שאלה מעניינת. מצד אחד, ברור שהגבר, לא? האשה חייבת להציע והגבר חייב לסרב ולשלם בעצמו את כל החשבון. מצד שני, למה בעצם? יש סיבה אמיתית?
בעולם אידיאלי, לא יהיה שום הבדל מעמדות בין גברים לבין נשים. בכל הדייטים הראשונים, הגבר והאשה יתחלקו ביניהם בתשלום, ולא תהיה לגבר שום עדיפות.
מה לעשות שאנחנו לא חיים בעולם אידיאלי? אפשר לנסות ולסובב את המציאות כאוות נפשנו, העולם אכן מתקדם (הרי לפני מאה שנה השאלה הזו אפילו לא היתה עולה), ולמרות זאת המציאות היום היא כזו: גברים מופלים לטובה כמעט בכל תחומי החיים, וגם - ובעיקר - באלה הקשורים לעולם הדייטינג.
דוגמאות? בבקשה:
א. לגבר יש לגיטימציה הרבה יותר גדולה להזמין אשה לצאת איתו. לא נעים, אבל זו המציאות. אשה יכולה להתקרב, לפלרטט, לעפעף ולשלוח רמזים ("איך אני מתה לראות את הסרט החדש של ג'ניפר אניסטון, ואף אחד לא מוכן ללכת איתי!"), אבל בסופו של יום, כל הדברים האלה נעשים כדי לגרום לגבר להיות זה שמזמין, ומצבה של אשה שאיננה אסרטיבית ובטוחה בעצמה הרבה יותר מהממוצע - קשה. לגשת לגבר ולומר לו: "אתה רוצה לצאת איתי?" זה לא משהו שכל אשה מסוגלת לעשות (אגב, גם לא כל גבר מסוגל להזמין אשה לצאת איתו. הגברים האלה בעצם נדפקים לא פחות מהנשים).
מעבר לכך, הבה נודה באמת: הסטיגמות החברתיות שלנו פשוט חזקות מדי. כאשר חבורת בנים יושבת בפאב, ובקצה השני של החדר יושבת בחורה חמודה עם חברותיה, לגיטימי מאוד שייגש אליה בחור ויבקש את מספר הטלפון שלה. אבל אם היא זו שתיגש אליו ותבקש את מספר הטלפון שלו - שומו שמים, איזו בחורה זולה! המיטה שלה בטח ריקה וקרה כקרח אם היא ישירה עד כדי כך (לא שזה יגרום לגבר לסרב, אבל זה בהחלט אומר שהוא לא ייקח אותה ברצינות).
ברור שבמקרה הנ"ל גם בחור שניגש לבחורה ומבקש את מספר הטלפון עלול להיות סתם אחד שמחפש סטוץ. אבל ממש לא בהכרח, בניגוד למצב ההפוך.
ב. גברים מרוויחים יותר. גם כאשר הם עובדים בדיוק באותו תפקיד ובאותן שעות כמו האשה. גבר עדיין נתפס כ"מפרנס ראשי" כמעט בכל המשפחות בארץ. מרתיח, מקומם, אבל זו המציאות. גבר גם נמדד לפי רמת ההכנסה שלו, הרבה יותר מאשה, גם בעיני החברה וגם בעיני בנות זוג פוטנציאליות.
ולא רק זאת. גברים נוטים להיות מאוימים מנשים שמרוויחות יותר מהם. אתם יכולים לקפוץ ולומר שאתם לא כאלה ושאין לכם שום בעיה להרוויח 7,000 שקל ולצאת עם אשה שמרוויחה 20,000, ואני גם אאמין לכם, אבל תיאלצו להודות שאתם כבשים שחורות.
ג. מישהו אמר לי פעם: "כשמחפשים בחורה לסטוץ, מעדיפים אחת עם הרבה ניסיון. כשמחפשים בחורה לקשר רציני, מעדיפים אחת עם כמה שפחות ניסיון." שוביניסטי להחריד, אבל שוב, זו המציאות: גבר בן 25 שכבר יצא ושכב עם (נניח) שש-שבע נשים, לא צריך להסתיר את זה ואין פה שום דבר לא בסדר. אבל אשה בת 25 שכבר "עברה" שבעה גברים? אלוהים ישמור.
אז מגבר מצפים שיהיה לו ניסיון עשיר, ומאשה מצפים שבקושי יהיה לה ניסיון, ואם אין לה זה ממש בסדר. אם כן, עם מי בדיוק הגבר אמור להתנסות?
ד. משום מה עדיין מאמינים שהגבר אמור ליהנות מסקס וליזום אותו תמיד, והאשה אמורה להתחמק ולומר שכואב לה הראש. גבר שאוהב סקס - זה סביר והגיוני, אשה שאוהבת סקס - היא פרוצה. זה מתקשר לנקודה הקודמת: גבר ששכב עם אשה בידיעה שאין לו כוונה לראות אי פעם שוב - הוא גבר-גבר (ובמקרה הרע סתם נצלן מגעיל), אשה שעשתה אותו דבר בדיוק - היא פרוצה.
ה. כל אמצעי המניעה, מלבד הקונדום, הם פולשניים. ולגוף של מי הם פולשים? של האשה, כמובן. כי ברור שהאשה צריכה להקריב את עצמה למען מניעת היריון, כי זו האחריות שלה.
ועכשיו ליתרונות נוספים של גברים, שלאו דווקא קשורים לדייטינג:
- אשה חייבת לדעת לבשל, לנקות, לכבס ולטפל בתינוקות. גבר לא חייב לדעת שום דבר מכל אלה. ברור שאפשר לתת דוגמאות למשפחות שבהן הבעל אחראי על חלק מהמטלות, ויש גם משפחות שבהן התפקידים בכלל הפוכים והבעל עובד בחצי משרה ומטפל בבית ובילדים שעה שאשתו הקרייריסטית "קורעת" שעות בעבודה, אבל ברוב המשפחות זה ממש לא המצב. הגבר עובד, והאשה אחראית על כל הנ"ל.
אני נתקלת בדוגמאות כאלה כל הזמן. נשים שעובדות לא פחות קשה מהגברים שלהן, ולמרות זאת אחראיות גם על ספונג'ה ועל כביסות, בעת שהגבר פשוט חוזר הביתה ונמרח מול הטלוויזיה. גברים שרק מחפשים למרוח את הזמן בעבודה, כדי שהאשה לא תבקש חלילה עזרה בשטיפת כלים אם הם יחזרו הביתה מוקדם מדי. "יש דברים שנשים פשוט עושות טוב יותר", לא?
- אשה אמורה לקחת חופשת לידה וחופשת מחלה לטיפול בילד. גבר עדיין לא יכול לקחת ימי מחלה כשהילד שלו חולה בלי שירימו גבה: "אשתך לא יכולה לעשות את זה?" פחות מאחוז אחד מהגברים מנצלים את החוק לפיו מותר להם לקחת חופשת לידה.
- כשאשה אחרי לידה שוקלת האם לצאת לעבודה, היא משקללת את המשכורת שהיא יכולה להרוויח לעומת ההוצאות הנלוות ליציאתה לעבודה: נניח שהיא תרוויח 5,000 ש"ח, גן לתינוק זה 2,000, גן לילד הגדול זה 2,500, כלומר נשארים לה רק 500 ש"ח, בשביל זה שווה לה לעבוד? אגב, ממש לא מדובר באמהות שמתלבטות בין עבודה לבין חינוך ביתי.
זה מכעיס ואבסורדי מכל כך הרבה בחינות: למה הגנים יורדים רק מהמשכורת שלה ולא מסכום המשכורות של שניהם? עוד לא שמעתי על גבר ששוקל האם לצאת לעבוד משיקולים כאלה. למה? כי אשה יוצאת לעבוד רק בשביל כסף, וגבר יוצא לעבוד גם בשביל המוניטין והדימוי העצמי שלו. ומה עם ההגשמה של האשה? מה עם הסיפוק שלה? מה עם לצאת מהבית, לפגוש אנשים, לעשות משהו חוץ מלטפל בילדים? איך אפשר למדוד דברים כאלה בכסף?
- בסופו של דבר, גבר עובד הרבה יותר: מרשה לעצמו לעבוד במשרה מלאה, לעבוד שעות נוספות (בזמן שהאשה כבר מזמן בבית כמובן), לנסוע לחו"ל, לקבוע ישיבות לשעות מאוחרות, ולכן הוא משקיע בעבודה וזוכה לקידומים ולהעלאות הרבה יותר בקלות לעומת אשה שעובדת במשרת אם, כי היא אמא. בפשטות, אבא קודם כל עובד ורק אז הוא אבא, אמא היא קודם כל אמא ורק אז עובדת. אחרי שנולד תינוק החיים של האשה משתנים. של הגבר? בקושי.
- אשה חייבת להוריד שערות במקומות כואבים כמו רגליים, ידיים, בית שחי ומפשעה. גבר לא. זה לא אומר שאין גברים שמוציאים שערות, אבל אני לא מכירה אף אשה שלא מוציאה שערות בכלל (מלבד כאלה שאין להן, וכמה כאלה כבר יש בארץ) וזו פעולה שגוזלת המון זמן וכסף, שלא לדבר על הכאב, ולעומת זאת יש הרבה פחות גברים שמוציאים, וגם אז זה בעיקר לצורך דילול.
- אשה, באופן כללי, חייבת להיות יפה ורזה. גבר ממש לא חייב להיות יפה ורזה כדי "להשיג" בת זוג (אני לא מדברת על כיעור או על השמנה קיצונית, אלא על הממוצע).
- כשמתחתנים, מצפים מהאשה לוותר על שם משפחתה ולקחת את שם משפחתו של הגבר, מתוך התפיסה הקדומה לפיה היא הופכת להיות רכושו ולכן נקראת על שמו. גם הילדים נקראים על שמו ולא על שמה. אפליה מכעיסה. כמעט אף גבר בימינו לא מסכים לשנות את שם המשפחה שלו ("למה אני צריך להיות היחיד?"), ואלה שמסכימים מקבלים צל"ש.
- ועוד משהו: יש תפיסה מקוממת אך מבוססת לפיה טוב יותר להיות גבר. במה זה מתבטא? למשל בעובדה שלהיות ילדת "טום בוי" זה בסדר, אבל להיות ילד "סיסי" זה נורא. כשגבר שמראה תכונות "נשיות" כמו עדינות, חששנות וכו' קוראים לו "נקבה" ו"כוסית", כשאשה מראה תכונות "גבריות" כמו לעמוד על שלה אומרים עליה ש"יש לה ביצים", וזו מחמאה. כמו כן, הורים לתינוק נעלבים אוטומטית כשחושבים שהוא בת (ולכן בשום אופן לא ילבישו אותו בוורוד) ואם זה יקרה יותר מדי ישאלו מה לא בסדר, לעומת הורים לתינוקת, שכנראה ילבישו אותה בוורוד, אבל לא ייעלבו במיוחד אם יחשבו שהיא בן ובטח לא יהיו היסטריים לדאוג שהיא לא תיראה כמו בן (ברור שזו הכללה, אבל בגדול זה המצב). זה בדיוק כמו שגברים מפחדים שיחשבו עליהם שהם הומואים, אבל טרם נתקלתי באשה שחוששת שמא יחשבו שהיא לסבית. כי להיות הומו זה עלבון משום מה, להיות לסבית זה לא עלבון, כי רוב הסיכויים שגברים דווקא יתלהבו ממך אם את לסבית אבל יירתעו אם אתה הומו. למה? כי העולם בנוי על מה שגברים חושבים, אומרים ורוצים.
- מכירים את האמירה "מאחורי כל גבר מצליח עומדת אשה מוצלחת"? אשתו הנאמנה כמובן. בגדול, אשה מצליחה זו אשה גברית. כך נתקלתי באנשים שצוחקים על הבעלים של פוליטיקאיות ("ציפו ליבנו") ושל נשות עסקים מצליחות. כי ברור שאשה מצליחה היא זו ש"לובשת את המכנסיים בבית" ("ללבוש את המכנסיים" זה משהו טוב, מסתבר), היא לא יכולה להיות נשית בשום צורה, היא דומיננטית והגבר שלה קטן ומי שומע עליו בכלל. וואלה, הוא בכלל לא גבר אמיתי, הוא ממש כמו אשה. וזה עלבון. כי אם הוא היה "גבר אמיתי", היינו מכירים אותו ולא אותה.
לאן אני רוצה להגיע? קל יותר להיות גבר בחברה שלנו. אנחנו חיים בחברה שוביניסטית ופטריארכלית. יש כמה יתרונות לנשים, שרובם הושגו בדיוק בגלל שמצפים מנשים לפחות. למשל:
- אנחנו משרתות רק שנתיים בצבא. בעבר זה היה אפילו פחות.
- גברים צריכים לשלם בדייט הראשון, להסיע אותנו הלוך חזור, להחזיק לנו את הדלת ולעזור לנו בכל עת שנצטרך. בקיצור, להיות ג'נטלמנים, ולפעמים זו עבודה קשה.
- מכיוון שאונס היא העבירה היחידה שאפשר להרשיע בה ללא הוכחה, אני יכולה להעליל על גבר תמים ולומר שאנס אותי, ואם אהיה מספיק עקבית ואשחק באופן מספיק מוצלח, הוא עלול להיכנס לכלא על לא עוול בכפו.
- כשאנחנו מתחילות לבכות, נוטים לרחם עלינו, לוותר לנו ולתת לנו כמעט כל מה שנבקש. כשגברים מתחילים לבכות, הם פתטיים עלובים.
- מותר לנו לגוון הרבה יותר בלבוש ובתחביבים.
- אנחנו חיות יותר זמן, אבל זה כבר לא עניין חברתי.
יש עוד כל מיני יתרונות, אבל הם די מינוריים, לפחות אלה שהצלחתי לחשוב עליהם.
כל השוביניסטים במסווה צועקים תמיד להתחיל מביטול כל היתרונות הנ"ל ורק אז יהיה שיוויון. אז לא, חבר'ה, שיוויון לא מתחיל מביטול היתרונות הבודדים שיש לנשים ורק אז השוואת הזכויות. ברגע שלנשים יהיו כל היתרונות שיש לגברים בחברה, אני אסכים להאריך את השירות הצבאי ולוותר לגברים על הדרישה לג'נטלמניות. כל עוד זה לא המצב, תיאלצו להתמודד ולהמשיך לשלם בדייט הראשון, ונעשה את ההצגה הרגילה: אני אוציא את הארנק ואתם תודיעו לי בתוקף שזה לא בא בחשבון ואתם משלמים. למה? כי זה היתרון שלי כאשה, מותר לי לצפות לזה. וזה אחד הדברים הבודדים שמותר לי לצפות להם. תחיו עם זה.
הערה: כל הנ"ל לא אומר שאשה שבוחרת להזמין דווקא סטייק פרגית בדייט הראשון, בידיעה שהגבר אמור לשלם, היא לא חוצפנית ונצלנית, שיהיה ברור. דייט ראשון - קפה וגלידה, לא יותר. על זה מצפים מהגברים לשלם. אז כן, שישלמו.
המסקנה הסופית שלי היא שאכן קשה יותר להיות אשה, מהרבה בחינות. ולמרות זאת לא הייתי מוכנה להתחלף ולהפוך לגבר בשום אופן. למה? כי בכל זאת יותר כיף להיות אשה, לדעתי. בהכללה גסה, אנחנו הרבה יותר רגישות, הרבה יותר שמות לב לפרטים, האינטליגנציה הרגשית שלנו הרבה יותר גבוהה ויש לנו הרבה יותר טאקט. האושר שלנו לא תלוי בהצלחה של מכבי תל אביב. אנחנו הרבה יותר טובות בשיחות נפש. שלא לדבר על זה שאני רואה ביכולת הביולוגית שלנו להרות וללדת ילדים יתרון (ברור שלא כולן רואות את זה כמוני), כי אנחנו אלה שנותנות חיים. ותוספת קטנה, שתי מילים: multiple orgasms. =)
