בעיה.
- שלוש תמונות פספורט - נניח שאין בעיה, למרות שממש לא ברור בשביל מה הם צריכים אותן, ועוד שלוש.
- תעודת נישואים או כתובה מקורית של ההורים - בשביל מה בדיוק? לא רוצה לתת להם את זה. לא עניינם איך ההורים שלי התחתנו (ההורים שלי התחתנו ברבנות עצמה, פיזית. ועם זאת, איך זה בדיוק קשור לנושא? אני מסרבת לתת תעודות פרטיות כאשר אין בהן שום צורך).
- תשלום אגרה בסך 600 ש"ח - גזל, גניבה ועושק, אין מילים אחרות. אמנם זה כסף קטן לעומת החתונה, ועם זאת, הרבנות מקבלת גם ככה את רוב הכסף של המדינה שלא הולך על ביטחון. הם לא צריכים לקחת עוד כסף ממי שבסך הכל מבקש להתחתן.
- עדים - כמובן גברים בלבד ושאינם קרובי משפחה - כפייה דתית והדרת נשים. קפצו לי.
- אישור מקווה (חה! חה! חה! פירוט בהמשך).

מה מקבלים תמורת ה-600 ש"ח (מלבד העובדה שהם עושים טובה ומחתנים אותך):
- פתיחת תיק נישואין - לא עולה להם גרוש.
- פרסום בעיתונות - לא רוצה. שכחו מזה. לא יקרה. בהתחלה לא הבנתי בכלל לצורך מה, אחר כך הבנתי (כדי שאם אני כבר נשואה אז לא אוכל להתחתן מאחורי גבו של "בעלי"). אז שכחו מזה. לא מאמינים לי שאני לא נשואה עדיין (למרות שנתתי לכם תעודת זהות כולל ספח)? אל תאמינו.
- כתובה - פטריארכלית, שוביניסטית ומפלה כמובן. טוב שזה לא פשוט טופס רכישה.
- תעודת נישואין.
- רב לעריכת החופה (כמובן שצריך להוסיף לו הוצאות נסיעה לחתונה).

כל אלה בטח לא עולים להם 600 ש"ח וגם לא 100 ש"ח. ביזיון. אבל ניחא, לא בזה העניין.

טוב, עכשיו תנו לי סיבה אחת טובה להתחתן ברבנות ואני מבטיחה לעשות את זה. תשובות כמו "זו המסורת", "כולם עושים את זה" ו"ככה צריך" אינן עונות להגדרה של "סיבות טובות" על פי רוח הבלוג, ולכן לא יתקבלו.

כדי שלא תגידו שאני רק דורשת, אתן עכשיו את כל הסיבות למה לא להתחתן ברבנות:

1. אין שום צורך. אני יהודיה, הילדים שלי יהיו יהודים. זאת על פי כל פסקי ההלכה. ברגע שאני יהודיה, הילדים שלי יהודים ואין צורך ביותר מזה. אז לכל מי שחושש שאם הוא מתחתן בחתונה אזרחית, או לא מתחתן בכלל, הילדים שלו לא יוכלו להתחתן ברבנות - בדקתי, וזה לא נכון. בהחלט יכולים על פי ההלכה (למרות שכנראה יציקו להם כי הם לא יביאו את הכתובה של הוריהם). הרבנות כמובן לא מפרסמת את המידע הזה, כי היא מפסידה ממנו כסף. כמו כן, על פי ההלכה, כל מה שצריך כדי להתחתן זה טבעת ואת המשפט "הרי את מקודשת לי", וזהו, נשואים. אין שום צורך ברב או בקשקושים אחרים. גם את זה הרבנות כמובן יודעת ולא טורחת לפרסם, למרות שהיו אנשים שנאלצו להתגרש בגלל בדיחה שכללה את המשפט הזה.
אני חושבת שטקס החתונה היהודי הוא יפה בבסיסו וגם הייתי רוצה אותו (עם התאמות קלות, כדי שלא ייראה כאילו החתן קונה אותי מאבא שלי, כמו שזה נראה ברוב החתונות כשהכלה עומדת כמו גולם). היין, הטבעת, הכוס וכו'. וזה אומר שאהיה נשואה כדת וכדין. פשוט לא יוכר על ידי הרבנות. וזה בדיוק מה שאני רוצה.

2. גם ככה אפרנס את הרבנות כל חיי באמצעות כספי המיסים. לא רוצה לתת להם עוד כסף. עכשיו הזמן להיות נחרצת: ממני הם לא יקבלו עוד אגורה!

3. אני לא רוצה רב בחתונה שלי. זכותי, לא? סתם בן אדם זר ומשתמט שלא מכיר אותי ודורש ממני כל מיני אישורים מטופשים, שלא לדבר על הטיפ שהוא לוקח למרות שאסור לו. ובכלל, למה שבן אדם זר יחתן אותי? למה בכלל שאיש דת יחתן אותי? מה לו ולי? הוא לא מייצג את הדת בעיניי, לא את הדת שלי בכל אופן. אני רוצה אדם שאני מכירה, ואם הטקס לא מוכר במדינה, מצדי שלא יהיה מוכר.

4. לחיי היום יום שלי אין שום קשר לרבנות. יותר מזה: לשום אספקט בחיי אין קשר לרבנות. חתונה זה אמנם יום מיוחד, אבל לא עד כדי כך מיוחד שיש צורך לערב בו מוסד שכל קשר ביני לבינו הוא כספי בלבד (כל המיסים שזורמים ועוד יזרמו אליהם).

 5. סוף סוף הגענו לאישור המקווה. איך אומרים בעדינות? אני למקווה לא הולכת. נקודה. (ניסיתי לנסח בעדינות, כנראה שלא הצלחתי.) אפילו אם נתעלם מסיפורי הזוועות על נשים שקצה ראשן בצבץ מתוך המים והבלנית דחפה להן אותו פנימה עם הרגל, אפילו אם נניח שההיגיינה שם מוצלחת כנגד כל הסיכויים, אפילו אם נניח שהבלנית לא באמת ניגשת ובודקת אותי כשאני עירומה - אני לא הולכת לשם. שוב, אני מניחה לצורך הוויכוח שכל זה שטויות (למרות שאין לי שום הוכחה שזה באמת לא נכון), ועדיין כל מה שאני מרגישה זה דחייה וגועל. לא מוכנה להתפשט בפני אדם זר שלא לצורך רפואי. לא מוכנה להיכנס לבריכה כדי "להיטהר" כשאני לא מאמינה בזה בכלל. אני רואה בזה השפלה ומרגישה שזה נכפה עליי כנגד רצוני.
אבהיר: מי שרוצה ללכת למקווה, אין בעיה. מי שבאמת מרגישה רצון לעשות את זה, מי שיש לה אמונה ורוצה להיטהר, מי שלא רואה בזה שום השפלה אלא דווקא כבוד, מי שבכלל לא אכפת לה ולא עושה עניין - אין לי שום בעיה עם כל זה. לכו למקווה ועשו חיים ולא תהיה לי טיפת ביקורת עליכן. כל מה שאני מבקשת הוא שלא תכפו את זה עליי. אני לא רוצה. לא רוצה. לא רוצה. מבחינתי לא להתחתן בכלל, ורק לא ללכת למקום הזה. וזו זכותי!


כבר דיברתי על הנושא הזה עם כל מיני אנשים. בדרך כלל התשובה הקונפורמיסטית המצויה היא: "אבל זה נורא חשוב להורים". אין לי כל ספק שארצה להתחשב בהורים של החתן שלי. אבל עם כל הכבוד אליהם, זו לא החתונה שלהם. זה בכלל לא אירוע שלהם. באותה מידה, זה גם לא אירוע של ההורים שלי, שגם כן היו שמחים שאתחתן דרך הרבנות, ועם כמה שאני אוהבת ומעריכה אותם, אני ממש לא שואלת אותם איך להתחתן. אם בני משפחה אוהבים אותנו באמת, הם צריכים לכבד את הבחירות שלנו, ויותר מזה: אם אנחנו אומרים להם שזה מה שעושה לנו טוב, הם צריכים לרצות שזה מה שנעשה - כי הם רוצים שיהיה לנו טוב! הרי זו המשמעות של משפחה!


ואז אומרים לי: "נו, אז איך תתחתני?"

בוקר טוב, יש דבר כזה, חתונה אזרחית. נכון שהיא חייבת להיות בחו"ל, אבל לי אין שום בעיה עם זה, זה בסך הכל לצורך הרישום. זה האידיאל מבחינתי: טקס (בלי רב) בארץ, ורישום בחו"ל. אחר כך חוזרים לארץ עם תעודת הנישואין ונרשמים במשרד הפנים, וכך נחשבים לנשואים לכל דבר ועניין ומקבלים את כל ההטבות של זוגות נשואים.


איפה הכסף?

 אז קראתי את הכתבה הבאה: תעצרו את ההכנות לחתונה, אין לי כסף

כתבה משעשעת לכל הדעות, ואפילו מאוד הסכמתי עם הכותבת עד האמצע בערך, כי חשבתי שהיא מציגה את השטויות שעושים היום בחתונות, מסבירה כמה כסף זה עולה, ואומרת שזה בעצם מיותר. בפועל, היא רוצה ומתכוונת לעשות הכל, ורק מקטרת שהמדינה צריכה לפקח על המחירים המטורפים.

ממ. כן. יופי.

<ראש בקיר>

אז בואו נעבור סעיף סעיף על מה שעולה כל כך הרבה כסף, לפי הכתבה. מבהירה מראש: מי שיש לו כסף לכל הדברים האלה, ורוצה לעשות אותם, אין לי שום בעיה עם זה. הבעיה שלי היא עם מי שאין לו, ואפילו לא באמת רוצה.

200 מוזמנים לחתונה: ברצינות? 200 מוזמנים? מי שקרא את הכתבה, יודע שמדובר אך ורק בצד של הכלה כי לחתן כמעט אין אורחים. 200 מוזמנים לאדם אחד? זה מזכיר לי מה אני אומרת לאנשים שיש להם בפייסבוק 900 (או 1900) חברים: אין שום סיכוי שאתם מכירים את כולם, שלא לדבר על אומרים להם שלום ברחוב.
הגיע הזמן לשנות פה קצת את הגישה. לחתונה מזמינים רק אנשים שבאמת אכפת להם שאתם מתחתנים, ושלא רואים בהזמנה לאירוע עול. אנשים שבאמת משמח אותם לבוא, ולא באים רק כי אתם נגררתם בעל כורחכם לאירוע שלהם.
ומה זה אומר? זה אומר אנשים שבאמת נפגשים איתם גם כשאין מחויבות, ואנשים שבאמת מדברים איתם בטלפון, ואנשים שבאמת יש לכם על מה לנהל איתם שיחה! כלומר: בלי דודים שפוגשים פעם בשנה, בלי קולגות לעבודה שהם אפילו לא חברים שלכם ("הוא מהצוות שלי, לא נעים"), בלי בני דודים של בני דודים, בלי אנשים שהיו איתכם פעם בקמפינג.
והכי חשוב: די כבר עם המסורת של להזמין חברים של ההורים, ובכלל להזמין אנשים שאין לכם שום יחס אליהם רק כי ההורים רוצים. צאו מזה: זה אירוע שלכם ורק שלכם, לא של ההורים שלכם, וכמו שאמרתי קודם, המשפחה צריכה לרצות שיהיה לנו כיף ולא להעיק עלינו.

די ג'יי: 4000 ש"ח, מסתבר. טוב, אז אני לא אשלם מחיר כזה רק בשביל מוסיקה שאפילו אסור לי לבחור. רשימת שירים אני יכולה להכין לבד, גם דיסקים עם השירים האלה כל ילד בן 12 יודע להכין, וזה בטח לא יעלה לי 4000 ש"ח.
עוד עניין: אני שונאת מוסיקה מזרחית. ולכן לא תהיה מוסיקה מזרחית בחתונה שלי, אפילו לא שיר אחד. גם לא יהיו טראנסים. גם לא יהיו שירים מפגרים ורדודים. זה לא אומר שהמוסיקה חייבת להיות קלאסית, אבל היא חייבת להיות איכותית, ועוד לא יצא לי להיות בחתונה שהיו בה רק שירים כאלה. לכן אני לא לוקחת די ג'יי שאני לא מכירה.

צלם: סליחה, צלמים. אז אחד אחד.

צלם סטילס: מבינה למה צריך, אפילו רוצה אחד כזה (אחד, לא חמישה), ועם זאת לא מתכוונת לשלם לו אלפי שקלים. אני מכירה מספיק אנשים שיודעים לצלם, ובלית ברירה אשתמש בסטודנט לצילום, כי העקרונות שלי חשובים לי יותר.

צלם וידיאו: בשביל מה, אין לי מושג. אני לא יושבת ורואה סרטים של חתונות. מי שכן, אין בעיה, אבל אני עדיין לא מבינה למה זה צריך לעלות כל כך הרבה כסף. מקסימום מבקשים מהאורחים שיצלמו את החופה באייפון ("אבל זו חתונה!!!" טוב, מה שתגידו, אבל אל תתלוננו שזה כל כך יקר).

צלם מגנטים: די כבר עם זה. בכל חתונה עושים את זה היום. מודה שזה היה נחמד בפעם הראשונה, אחרי כן זה נמאס. חוץ מזה, מדובר בסתם גימיק ולא במשהו שלגיטימי שיעלה כל כך הרבה כסף.

מצלמות רחף: הגזמתם לגמרי. אין מילים.

שמלה: מכל הדברים ה"חתונתיים", זה היחיד שאני באמת באמת רוצה, ועם זאת, לא מוכנה בשום אופן להוציא עליו כל כך הרבה כסף. יש שמלות לבנות יפות, יש שמלות לרכישה באינטרנט, יש יד שנייה, יש הרבה אפשרויות מלבד לגשת לסלון כלות ולשכור (לשכור! לא לקנות!) אחת ב-10,000 ש"ח.

עוד שמלה: אה, כן, מדובר בשתי שמלות. כי כמובן שחייבים אחת לטקס ואחת לריקודים. <ראש בקיר> הגזמה פראית - ואני עוד באמת אוהבת שמלות כלה. החלק הקיטשי והנשי שבי מודה.

בגדים בשבילו: ברור שצריך, ולא הייתי רוצה שהחתן שלי יעמוד שם בסנדלים ובגופייה, אבל מי אמר שאלה חייבים להיות בגדים חד פעמיים שיעלו המון כסף? למה אי אפשר לחפש טוב ולמצוא משהו גם יפה וגם לא יקר?

נעליים לשנינו: יש המון נעליים לבנות ואני לא רואה סיבה שהן יעלו אלפי שקלים. גם נעליים לחתן לא צריכות להיות נעליים שהוא ישתמש בהן אך ורק בחתונה, ואתם יודעים מה? החתונה אפילו לא חייבת להיות ההזדמנות הראשונה שלו לנעול אותן, רחמנא ליצלן!

תכשיטים: לא הייתי קונה תכשיטים באופן מיוחד. עודף תכשיטים נראה לי מוגזם והזוי. מה הבעיה לשאול מחברות או מהמשפחה תכשיטים שמוצאים חן בעיניי לערב אחד? אפשר לחשוב.

עיצוב שיער: עוד פעם סלון כלות. לא, לא, לא הולכים לשם. די עם זה. הולכים למספרה ואומרים שיש בערב מסיבה במשרד. כמה זה כבר יעלה?

איפור כלה: בשביל מה לעזאזל צריך איפור מקצועי? ממילא רוב האיפורים המקצועיים נראים זוועה. אני בספק שיש כלה שבאמת לא מכירה אף חברה שיודעת לאפר.

קישוט הרכב: מי בכלל מסתכל על הרכב של החתן והכלה? וגם אם נניח שנורא רוצים את זה, אם "קישוט הרכב" באמת נכלל כסעיף בהוצאות הרציניות, אתם בבעיה גדולה.

הזמנות מגניבות: ונניח שהן לא יהיו מגניבות, אז פחות אנשים יבואו? אגב, אם באמת מזמינים רק את הקרובים, אין שום צורך בשליחת הזמנה רשמית אם רוצים באמת לחסוך בכסף. תרימו טלפון! שלחו מייל!

אלכוהול תוצרת חוץ: אני אפילו לא רוצה אלכוהול בחתונה שלי, שלא לדבר על תוצרת חוץ (מוכנה להתפשר על האלכוהול, לא על תוצרת חוץ). לא מוציאה על זה כסף. שהאורחים יקנו לעצמם אלכוהול תוצרת חוץ בזמנם החופשי.

"משהו מיוחד משלכם שידברו עליו אחר כך": אפילו בשביל האורחים הכי קרובים (כנראה חוץ מההורים), חתונה היא בסך הכל עוד חתונה. ממש לא מבינה למה צריך שידברו על החתונה שלי אחר כך. מצדי שלא יזכרו אותה בכלל. לא מספיק שאני זוכרת?


ולבסוף הטענה המגוחכת: "לא ייתכן שהמדינה לא מפקחת על המחירים האלה". כאילו, ברצינות? המדינה צריכה לפקח על מחירים של צלמי מגנטים ושל אלכוהול תוצרת חוץ? מדובר במסיבה. איזו מדינה בעולם מפקחת על מחירי מסיבות? מי גרם למחירים האלה, אם לא המתחתנים בכבודם ובעצמם? אם לא תשתפו פעולה, המחירים יירדו. תמשיכו לשתף פעולה וככה זה ייראה.

לסיכום: רוצים לקחת משכנתא רק כדי להתחתן, אין בעיה. לא לכולם יש מאות אלפי שקלים להוציא על ערב אחד, ולא כולם מזמינים רק אורחים שיש להם כסף לתת (ובכלל מגעילה אותי גישת ה"לכסות את המנה", אם אתה לא רוצה מישהו בחתונה שלך רק כי אין לו מספיק כסף לתת - עדיף שלא תזמין אותו בכלל). לכן אנשים באמת לוקחים הלוואות רק בשביל להתחתן. וזה מגוחך. קצת פרופורציות, אנחנו מדברים פה על ערב אחד בסך הכל, שהוא התחלה של חיים שלמים משותפים. צריך אחר כך לקנות בית, לשלם על אוכל ועל ארנונה, כשנולדים ילדים זה גם עולה המון כסף. בקיצור, כל העתיד המשותף עולה המון כסף, החתונה היא רק כמה שעות ולא צריכה לבוא על חשבון העתיד.

אז מי שבכל זאת רוצה את כל זה, שלא ילך אחר כך לרוטשילד לבכות שהמדינה אשמה במחירי הדיור ושאין לו כסף לקנות דירה. כי ידעתם את זה מראש.

11 תגובות:

  1. את יודעת, בהרבה דברים אני לא מסכים איתך (כולל לא מעט דברים שכתבת בפוסט הזה ממש, שלמעשה די צרמו לי, אבל גם את דוגלת בגישה של "חייה ותן לחיות", אז נזרום עם זה),
    אבל אני חייב לציין שיש דבר אחד שאני מייחל לו ממש:

    לא יודע מי זו תהיה שאני אראה לה את הטבעת (דרך אגב לא דיברת על זה - למה טבעות צריכות להיות עם יהלום ענק?! מה קרה לטבעות הפשוטות, שזה כל מה שההלכה דורשת, אם כבר מתעקשים על חתונה לפי הרבנות?), אבל לצערי הרב רוב הבנות (או "נשים") שאני שמעתי אותן מדברות על החתונה שלהן ממש *דרשו* חתונה "מפוארת וגדולה" ולמען האמת גם אותי זה די דוחה. במיוחד לאור העובדה שההורים שלי התחתנו בגינה של הבית של אבא שלי, חתונה מצומצמת, ותאמיני לי עד היום אנשים זוכרים להם את החתונה הזאת, וזה מבלי שהם בכלל ניסו או רצו שזה יקרה.

    אבל את יודעת מה הבעיה? ברוב המקרים - כל נושא תכנון החתונה הוא משהו ששני הצדדים צריכים להשתתף בו, ולרוב אם שני הצדדים לא מסכימים - אני מנייק אם הצד שרוצה חתונה מפוארת יוותר על דרישותיו (וזה לא משנה אם מדובר בגבר או באישה, דרך
    אגב), כך שבסוף תהיה חתונה צנועה.

    הו לא. איכשהו, תמיד הצד שרוצה לפרוס את זנב הטווס ינצח. לא שמעתי על מקרים אחרים.

    אז בואי נקווה שכלתי לעתיד (בהנחה שהיא קיימת...) תהיה שותפה שלך לגישה של חתונות צנועות, אבל שתסכים בכל זאת לחתונה רבנית בארץ. לי זה חשוב. למה? ככה. לא מתערב לך, אל תתערבי לי :-)

    השבמחק
    תשובות
    1. קודם כל תודה על התגובה. =)

      הסכמתי עם כל מילה שכתבת מלבד אחת: "לי זה חשוב. למה? ככה." זה בדיוק מה שאני מוחה נגדו בבלוג הזה - התשובה הזו: "ככה!" עליי אישית זו לא תשובה שהיתה מקובלת. אם היא תהיה מקובלת על כלתך לעתיד, או שהנושא כלל לא יעלה כי זה בדיוק מה שהיא תרצה, כמובן לא תהיה שום בעיה. אבל אם היא לא תרצה להתחתן דרך הרבנות (או תרצה למשל חתונה רפורמית, שהיא חתונה יהודית לכל דבר, עם רב, אבל בכל זאת לא מוכרת ברבנות) וגם תתן לך נימוקים, זו תהיה התשובה שלך: "אבל לי זה חשוב, כי ככה"?
      זו תשובה די מקוממת... אם זה חשוב לך, כנראה שיש סיבה. זו יכולה להיות סיבה כמו "זו המסורת", "ככה מקובל" וכו'. וזה בסדר כל עוד זה מתאים לשניכם. אבל אתה צריך להבין שאם היא לא רוצה בזה, אז מדובר בכפייה דתית, ואתה צריך נימוק טוב כדי להצדיק כפייה דתית. תשובה כמו "זה מה שמקובל" לא מצדיקה כפייה דתית, לדעתי לפחות. =)

      אני בטח לא נגד להתחתן ברבנות באופן גורף. כל מי שאני מכירה עשה את זה. וזה ממש בסדר מבחינתי, אני אישית פשוט לא מעוניינת (ואני גם נימקתי את דבריי...). אם החתן שלי לעתיד ירצה להתחתן ברבנות, אני ארצה סיבה טובה (וטרם נתקלתי באחת כזו). אני לא עושה דברים כי כולם עושים אותם. אני קודם כל שואלת האם זה מתאים לי אישית. אם כן, אין בעיה. אם לא, אני עושה ההיפך. לא לכולם יש אומץ לנהוג נגד המסורת כשהיא לא מתאימה להם. צריך אומץ גם כדי לערוך חתונה צנועה, במיוחד בימינו.

      בקיצור, זו השאלה - מה יקרה אם כלתך לעתיד תהיה בגישה שלי בשני הנושאים, גם הצניעות וגם הרבנות... =)

      מחק
    2. לגבי ה"למה? ככה" - כתבתי את זה פשוט כי לא רציתי להיכנס לכל הסיבות שלי ללמה זה מה שאני ארצה.
      אבל אם את מתעקשת - אז כן. בכל זאת גדלתי בסביבה מסורתית (שחלקה נהייתה מסורתית קצת יתר על המידה, והמבין יבין), ומרצוני החופשי החלטתי שככה הייתי רוצה שזה יהיה במקרה שלי.
      בלי קשר לכך שזו המסורת - ככה זה פשוט מרגיש לי הכי נכון.
      זו הסיבה הכי טובה שאני יכול לתת לכל מאן דבעי - זה מה שמרגיש לי נכון.
      אם זו לא סיבה טובה, קטונתי...

      ואם הכלה המאושרת (שלי) תסכים איתך גם בנושא הרבנות, והיא לא תרצה בזה - אני מסכים שעלולה להיווצר סיטואציה לא הכי נעימה. כי לאחד חשוב ככה ולאחרת חשוב אחרת.
      במקרה כזה החוכמה תהיה לנסות למצוא פתרון יצירתי לעניין, או שאחד הצדדים יצטרך להתפשר.
      ברור שהצעד הראשון בדרך לפשרה שכזו יהיה ההבנה שכאמור מדובר בסך הכל בערב אחד, מיוחד ככל שיהיה, אבל ערב אחד.

      עם זאת בואי נגיד את זה ככה - שזו תהיה הצרה שלי. הייתי שמח להתעסק ב"לריב" על הנושא הזה מאשר לריב על דברים אחרים מעצבנים הרבה יותר (ובחיי שיש כאלו).
      שלא לציין שהייתי שמח להכיר מישהי לריב איתה על זה...

      נ.ב. - כל השיחה הזו מזכירה לי את מערכון "חתונת הדמים" של הגשש.
      זה נשמע פחות או יותר כמו הצד שלך נגד הצד השני (לא שלי) - הצד הראוותן.
      כמובן שזה הגששים, אז הכל מוצג בצורה הומוריסטית לחלוטין...מומלץ להאזין!

      מחק
    3. אני מבינה שזה עניין של אמונה מסוימת, וזו אכן סיבה לגיטימית. כך מרגיש לך נכון - לגיטימי.

      אבל לא פחות לגיטימי הוא הרצון שלא להתחתן דרך הרבנות. זו בעצם השורה התחתונה בפוסט שלי. =)

      אם אכן כלתך המאושרת לא תרצה להתחתן ברבנות (הסיכויים לכך לא כאלה גבוהים, אבל הכי כיף לדון בנושאים השוליים האלה), אני חושבת שבהחלט תוכלו להתפשר. למשל, אני הייתי מסכימה להתחתן בחתונה רפורמית אם הייתי מתחתנת עם אדם מאמין. או מקסימום דרך "צהר", שבאים להקל עליך את הדת ונותנים לך לתכנן את הטקס כמעט כראות עיניך, וזו חתונה שגם תוכר על ידי הרבנות.

      הנקודה היא שאם הסיבה היחידה שלך להתחתן ברבנות היא "ככה כולם עושים" ולא "אני מאמין בזה / מרגיש עם זה יותר נכון", אז זה לא היה מתקבל (אצלי ספציפית).

      אכן, שאלה יהיו הצרות של כולנו! =)

      מחק
  2. מסכים לגמרי. העניין יצא לגמרי מכל פרופורציה, מכל בחינה אפשרית - כלכלית, דתית, חברתית. זו בסה"כ חתונה, ערב אחד, "גושפנקה" רשמית לדבר שכבר קיים, וזהו. לא יותר מזה.

    כתבת על המנהג הזה להזמין את "כל העולם ואשתו" לחתונה (כלומר אנשים שאפילו לא מכירים עד כדי כך טוב, שלא אכפת לך מהם כל כך, מלא חברים של ההורים וכ'ו), ועל "אנשים שיש להם בפייסבוק 900 חברים ואין שום סיכוי שהם מכירים את כולם, שלא לדבר על אומרים להם שלום ברחוב." אז בהקשר הזה, לי יש בערך מאתיים חברים בפייסבוק, ולחלק לא מבוטל מהם גם אני לא אומר שלום ברחוב :P

    אכן, האירוע נהיה ממש גרנדיוזי (גן אירועים, דיג''יי, צלם סטילס, צלם וידאו, צלם מגנטים, סלון כלות , מאפרת, תכשיטים וכ'ו וכ'ו), ובמקרים רבים מדובר באירוע פומפוזי בצורה מבהילה (חתן וכלה שיוצאים מתוך קופסת ענק, הכלה נוחתת עם מסוק היישר לתוך גן האירועים, חתן וכלה שמגיעים בהחלקה על הקרח לתוך החופה וכ'ו - דברים שמייקרים מאוד את כל הסיפור), ובגלל זה וכתוצאה מהזמנת האנשים ההמונית הזאת, הגענו למצב שהזמנה לחתונה מתקבלת כמו דו"ח שצריך לשלם. ממש כך, ואפילו אומרים את זה בריש גלי (אולי חוץ מאשר למקורבים האמיתיים לאותה חתונה :P - משמע שאלה האנשים היחידים שבאמת צריכים להיות שם!:) ).

    ההזמנה לחתונה (הצנועה!) שלי לא תתקבל כמו "דו"ח שצריך לשלם". אין שום מצב כזה, ואנשים לא יבואו לחתונה שלי מתוך תחושת מחויבות ואי נעימות, אלא כדי לחגוג איתי ולשמוח בשמחתי. ואם יהיה לי ספק בכך, לא תהיה הזמנה באותו מקרה. יתרה מכך, כדי לא להגיע למצב הזה, לא מזמן נתקלתי במקרה בהזמנה לחתונה ובה נכתב באופן מפורש: "אנא הימנעו מהבאת מתנות, נוכחותכם היא המתנה היקרה ביותר שאתם יכולים להעניק לנו".

    אז אני מניח שבאמת מעטים האנשים שיכולים להרשות לעצמם לעשות דבר כזה מבחינה כלכלית (ואולי זה אפשרי דווקא, תלוי במימדי האירוע שאתה מפיק לעצמך..), אבל זה ממש מצא חן בעיניי :)

    השבמחק
    תשובות
    1. איזו הזמנה מקסימה! =) למותר לציין שהסכמתי עם כל מה שכתבת.

      מחק
  3. ני מניחה שאני חברת הפייסבוק שבזכותה נכתב הפוסט :)
    אז קודם כל, חתונה רפורמית היא חתונה יהודית שחסרה כל סממן שוביניסטי (זה מה שאנחנו עושים, בן הזוג שלי התעקש על כך אפילו יותר ממני), אבל היא כוללת רב. יש גם חתונה יהודית חילונית - כשמי שמחתן אותך אינו רב, אבל החתונה עצמה יהודית. כמובן שבמציאות המגוחכת שיש בארץ אף אחת מהן לא נחשבת, אבל זה עדיין נחמד.

    לגבי חתונה מפוארת - מסכימה מאוד מאוד מאוד.
    הכתבה הזו פשוט מגוחכת. אנחנו הולכים לעשות משהו מאוד פשוט וצנוע (100 אנשים, מסעדה, בלי די ג'י, צלם שהוא בעצם חבר משותף, שמלה של הדודה שלו שממש מתאימה לי, נעליים פשוטות כי גם ככה לא רואים אותן, 2 אורחים יצלמו את החתונה בוידיאו), ולמרות שזה כן הולך לעלות סכום לא מבוטל אין ספק שזה לא מתקרב לממדים של חתונה רגילה. וכמובן שכיוון שהנורמה היא לעשות משהו גדול ומפואר, אנחנו מקבלים אין סוף ביקורת מהסביבה (ההורים דווקא תומכים, הכוונה לאנשים אחרים). משהו כמו: מה, אתם לא מזמינים אנשים מהעבודה? איך אין די ג'י?זה לא יהיה כיף! אנשים סתם ישבו ויאכלו? את באמת הולכת ללבוש שמלה שהייתה של מישהי אחרת? איך תגישו לאורחים אלכוהול תוצרת הארץ?

    השבמחק
    תשובות
    1. את אכן חברת הפייסבוק המדוברת. :)
      אני יודעת שחתונה רפורמית היא כזו, ומכעיס אותי מאוד שהיא לא מוכרת בארץ. אני אכן שואפת לחתונה חילונית ללא רב.

      ומדהים איך אנשים מרשים לעצמם להעביר ביקורת על כל מה שלהם אין אומץ לעשות בעצמם. :) אני מקבלת הרגשה שאנשים שהחתונה שלהם הכאיבה להם בכיס (או שיודעים שהיא תכאיב), מתרגזים לשמוע על אנשים אחרים שיודעים לחסוך ולא אכפת להם לא להשוויץ. כי אם להם כאב, לכולם צריך לכאוב, אחרת מה שהם עשו פתאום לא כזה מוצדק, ובזמנו הם חשבו ש"אין ברירה וככה כולם עושים".

      מחק
  4. כל הכבוד על הפוסט הזה! למרות שאני לא מתכננת חתונה בזמן הקרוב - או בכלל - אני מסכימה עם כל מילה.

    חתונות הפכו בשנים האחרונות לעסק לכל דבר. את מתפלאת שמזמינים את החברים של ההורים, אבל לדעתי הסיבה היא לא כי ההורים רוצים, אלא כדי לקבל כמה שיותר כסף. כל החברות הנשואות שלי - בחורות נדיבות ומקסימות בחיי היומיום - שמרו אחרי החתונה תיעוד של סכומי הכסף שקיבלו מכל אחד מהאורחים. זו בעצם המטרה האמיתית של הקרנבל, והמטרה שלך כאורחת היא לשלם עבור האוכל שהוזמן עבורך, עם עודף.

    שמעתי על זוגות ששולחים הזמנות לחתונה שבהן מצויין באופן מרומז יותר או פחות שהם מצפים מאורחיהם לתת רק כסף, ולא להביא, רחמנא ליצלן, מתנה. אני הבטחתי לעצמי שאם "אזכה" לקבל הזמנה כזו, לא אטרח להגיע לחתונה. אני לא מנייה שצריכה להוכיח תשואה להשקעה. אני אורחת שבאה לשמוח בשמחתכם. אם זו לא המטרה שלשמה הזמנתם אותי, לא צריך.

    כמו שכתבת לגבי ברית המילה, אני לא מבינה זוגות חילוניים לחלוטין שבוחרים בחתונה דתית. הטיעון של "ההורים רוצים" לא תופס בעיניי. גם לא העובדה שיש להם קרובי משפחה דתיים. אין לי בעיה שהתפריט יהיה כשר, אבל להשתמש בשירותיו של רב? לשלם לו הון תועפות עבור מצווה שהוא אמור לבצע בחינם? בחיים לא.

    כשאחותי התחתנה, הייתי עדה קרובה לבלגן הזה שנקרא "תכנון חתונה". אנשים שפויים ורגועים נכנסים למערבולת טירוף לגבי הפרטים הכי קטנים, מצבע הפרחים ועד סגנון המפיות. שלא לדבר על סלון הכלות. מי צריך את זה?

    אגב, החתונה הכי מרגשת שהייתי בה אי פעם התקיימה בחצר בית פרטי במושב, כאשר כל האוכל הוכן על-ידי אמו של החתן. והיתה שם גם הצגה קטנה של ילדי המושב, ששחזרו את פגישת בני הזוג. וכשהחתן ישב על כיסא עם גיטרה ושר לכלה את "אחרי שנסעת" של מתי כספי, התרגשתי עד דמעות. אז הנה הוכחה שאפשר גם אחרת.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה על התגובה! :) שמחתי לקרוא את מה שכתבת. במיוחד הסכמתי עם מה שכתבת לגבי הזמנות מאנשים שקובעים לך מראש מה להביא.

      לגבי החברים של ההורים - ייתכן שאת צודקת. אם כי קראתי לאחרונה דעה של מישהו בפורום (ולמרבה הזעזוע כולם הסכימו איתו) שחתונה זה אירוע של שישה אנשים - החתן, הכלה ושני זוגות ההורים. ולכן כל השישה יכולים להחליט ולקבוע, לבחור את מי להזמין וכו'. איזו מין גישה זאת? החתונה שלי בוודאי לא תהיה כך - היא תהיה האירוע שלי ושל החתן, ולא של אף אחד אחר, לא של ההורים שלי ולא של ההורים שלו. כמובן שאפשר ורצוי להתחשב בדעתם, אבל לא הם מחליטים. קראתי גם על זוגות שרצו פשוט ללכת לרבנות ולהתחתן שם (10 אורחים וזהו) וההורים לא הסכימו, לכן הם חגגו בגדול.

      החתונה במושב באמת נשמעת מרגשת. הרבה יותר מהאופנה האחרונה של "מצגת ילדות" של כל אחד מבני הזוג...

      מחק