ברית מילה - לשחות נגד הזרם

כמו שכתבתי בעבר, אני שונאת התחסדות. מדברת ישר ולעניין. אז הנה העניין: אני נגד ברית מילה.

<שוק והלם>

כן, אני מסכימה, זה מוזר. זה הזוי. זה שובר את כל המוסכמות. זה הכי לא פוליטיקלי קורקט. אבל אם יש לכם ראש פתוח, אני חושבת שתיהנו לקרוא את הפוסט הזה בכל זאת, גם אם לא תסכימו איתי. אני מבהירה שאין לי פה מטרה לשכנע מישהו, אלא פשוט להסביר איך הגעתי לצורת החשיבה הזו.

אני מזהירה מראש שזה פוסט ארוך במיוחד, והסיבה היא שהייתי זקוקה להרבה זמן, ולהרבה מאוד קריאה בנושא, כדי להשתכנע. אז אני מסכמת פה את (רוב) מה שידוע לי בנושא, ולאחר כל כך הרבה זמן, זה לא מעט.

אני בדיוק כמו כולם. תמיד ידעתי שברית מילה זה משהו שעושים לתינוק כשהוא קטן, הוא לא זוכר את זה, זה לא כואב לו (או מקסימום כואב שנייה וזהו), רק מורידים לו קצת מהקצה, אם עושים בגיל מבוגר זה כבר ניתוח רציני עם זמן החלמה ארוך, לעורלה אין באמת תפקיד והסרתה מונעת מחלות מין, ובראשן איידס. כמו כולם הרגשתי גאווה במסורת היהודית כאשר שמעתי שלא רק שברית מילה מונעת מחלות מין, אלא שהתגלה שבגיל שמונה ימים רמות הוויטמין K מגיעות לשיא אצל התינוק ולכן קרישת הדם הכי מוצלחת, ומדהים איך שאבותינו ידעו למול בגיל הזה בדיוק. כמה נאורה ומוצלחת היא היהדות. אילו גאונים היו אבות אבותינו וכמה מזל יש לנו שזכינו להמשיך את דרכם.

כמו כולם, זה מה שידעתי כל חיי והאמנתי בכך בכל לבי בלי לטרוח לבדוק אם משהו מזה בכלל נכון, מלבד כתבה ב-ynet פה ושם שכמובן טענה שהתגלה שברית מילה מונעת עוד איזו מחלה שלא ידעו שהיא מונעת.

כמו כולם, שמעתי לראשונה על מילת נשים והזדעזעתי עמוקות. שמעתי מישהו מעיר בחצי פה שאצלנו הרי עושים מילת גברים, אבל כמו כולם התקוממתי ואמרתי בכעס שזה בכלל לא אותו הדבר. איך אפשר להשוות, הרי מילת גברים זה דבר נאור, חשוב ובריא ומילת נשים זה ברברי, מזיק ואכזרי וגם הרבה יותר כואב.

פעם, כנראה בתיכון, עלה בי עניין קלוש וקראתי בוויקיפדיה מה בעצם עושים לתינוק בברית המילה. התיאור אכן היה מזעזע ובהחלט אמרתי שזה ברברי. ויקיפדיה אז כנראה היתה פחות דתית מהיום, כי אני זוכרת בפירוש שהיה כתוב שם שלמרות השמועות שזה לא כואב, על פי מחקרים שניתחו את הבעות הפנים ובדקו שחרור משככי כאבים במוח, התינוק סובל מצוקה קשה בעת הברית. כרגע המשפט הזה לא קיים שם משום מה.

ולמרות זאת לא עלה בדעתי כלל שאפשר, אולי, לא למול את התינוק. מה זה לא למול אותו? טוב, אז אולי זה ברברי, אולי זה באמת כואב, אבל איך אפשר להשוות את זה ליתרונות של המילה - הוא שוכח תוך שנייה, זה מונע מחלות מין, ובכלל כולם עושים את זה ובגן/יסודי/חטיבה/תיכון/צבא כולם יצביעו על ילד כזה באצבע ויצחקו עליו כי הוא לא נימול. הרי זה מובן מאליו.

כשבכל זאת יצא לי לקרוא על הנושא פה ושם, היה לי ברור שברית מילה עושים רק אצל רופא ולא אצל מוהל. הנימוקים בעד מוהל הם שיש לו הרבה יותר ניסיון. מצד שני, רופא יכול ורשאי לתת זריקת הרדמה מקומית. אמנם מפחיד לתת חומר הרדמה לתינוק כזה קטן, אבל אם זה אכן כל כך כואב אז זה רק הומני. ובכל זאת מדובר בניתוח שיכול להסתבך, אז עדיף מישהו עם ידע רפואי.

מאוחר יותר נפל לי האסימון שאת רוב החיתוכים האלה בגופם של תינוקות מבצעים בעצם במסיבות. ככה עשו תמיד במשפחה שלי למשל. מסיבה גדולה ביום השמיני, חותכים לתינוק מול כולם, התינוק צורח וכולם צוהלים משמחה ואוכלים בורקסים. כשהבנתי שבעצם מדובר במשהו קצת יותר רציני משריטה, ושהאמא בוכה והיסטרית לכל אורך התהליך, החלטתי שאני לתינוק שלי לא עושה ברית במסיבה. לא ארשה שיצהלו ככה מסביבו כשהוא כואב ובוכה כאילו קרה משהו משמח, עוד תינוק הצטרף ליהדות. זה בכלל לא משמח. הרי אני אבכה יותר ממנו כשהוא יבכה. רוצים אירוע? לא בברית. ועדיין לא עלה בדעתי בכלל שאפשר לא לעשות ברית, בעצם.

בשנה שעברה נפל לידי גיליון "זמנים מודרניים" של ידיעות אחרונות. היתה שם כתבה על כמה אמהות שלא מלו את הבנים שלהן. זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי לרעיון. הופתעתי מאוד וקראתי את הכתבה. הן אמרו כל מיני דברים בסגנון "פעם האמינו והיום כבר לא", "לא ראיתי סיבה להכאיב לילד שלי", "בכל כיתה ובכל מחזור גן יש היום לפחות ילד אחד שלם" וכו'. לא התלהבתי בכלל מהכתבה ופסלתי את הרעיון מכל וכל. סתם חבורה של פסיכיות. איזה מין רעיון זה, לא למול את הילד, מה זה השטויות האלה?

לאחר מכן נתקלתי באתר "באופן טבעי", כפי שסיפרתי כבר. אחד המדורים בו, שמופיע כבר בעמוד הראשי, נקרא "בלי ברית מילה". אהה, אמרתי, אז פה הפסיכים האלה מתכתבים ביניהם. טוב, אני לא אקרא על זה. יש מספיק מה לקרוא באתר.

אחרי שחרשתי את האתר, ומדור "בלי ברית מילה" הפך למדור הגדול היחיד שטרם הצצתי בו, גברה עליי סקרנותי. טוב, אמרתי, אז אקרא מה יש להם לומר, למרות שברור שבנושא הזה הם לא יצליחו לשכנע אותי.

אז קראתי. למי שסקרן לקרוא גם, הנה לינק: מדור בלי ברית מילה - באופן טבעי

מכל הנושאים שבהם דעתי השתנתה מן הקצה אל הקצה, אני מודה שכאן לקח לי הכי הרבה זמן להשתכנע. קראתי עוד ועוד דעות, עוד ועוד ויכוחים ודיונים, עוד ועוד עובדות רפואיות, חיפשתי המון חומר באינטרנט ובדקתי את כל המיתוסים שהכרתי. קשה לראות את כל המיתוסים מתנפצים מול עיניך. קשה, אבל הכרחי. סוף סוף הגעתי למסקנה הזו.

אז לטובת מי שהגיע עד כאן, אסביר כמה נקודות (וזה הולך להיות ארוך):

לכל מי שעדיין יש לו ספק - מדובר בניתוח לכל דבר. זה הרבה יותר משריטה, מצביטה או מחיתוך של רקמה מתה. על ההורים מוטלת אחריות לדעת בדיוק מה קורה בתהליך המילה, כמו שאם הילד זקוק לניתוח שקדים או לניתוח לייזר לעיניים ההורים חייבים לחפש חומר ולדעת במה מדובר. האחריות היא על ההורים, ועליהם בלבד.

אחד הדברים שלמדתי הוא שכאשר מעיזים לשאול שאלות, לא תמיד אוהבים את התשובות. בכל זאת אסביר פה את תהליך המילה, ולמרות שהוא לא נעים ולא סימפטי - התינוק לומד אותו על בשרו, המינימום שההורים יכולים לעשות הוא לדעת מה בדיוק קורה שם.

סירבתי לצפות בסרטוני ברית מילה, למרות שיש המון. אבל בתיאורים אני דווקא בקיאה. הנה מה שקורה שם:

המילה מורכבת משלושה חלקים: הפרדה, מילה ופריעה.

הפרדה: העורלה היא בעצם שכבת עור העוטפת את איבר המין של הגבר. אצל תינוקות ופעוטות העורלה צמודה לאיבר כמו שהציפורן צמודה לאצבע. בסביבות גיל שש היא נפרדת מהאיבר. לכן אצל תינוקות יש להפריד בין העורלה לבין האיבר לפני שאפשר לחתוך משהו. לצורך כך המוהל מכניס מקל ממתכת מתחת לעורלה ומפריד בינה לבין העטרה. זה השלב הראשון והוא כואב (אם כי זה כלום לעומת מה שעומד לבוא).

מילה: חיתוך העורלה בסכין. כואב. מאוד. בדיוק כמו שתקחו סכין ותורידו לעצמכם את קצה האצבע.

פריעה: לאחר חיתוך העורלה נשאר עוד קרום דק של העורלה, החלק הפנימי שלה, על פני העטרה. בשלב זה מקלפים את הקרום הזה מעל העטרה וחושפים אותה לגמרי. זה השלב הכואב ביותר, בדיוק כמו שתקלפו ותורידו מעצמכם את העור כדי לחשוף את הבשר.

עכשיו נשארת העטרה חשופה ומדממת. בשלב זה יש לעצור את הדם.

מה ההבדל בין רופא מוהל לבין מוהל שאינו רופא?
1. לרופא מותר להרדים - אם כי לא כל הרופאים עושים זאת, ולעיתים יש לבקש באופן מיוחד.
2. רוב המוהלים אינם משתמשים בכפפות.
3. רוב המוהלים מבצעים את שלב הפריעה בעזרת הציפורן, וזה הרבה יותר כואב וגם הרבה יותר מזהם (תארו לכם שמקלפים לכם את העור עם סכין. עכשיו תארו לכם שעושים את זה עם ציפורניים).
4. לרופא יש הכשרה רפואית ולכן הוא יכול להתמודד עם מקרה חירום, אם קורה, ויודע לזהות סיבוכים.
5. מוהלים מסורתיים במיוחד עדיין עוצרים את הדימום באמצעות מציצה (אני נחרדתי לשמוע ולראות תמונות כהוכחות): הם מצמידים את הפה לאיבר המין ומוצצים את הדם (המתקדמים ביניהם עושים זאת בקשית). רופאים לא עושים את זה. לכן יש לא מעט מקרים של תינוקות שנדבקו בהרפס ממוהלים. הנה כמה דוגמאות: דוגמא 1 דוגמא 2 דוגמא 3 דוגמא 4


עכשיו בואו נסכים על כמה עניינים שבלעדיהם אי אפשר להמשיך:
1. טובת הילד היא הפקטור היחיד שצריך לעניין אותנו כאשר אנחנו דנים בשאלה האם כן או לא לעשות לו ברית מילה.
2.  אף אחד מאתנו לא היה מסכים בשום פנים ואופן שיבוצע בו ניתוח - ולאור האמור לעיל, אני מקווה שברור לכולם שמדובר בניתוח - על ידי אדם שאין לו הכשרה רפואית, שלא בבית חולים או לפחות במרפאה, ללא הרדמה, באיברי המין, ללא כפפות, עם ציפורניים ומציצה בפה של הדם.

יפה, נעבור הלאה.

אם אף אחד מאתנו לא היה מסכים שדבר כזה יבוצע בו - למה אנחנו עושים את זה לתינוקות שלנו? תינוק בן שמונה ימים לא יכול להביע את התנגדותו (מלבד לבעוט ולצרוח, ומזה כולם מתעלמים "כי תינוקות תמיד בוכים"). תינוק הוא גם הרבה יותר חשוף ורגיש מאתנו לזיהומים אפשריים. איך אפשר לתת לאדם שאין לו טיפת הכשרה רפואית לעשות דבר כזה לתינוק?

אני מקווה שעל זה כולנו מסכימים: מה שלא היית מסכים שיתבצע בך, אל תעשה לתינוק שלך.

לכל הדואגים לעניין הטקס, יש בהחלט לא מעט רופאים שעושים גם טקס דתי עם ברכות לפי ההלכה.


"טוב," אומרים לי אנשים כשאני מגיעה לשלב הזה. "מסכימים שאם עושים אז אצל רופא ובהרדמה. אבל מה פתאום לא לעשות?!" כאן מגיעים אלף נימוקים שהם מיתוסים - ולא יותר מזה - בעניין יתרונות המילה. אעבור אחד אחד על כל המיתוסים האלה, ואנפץ את כולם. המיתוס היחיד, כנראה, שלא אצליח לנפץ, הוא הדתי: "אלוהים אמר לעשות את זה!" יש לי גם הרבה מה לומר בעניין הזה, וארחיב בהמשך, אך כרגע רק אומר שמי שקרא את הפוסט שלי ששמו "יהדות ואמונה", יודע שאלוהים שלי לא ציווה עליי לחתוך את איבר המין של הילד שלי.

ועוד עניין: האם אתם לא רואים את האבסורד בכך שכל החילונים הכי אתיאיסטים, הכי אנטי-דתיים, אלה שאוכלים חזיר ושרימפס בשמנת ומצטערים שאי אפשר לעשות מנגל ביום כיפור - המצווה היחידה למעשה שהם באמת מקיימים בקנאות משיחית ממש היא מצוות ברית המילה? לא נראה לכם מטורף שעל עצמם הם לא מטילים שום מגבלות, כי אם להיפך - חוקי המדינה שכופים עליהם משהו דתי הרבה פחות רציני מברית מילה רק מכעיסים אותם, ועם זאת אין להם בעיה לבצע דווקא את המצווה הכי מכאיבה והכי קשה, ולא בעצמם חלילה - אלא בתינוק שהוא חסר אונים לגמרי, שאינו יכול לומר לא?

שימו לב שבכל פעם שמנסים להפריך משהו, מיד קופץ המשפט המוכר: "אבל זה מה שכולם אומרים!" טוב, אז כולם אומרים בולשיט. בוקר טוב, מטרת הבלוג הושגה.


מיתוסים דתיים:

1. מי שלא נימול הוא לא יהודי: לא נכון. יהודי הוא מי שאמו יהודיה ואין כל קשר למילה. גם ערל (ולהלן "שלם") הוא יהודי לכל דבר ועניין. כן חלה עליו המצווה למול את עצמו, ואם לא עושה כך - דינו כרת (אני למדתי בתיכון שמדובר במוות מידי שמים, אך יש עוד פירושים לכרת, ביניהם מוות כאדם ערירי או היעדר הנפש מן העולם הבא). מלבד זאת חלות עליו כל המצוות הרגילות, עליו להניח תפילין וכו' וכו'. מקור

2. ברית המילה מייחדת/מאחדת את יהודי העולם מאז ומתמיד: לא נכון ולא נכון (זו לא חזרה, אלא פשוט שני הדברים שנאמרים כאן אינם נכונים, אז נעבור אחד אחד). ברית המילה איננה מייחדת את היהודים. 30% מהגברים בעולם הם נימולים; פחות מאחוז אחד הם יהודים. גם המוסלמים הם נימולים, כמעט כולם. רבים מאוד מהגויים האחרים נימולים גם כן, משום שלאורך שנים רבות היתה מקובלת הסברה שמילה מועילה לבריאות - ארחיב בהמשך. בקיצור, ברור שאם 30% מגברי העולם נימולים, זה ממש לא משהו שמייחד ספציפית את היהדות. מקור לעניין ה-30%
אם לא ניתן להבחין בין יהודי לבין לא-יהודי על פי עניין המילה (שהרי שני שלישים מהנימולים הם בכלל מוסלמים), ונוסיף לעניין את העובדה שלא כל היהודים נימולים ותמיד זה היה כך (אלמלא כן, מדוע היה צורך ב"דין ערל"?), ברור שזה לא מה שמאחד את כולנו.
זה גם לא היה מאז ומתמיד. ברית המילה כפי שהיא מקובלת כיום התחילה רק בתקופה ההלניסטית. לפני כן היה מקובל רק עניין המילה, כלומר חיתוך העורלה, ללא פריעה. מה שהיו עושים זה למשוך את העורלה עד שתעבור את קצה האיבר ולחתוך את כל מה שעבר, כך שלמעשה היתה עוד נשארת עורלה. הצורה המקובלת כיום, החמורה יותר, הונהגה כדי למנוע את המצב שבו גברים יהודים היו מושכים את העורלה למטה כדי להתחזות לגויים. אז חלילה שאף אחד לא יוכל לעשות את עצמו גוי. מקור 1 מקור 2 . לכל הטוענים ש"אלוהים אמר לעשות ברית מילה" - האם אלוהים שינה את דעתו בתקופת החשמונאים?
ובכלל, אין שום הוכחות היסטוריות שמקור המנהג הוא יהודי. מילה היתה מקובלת עוד במצרים העתיקה (זוכרים שהסתובבנו שם פעם?) ובבדיקת מומיות מצריות התגלה שחלקן נימולו. אם כן, יש סיכוי לא קטן שלקחנו את זה מהם דווקא ולא להיפך. השאלה היא במה בוחרים להאמין. מקור - שימו לב לתמונות

ולכל מי שעדיין מתעקש על עניין היהדות, אני ממליצה על המאמר המצוין הבא.

מיתוסים בריאותיים:

3. זו סתם חתיכת עור מיותרת, כמו תוספתן: הנה ה-טעות המרכזית. שמעתי כבר כמה פעמים את הטענה: "זה לא שאין לנו איברים בלי תפקיד בגוף, קחי למשל את התוספתן." אופס, לתוספתן דווקא יש תפקיד.
"טוב נו, אבל לעורלה אין!" אז זהו, שיש. העורלה, כאמור, היא שכבת עור כפולה העוטפת את איבר המין. היא קיימת בכל היונקים ויש לה שני תפקידים עיקריים:

א. הגנה על האיבר: העטרה, כלומר קצה האיבר, אמורה להיות חלק רגיש ורטוב בגוף שלנו, בדומה לשפתיים. העורלה שומרת עליה במצב כזה. כאשר מסירים את העורלה, העטרה מתחככת כל הזמן בחיתול ואחר כך בתחתונים ומאבדת הרבה מרגישותה (השוו לכפות רגליים של אנשים שרגילים ללכת יחפים, כמו הבדואים). העורלה גם מייצרת את הסמגמה - הפרשה שמצטברת מתחתיה, ודומה להפרשה באיבר מין של אשה. תפקידיה לשמש כחומר סיכה, לשמור על לחות העטרה ועל ניקיון האיזור. יש עוד מיתוס לפיו העורלה היא כר להצטברות חיידקים - יש בזה מן האמת, משום שאם לא דואגים להיגיינה כללית של האיזור (בעזרת אמצעים נדירים כמו מים וסבון) אכן מצטברים שם חיידקים ויכול להיווצר ריח לא נעים. שוב, בדיוק כמו אצל בנות.

ב. תרומה להנאה ביחסי המין: לא אטרח להביא מחקרים, שכן על כל מחקר שאומר שלא-נימולים נהנים יותר יש מחקר שאומר שההנאה זהה. אסביר רק הסבר אנטומי שכל אדם עם היגיון יכול להבין: ראשית, העורלה מכילה המון המון כלי דם ועצבים. מה יכול להיות תפקידם באיבר כזה? ברור שהם לא שם לצורך רבייה, כי אפשר להתרבות גם בלי עורלה כפי שהמוסלמים מוכיחים יפה מאוד. אם כן, מה מטרתם? די ברור שהם שם לצורך הנאה מינית. הלאה: בעת קיום יחסים, העורלה נצמדת לנרתיק האשה מבפנים וכמעט ולא זזה. איבר המין עצמו זז בתוך העורלה, והסיפוק המיני נגרם כתוצאה מהפרשי לחץ ולא מחיכוך. לכן אין כמעט חשיבות לכמות חומרי הסיכה שהאשה מפרישה (גבר נימול, כאמור, כמעט ולא מפריש חומרי סיכה כי אין לו עורלה שתייצר אותם). זאת בניגוד ליחסים עם גבר נימול, שבמהלכם לפעמים החדירה קשה ולפעמים צריך גם להפסיק באמצע. אם תחשבו על זה, יהיה לכם ברור שהטבע לא תכנן זאת כך שהאשה צריכה לסבול. המון נשים מעידות שהן צריכות זמן גירוי מאוד ארוך לפני החדירה, אחרת כואב להן, וזה לא המצב הטבעי. כלומר, העורלה תורמת גם להנאת הגבר (שבטח לא כיף לו לראות את הפרטנרית שלו סובלת) וגם להנאת האשה.

כאשר כורתים את העורלה, מאבדים את הפונקציות החשובות הללו. ברור שהן לא חיוניות ואפשר גם בלעדיהן, אבל כמו התוספתן - עדיף עם מאשר בלי. אם נולדנו עם האיבר הזה, הוא שם מסיבה טובה, ומי שמנו להחליט שעדיף לתינוק בלעדיו?
ועוד הערה: גם כאשר חשבו לאורך שנים שלתוספתן אין שום תפקיד, לא ראיתי אף זוג הורים שרץ לשלוח את התינוק/ת שלהם לניתוח אפנדציטיס מיד עם הלידה, רק בגלל שמדובר באיבר מיותר כביכול.

4. זה בריא ומונע מחלות: איידס, סרטן הפין, דלקת עורלה, סרטן צוואר הרחם, סכיזופרניה, ידיים שמאליות... אז ככה: אכן יש הרבה מחקרים (קל מאוד למצוא כאלה) שמעידים כי מילה מפחיתה את הסיכון להידבק באיידס ב-30-60%. עם זאת, כל המחקרים נערכו בגברים שנימולו בבגרותם ולא בינקותם. סעיף 11 בפוסט זה מסביר בדיוק מה ההבדל בין מילת בוגר לבין מילת תינוק (רמז: מילת בוגר שונה מאוד והרבה יותר פשוטה) ולכן לא ניתן כלל להשליך ולהסיק שגם מילת תינוקות מפחיתה את הסיכון לאיידס. פשוט לא ניתן לשלול את האפשרות שמדובר במשהו בתהליך, ולא בהיעדר העורלה, שמפחית לכאורה את הסיכון לאיידס. למה? פשוט כי לא הצליחו למצוא שום הסבר ביולוגי מדוע עורלה מעלה כביכול את הסיכון למחלה כלשהי, מלבד כמובן מחלה כמו דלקת בעורלה (שמן הסתם לא תתפתח אם אין עורלה, בדיוק כפי שכריתת ציפורן לצמיתות תמנע בוודאות ציפורן חודרנית). אפשר כמובן להניח שמדובר בהיעדר העורלה - אבל מדע לא עובד ככה, צריך להוכיח זאת, ונכון להיום אין כל הוכחה. אם כבר, הממצאים הם שעדיף לעבור מילה בגיל מבוגר (בהסכמה כמובן ולא בכפייה), שכן לפחות למילה כזו נמצא יתרון מסוים, ואילו למילת תינוקות לא נמצא כל יתרון.
בנוסף לכך, כל המחקרים נערכו בגברים הללו רק במשך חודשים ספורים אחרי המילה, כך שלא ניתן להניח שהמילה ממשיכה להגן עליהם גם אחרי הזמן הזה. הרי אנו יודעים שתינוק בן שמונה ימים אינו מקיים יחסי מין. אם, לדוגמא, מילה מספקת הגנה מאיידס למשך כ-10 שנים לאחר הניתוח (ושום מחקר לא בדק מה קורה אחרי 10 שנים), הרי שבהחלט ייתכן שעד שהילד יתחיל כבר לקיים יחסי מין, לא תהיה לו שום הגנה לעומת חברו הערל.
ברור שזה נשמע קצת מופרך, אבל זה רק כי כולנו קופצים מיד למסקנה שהיעדר העורלה הוא זה שמגן ממחלות, או במילים אחרות שעורלה גורמת למחלות. לא. אי אפשר להסיק זאת ממחקרים כאלה. צריך לבדוק זאת. נכון להיום אין כל הוכחה שזה אכן המצב, ואבולוציונית זה גם לא הגיוני, כי העורלה קיימת בכל היונקים לפחות כבר 65 מיליון שנה, כך שלו באמת היתה מעלה סיכון למחלות וחסרונותיה היו עולים על יתרונותיה, היא היתה נעלמת בברירה הטבעית.

הנה מחקר מצוין שמסכם כמה מחקרים, ומפריך את הקשר בין מילה לבין איידס.

עוד כמה נקודות בנושא:

א. אני מניחה שכמה גברים נימולים יקראו את הפוסט, אז אני פונה אליהם: האם הייתם מוכנים להסתמך על העובדה שאתם נימולים כדי לקיים יחסים בלי קונדום עם בחורה נשאית איידס, בגלל שאיזה מחקר אמר שאולי יש לכם, סטטיסטית, פחות סיכוי להידבק? ברור שלא. קונדום היה ונשאר האמצעי היחיד שמונע העברת מחלות מין, ויעילותו גבוהה בהרבה מזו של מילה (ואפילו הוא לא עושה זאת בצורה מושלמת, כידוע, אז מה יש לדבר על מילה). אז מה היתרון שלכם כנימולים? גם אתם וגם הערלים צריכים להשתמש בקונדום.
בנוסף לכך, חשוב להדגיש שהמחקרים לא מצאו שמילה מגינה על בת הזוג מפני הדבקה באיידס, אז קונדום הוא הכרחי לחלוטין גם אם הגבר מוכן להסתמך על העובדה שהוא נימול כדי להגן על עצמו (ואני לא מכירה גבר מטומטם מספיק בשביל זה).

ב. כמה נשאי איידס יש בארץ? כמה אלפים טובים. צאו מנקודת הנחה נכונה למדי שכמעט כולם נימולים, ולכו ספרו להם שברית מילה מונעת איידס. וכמה חולי איידס בארה"ב, מלכת המילות המערבית? הרבה הרבה יותר מאשר בסקנדינביה למשל, למרות שבסקנדינביה כמעט ואין נימולים.

ג. מכיוון שאנחנו לא באמת סומכים על המילה שתמנע מאתנו להידבק באיידס, כל אחד ואחת אחראים לשמור על זהירות בקיום יחסים. אחד מתפקידי ההורים הוא לחנך את הילדים שלהם לזהירות מינית ולקיום יחסים עם קונדום בלבד עד ששני בני הזוג עוברים בדיקות. זה חינוך שמתאים לנימולים וללא-נימולים כאחד, ומי שיפעל לפיו, סיכוייו להידבק באיידס הרבה יותר נמוכים. שוב, המילה אינה מעניקה שום יתרון בפועל.

ד. לגבי סרטן הפין: אכן סרטן מפחיד, אבל הוא נדיר מאוד ומופיע בעיקר בקרב גברים מעל גיל 50. שכיחותו עומדת על כ-1-2 מתוך מאה אלף גברים, וישנם מחקרים הטוענים שהשכיחות גבוהה פי שניים (וקראתי גם אפילו פי חמישה) אצל לא נימולים. עם זאת, מדובר בסרטן שקשור לחוסר היגיינה באיברי המין, לעישון ולהרגלים מיניים לקויים (כמו החלפת בני זוג רבים וחוסר שימוש בקונדום). מקור . לשם השוואה, סרטן השד הרבה יותר נפוץ (לפי ויקיפדיה, ב-2004 התגלו בארץ 93 מקרים חדשים לכל מאה אלף נשים) ואף אחד לא חושב לכרות לבת שלו את השדיים בלי הסכמתה רק בגלל הסיכון הזה. אדגיש שוב: אם הילד לכשיתבגר יפחד מאוד מהסרטן הזה ויחליט שעדיף לו לוותר על העורלה רק כדי להפחית את סיכוייו ללקות בו - זכותו. אבל כתירוץ למילת ילד בכפייה, זה קלוש למדי.

ה. לגבי דלקת עורלה: שוב, בכל איבר בגוף יכולה להתפתח דלקת ולשם כך המציאו את האנטיביוטיקה. דלקות אוזניים מאוד נפוצות בילדים, ולא שמעתי אף אחד שמציע לכרות את האוזן כאמצעי מניעה. קצת פרופורציות.

ו. לגבי סרטן צוואר הרחם: טרם נתקלתי במחקר רציני ומקיף שמשקף סיכון משמעותי ומוגבר לנשים שמקיימות יחסים עם לא-נימולים לעומת נשים שמקיימות יחסים עם נימולים, בהקשר לסרטן צוואר הרחם. גם בכתבות ב-ynet על מחקרים כאלה האחוזים היו דומים לאחוזי המניעה של איידס, כביכול (30-60%), כלומר כמובן שלא מדובר באמצעי מניעה. עם כל הכבוד לפרטנריות העתידיות של הילד, אני לא חושבת שזה התפקיד של הורי הילד להגן עליהן באמצעות כריתת איבר מגופו של הילד שלהם.


האם יש גם חסרונות למילה? מלבד אובדן התפקוד של העורלה, שהוא התוצאה הברורה, ישנם סיבוכים רבים מוכרים בברית המילה וגם כאלה שהם תוצאה ישירה שלה. הם הרבה יותר נפוצים משמקובל לחשוב, אלא שברוב המקרים הגבר אפילו לא יודע שיש לו בעיה ושהיא בגלל הברית. דברים כמו עקמת, צבע עור שונה, פין שעיר והיצרות פתח השופכה (כולם נפוצים להפליא) הם סיבוכים של ברית מילה. זאת מלבד הסיכונים המיידיים כמו דימום מאסיבי וזיהום - גם אלה נפוצים. לא נעים לומר, אבל במקרים נדירים מילה גם גורמת למוות (למה? למשל כתוצאה מאובדן רב של דם, כתוצאה מזיהום שלא טופל בזמן, ולפעמים כתוצאה מהמופיליה), ולפי ההלכה במשפחה שבה מתו שני תינוקות כתוצאה מברית מילה, המשפחה פטורה מלמול את השלישי (מעצם העובדה שקיימת הלכה כזאת ברור שהיו לא מעט תינוקות שמתו ממילה).
עוד מידע וקישורים בסוף הפוסט.

לבסוף, אדגיש שאף ארגון בריאות בעולם, כולל משרד הבריאות בארץ, אינו ממליץ על ברית מילה בתינוקות - אמנם ארגון הבריאות העולמי ממליץ עליה לצורך מניעת איידס באפריקה, וכבר הסברתי על הנושא, אך הוא אינו מתייחס למדינות מערביות וגם לא לישראל ואינו ממליץ על מילה שם, אלא אך ורק באפריקה. כל המחקרים הראו שיש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן והגיעו למסקנה שהיתרונות, אם אכן ישנם כאלה, אינם מצדיקים את הניתוח. משרד הבריאות הישראלי מודע לכך, כמובן, ומסרב לנקוט עמדה בעד או נגד, כי מצד אחד הוא יודע שאין הצדקה רפואית כלשהי, ומצד שני אם יאמר זאת בגלוי יקים עליו את זעם החרדים. אגב, כרגע ממילא עומד חרדי בראש משרד הבריאות, כך שאני לא רואה את זה קורה בזמן הקרוב.
לאור האמור לעיל, שיעור המילות המבוצעות בתינוקות הולך ויורד בשנים האחרונות. בבריטניה נימולו כמעט כל הגברים בעבר והיום שיעור הנימולים עומד על פחות מ-16% (מקור); בארה"ב שיעורי המילה בשנות ה-50 עד שנות ה-80 עמדו על למעלה מ-75% (מקור) ואילו כיום מדובר ב-55% בלבד. הנה תמונת מצב עולמית למי שמעדיף לא לקרוא.


מיתוסים חברתיים:

5. כולם עושים את זה: שוב, לא מדויק. כמובן שאין בארץ שום נתונים לגבי כמה נימולים וכמה לא-נימולים יש, כי המפלגות החרדיות הפילו את כל ההצעות לדרוש ממוהלים לבצע רישום של המילות שהם מבצעים, אז אי אפשר לקבל מספרים מדויקים. ההערכות כיום עומדות על 95% ובעמותת קה"ל (קבוצה להורים לילדים שלמים) רשומות עשרות אלפי משפחות. עולים רבים מרוסיה אינם נימולים (סיבות היסטוריות - בברית המועצות לשעבר לא התייחסו מי יודע מה בסובלנות למנהג הזה). מעידים שכמעט בכל כיתה בישראל, אם בגן ואם בבית הספר, יש לפחות ילד אחד לא-נימול. אז המצב הולך ומשתפר וכבר אי אפשר לעשות את זה בשם "כולם", אלא רק בשם "הרוב".
על זה אני אומרת: ואם כולם היו קופצים מהגג? ואם מחר היתה מתחילה אופנה חדשה לפיה 95% מההורים כורתים לכל הילדים שלהם את האף? אני נגד כניעה למוסכמות, מודה. קודם כל תבדקו אם יש בכלל הצדקה, תקראו מחקרים ודעות לכאן ולכאן ורק אז תגבשו דעה. ללכת לפי מה שכולם עושים זה להיות עדר.
אגב, מה תגידו להורים באפריקה (במצרים למשל) שמתלבטים אם למול או לא למול את הבת שלהם מפני ש"כולם עושים את זה"? לפי ההערכות שם, למעלה מ-95% מהנשים נימולות. האם יש הצדקה לבצע ניתוח כזה בבת רק כדי שתהיה "כמו כולם"? לא? אז למה בבן כן? עם גישה כזאת לא יהיה שינוי אף פעם.
ולכל הטוענים שאין מה להשוות - הוספתי קטע על מילת נשים בסוף הפוסט.

6. האהוב עליי - מה יגידו? 40% מהאוכלוסייה בארץ מלים בשם תירוץ זה. זה מאוד נוגד את רוח הבלוג, אבל בכל מקרה, כשזה נוגע לטובת הילד שלכם, אם אתם הולכים על "מה יגידו", אתם בטח לא פועלים לטובת הילד אלא לטובתכם. למעשה, אתם מועלים באמונו. טובת הילד שלכם צריכה לבוא קודם.

7. הילד ירגיש חריג בגן/ביסודי/בחטיבה/בתיכון/בצבא/בעבודה/בפנסיה/בבית האבות: אעבור אחד אחד.
היום בגני ילדים מלמדים ילדים לשמור על פרטיותם. לא נותנים להם ללכת לשירותים יחד, ובאופן כללי מקפידים על הנושא הזה. כמו כן, ילדים בגיל הזה עדיין לא צוחקים על שוני אלא מקבלים אותו באופן טבעי, למשל במקלחות משותפות בין חברים / בני דודים: כמו שאחד ג'ינג'י ולאחר יש משקפיים, כך לכל אחד יש איבר מין שונה. הגיוני וטבעי.

אדגיש גם שמכיוון שאצל כל אחד איבר המין הוא שונה באופן טבעי, וכל אחד עבר מילה אצל מוהל שונה, ממילא יש שונות לא קטנה גם באיברי המין הנימולים.

ביסודי ובחטיבה מגיע הגיל שמתחילים לצחוק זה על זה. על מי מאתנו לא צחקו בבית הספר? (אשמח לשמוע על אחד כזה, טרם יצא לי להכיר.) מכל ההיסטריה סביב הנושא אפשר לחשוב שכל הנימולים מקובלים בחברה. עם קצת מחשבה תבינו שמכיוון שכולם שונים זה מזה, ואצל כל אחד יש על מה לצחוק (שם שמתחרז עם משהו, גובה, משקפיים, נמשים וכו' - כל אלה, אגב, הרבה יותר בולטים מעורלה שנמצאת רוב הזמן בתוך התחתונים), הילדים שזוכים להכי הרבה לעג הם חסרי הביטחון. אם הילד שלכם הוא בעל ביטחון עצמי, יצחקו עליו הרבה פחות (שוב, בהנחה שידעו בכלל) כי זה פשוט לא מצחיק. אם הילד שלכם רגיש וחסר ביטחון, הוא לא יהיה מוגן מהצקות אם תעשו לו ברית ותמיד ימצאו סיבות לצחוק עליו. אצל כל אחד אפשר לצחוק על משהו; אני זוכרת זאת היטב מתקופת היסודי.

מה קורה בצבא? הרי מתקלחים ביחד. אני זוכרת את המקלחות בצבא: היו לי כל כך הרבה דברים לחשוב עליהם שהדבר האחרון שעניין אותי היה להסתכל על הבנות מסביבי. וגם אם מסתכלים, אז מעיפים מבט ולא עומדים ונועצים מבט. איבר עם עורלה הוא אכן שונה, אבל צריך לנעוץ מבט כדי באמת לשים לב, ואני בספק שיותר מדי אנשים עושים את זה, זה לא מעניין. מלבד זאת, מדובר כבר באנשים בני 18 ולא בני 8: אנשים שעוברים טירונות וקורס ביחד, יש להם מספיק במה להתעסק, והם כבר לא בגיל שמצביעים על מישהו וצוחקים.

החשש החברתי הוא ללא ספק החשש הכי גדול של כל הורה ששוקל לא למול את ילדו. גם אצלי זה היה החשש המרכזי, גם אחרי שהשתכנעתי שאין שום הצדקה רפואית לכך, וכבר טענתי שצריך לעשות זאת רק בגלל הפחד לחריגות. ואז קראתי את דבריו של אב נימול שהחליט לא למול, שאמר משהו בסגנון: "כולם הפחידו אותי שיצחקו על הילד שלי, ואכן פחדתי, ואז ניסיתי להיזכר בתקופת ילדותי ונעוריי, ברגע ההוא שעמדנו כל הבנים והשווינו איברים, ויכלו לראות עליי אם אני נימול או לא... ולא נזכרתי. כי זה פשוט לא קרה מעולם."
קשה להשתחרר מהסטיגמות שזה מה שבנים עושים. כדי להיות בטוחה, שאלתי אנשים וקיבלתי בדיוק אותה תשובה - זה לא באמת קורה. אתם מוזמנים לבוא ולהפריך את זה.

קראתי גם עדויות של הורים רבים לילדים לא-נימולים בארץ. טרם קראתי עדות על ילד שהציקו לו. כולם כאחד מעידים שזה ממש נון-אישיו. באחד המפגשים של קה"ל (קבוצה להורים לילדים לא-נימולים) אמר ילד שלם: "בכיתה ח' הציקו לי הרבה." כל ההורים במפגש עצרו את נשימתם, ואז הוא המשיך: "כי הייתי נמוך."

כאמור, הילד לא יהיה מוגן מהצקות גם אם תמולו אותו ואיבר המין שלו יהיה בדיוק כמו של כולם. בכל מקרה תפקיד ההורים הוא ללמד את הילד שכולנו שונים זה מזה, ושזה בסדר להיות שונה. איך אפשר לחנך אותו לפלורליזם אם בגיל שמונה ימים כרתתם לו איבר כדי שיהיה כמו כולם, ולמעשה שידרתם לו את המסר שלהיות שונה זה לא בסדר?

אם צוחקים על הילד שלכם, תפקידכם הוא לטפל בבעיה, לא בסימפטום. אם יצחקו על האף של הילדה שלכם, האם תמליצו לה לעבור ניתוח אף? אם לילד יהיו נמשים, האם תשלחו אותו עם מייק אפ שיכסה אותם כל יום לבית הספר? תפקיד ההורים הוא לתת לילד כלים להתמודד, בין אם הוא נימול או לא. מילה לא פותרת או מונעת בעיה חברתית, ובאותה מידה אי-מילה לא יוצרת בעיה חברתית. אם קיימת בעיה, אין שום קשר לכן-או-לא-מילה.


ומזווית קצת שונה, מדהים להיווכח איך אותם אנשים שטוענים בתוקף שאסור לגרום לילד לחריגות משנים את דעתם כהרף עין לנוכח השאלה הבאה: "נניח שלפני שייוולד לך ילד תעבור לגור בחו"ל, במדינה שבה למעלה מ-90% לא נימולים (כמובן בהנחה שלא תשלח את הילד לבית ספר יהודי ושאין לך כוונה לחזור לארץ). האם לא תמול אותו, כדי שלא יהיה חלילה חריג?"
התשובה בדרך כלל היא: "בוודאי שכן, כי הוא יהודי..."
כבר דיברנו על צביעות? ומה לגבי התחסדות? זה בסדר להיות שונה רק כשזה מתאים לכם? את טובת הילד כבר הזכרנו?


הנה כתבות עם כמה עדויות לדוגמא (עדויות נוספות ועוד המון מידע נמצאים בלינקים בסוף הפוסט):
אף מילה לילדים
כך משכנעים הורים
החלטנו לא לחתוך


8. בחורות לא רוצות לעשות סקס עם לא-נימול: קשקוש. אם מדובר בבחורה צעירה, ספק אם היא תדע בכלל להבדיל. הידע באנטומיה של בחורות בנות 17-18, שהוא הגיל שבו רוב בני הנוער מתחילים לקיים יחסים, שואף לאפס (הרבה מהן אפילו לא יודעות מה בעצם עושים במגע מיני). במהלך מגע מיני בדרך כלל גם מכבים את האור וממילא לא ממש רואים. כמו כן, בזקפה כמעט ואין שום הבדל בין איבר נימול לבין איבר לא נימול. ואם אתם לא מאמינים לי, חפשו כמה תמונות: צריך עיני נץ כדי להבדיל.

זה לפחדנים שבינינו. אני לא רואה סיבה לפחד ולהסתיר. אם הפרטנרית יודעת, וזה מפריע לה, יכולים להיות שני מניעים עיקריים: מניעים דתיים - שממילא מצביעים על אי התאמה באורח החיים (כי הילד שלי בטח לא יגדל כילד דתי), ומניעים שטחיים כמו "זה פחות יפה" ו"זה שונה". אם קיים העניין הדתי, זכותו של ילד שמגיע לגיל 18 לעשות לעצמו ברית מילה - גם על כך ארחיב בהמשך, ולא, זה לא יותר מסוכן או יותר כואב אלא להיפך. אם המניעים הם שטחיים, בחורה כזאת לא תרצה אותו גם אם הוא יהיה שמן מדי או נמוך מדי. כלומר, ממילא היא לא באמת מתעניינת בו. זה לא שונה מגבר שלא רוצה להמשיך לצאת עם בחורה בגלל שיש לה שערות באיבר המין. מי צריך פרטנרים כאלה?

גם לכאן מתקשר עניין זכות הבחירה של הילד-גבר על גופו שלו - ואולי זה דווקא יהווה יתרון, מנין לכם לדעת? למה שלא תתנו לו להחליט, ואם יחליט שזה מפריע לו יוכל תמיד לעשות? ברית מילה היא בלתי הפיכה - אי-מילה היא הפיכה לחלוטין. שוב, ארחיב בהמשך.


מיתוסים אסתטיים:

9. איבר נימול יותר אסתטי: עניין של טעם, כמובן, ושל הרגלים תרבותיים. התרגלנו לראות איבר נימול אז אנחנו חושבים שזה יותר יפה. אני אישית חושבת שעצוב מאוד שאנחנו רגילים לחשוב על איבר שחלק ממנו נכרת, שהוא למעשה לא שלם, כ"יותר יפה" מאיבר שלם ובריא. אם היינו מתרגלים אחרת היינו חושבים אחרת. מה תאמרו להורים באפריקה שרוצים למול את ילדתם כי "זה יותר יפה"? ממתי איבר מין בכלל צריך להיות יפה? ושוב, מי שמנו להחליט איך צריך להיראות איבר המין של הילד שלנו? הרי ככה הוא נולד. אם האף שלו יותר גדול משל חבריו, אולי נקבע לו תור לניתוח אף כדי שיהיה לו אף אסתטי כמו לכולם?
ובכלל, לכרות איבר בריא מהגוף כי "זה יותר יפה"? האם השתגענו?


סתם תירוצים אחרים:

10. זה בכלל לא כואב / זה כואב טיפה ושוכחים תוך שנייה: כבר תיארתי פה בפרוטרוט את תהליך המילה. אם אתם עדיין חושבים שזה לא כואב, הנה מאמר שטוען שדווקא כן. והנה כתבה בעברית שמספרת אותו דבר. אתמצת כאן, גם ממחקרים וגם מהיגיון פשוט: תינוקות הם יותר רגישים לכאב ממבוגרים. יש להם הרבה פחות ניסיון בהתמודדות עם כאב. בזמן כאב משתחררים במוח משככי כאבים; מחקרים הצביעו על כך שבזמן המילה משתחררים המוני חומרים כאלה במוחותיהם של תינוקות, מה שמעיד על כאב חזק. המחקרים גם הצביעו על כך שהם זוכרים את הכאב לאורך חודשים ורגישים יותר לכאב בהמשך. גם מחקרים שבדקו את הבעות הפנים ואת עוצמת הבכי של תינוקות בזמן המילה הצביעו על מצוקה קשה שהם סובלים ממנה, לא פחות - ואף יותר (ראו בסעיף הבא) - מכפי שאתם הייתם סובלים אם היו כורתים לכם איבר ומקלפים לכם את העור ללא הרדמה.

11. עדיף לעשות את זה בגיל צעיר כי למבוגר זה יותר כואב: עוד מיתוס נפוץ. "אצל מבוגר זה כבר ניתוח!" מנין ההנחה שאצל תינוק זה לא ניתוח? כמו שהסברתי למעלה, הפרוצדורה היא מורכבת וקשה ולא ברור איך אפשר שלא להגדירה כניתוח לכל דבר ועניין.
כמו כן, לא רק שאצל מבוגר זה לא כואב יותר, אלא להיפך: זה כואב פחות וגם מסוכן פחות. מדוע? ראשית כל, החלק הכואב ביותר במילה הוא כאמור שלב הפריעה. אצל לא-נימולים, העורלה נפרדת מהעטרה בסביבות גיל שש ורק עוטפת אותה, ובזקפה אין כל הבדל שכן העורלה נסוגה לאחור והעטרה נחשפת. לפיכך יש צורך רק בחיתוך ללא הפרדה ופריעה, ולכן למעשה התהליך כואב פחות.
שנית, כשמדובר במבוגר אין בעיה לבצע את הניתוח בהרדמה, מלאה או חלקית. משרד הבריאות הישראלי אינו מוכן להמליץ על הרדמה בתינוקות בשל הסיכון הכרוך בכך (מקור) וחייבים להודות שיש בזה משהו: כשמדובר בתינוק כל כך קטן, אי אפשר לדעת איך הוא יגיב לחומרי ההרדמה, עדיין לא יודעים למה הוא אלרגי ולמה לא, והרבה יותר קל לטעות במינון ולתת לו מנת יתר שתגרום לנזק. לכן ברוב רובם של המקרים בארץ, הניתוח הזה מבוצע ללא שום חומר הרדמה (מלבד יין. אתם הייתם מוכנים לשתות יין במקום חומר הרדמה בניתוח שבו כורתים לכם חלק מאיבר המין? אני לא.) וכואב, כואב, כואב.
אני מזכירה שהכאבים אינם מוגבלים לרגע החיתוך בלבד אלא נמשכים גם מאוחר יותר. מבוגר יכול, במידת הצורך, להמשיך ליטול משככי כאבים כל עוד כואב לו ואפילו לחיות על משככי כאבים למשך זמן מה עד שהכאב פוחת (נכון שזה לא בריא, אבל אין מה להשוות לנזק שיכול להיגרם לתינוק). אצל תינוק אי אפשר לעשות את זה מאותן סיבות שבעייתי לתת לו חומר הרדמה (ענייני אלרגיות ומנות יתר, הוא פשוט קטן מדי). כמו כן, תינוק לא יכול לדווח לנו מתי כואב לו ומתי לא, לעומת מבוגר שאחראי על עצמו.
שלישית, למבוגרים באופן כללי כואב פחות בזמן טיפול רפואי. אפשר לראות זאת בתגובה של מבוגר לזריקה לעומת תגובה של תינוק. תינוק נבהל, צועק ומשתולל בזמן חיסון או בדיקת דם. המבוגר יודע מה עומד לקרות וגם מבין מדוע, בניגוד לתינוק שאין לו מושג מה קורה ולמה, ולכן בפירוש זה כואב לו יותר: לבהלה יש אלמנט מאוד רציני של כאב.

לגבי עניין הסיכון: מבוגר מכיר את הגוף שלו ואת תפקודיו. אם מתרחש סיבוך כלשהו בברית, מבוגר יכול לזהות בעיה מיד, הוא יודע שמשהו אינו כרגיל בתפקוד שלו. לעומת זאת, תינוק אינו יכול לדווח לנו שמשהו לא בסדר ואינו יכול לקחת אחריות על גופו. אם משהו משתבש, יכול לעבור הרבה זמן עד שהוריו יגלו זאת, ולעיתים כבר יהיה מאוחר מדי.
כמו כן, הניתוח במבוגר הוא הרבה יותר פשוט, לא רק בגלל שאין צורך בהפרדה ובפריעה, אלא משום שמדובר במשהו הרבה יותר גדול פיזית ולכן הרבה יותר קל לבצע את הניתוח. אצל תינוק מדובר באיבר מיניאטורי, ולכן קשה לראות מה בעצם קורה שם ולעשות את המילה בצורה מדויקת, בלי לפגוע בכלי דם ראשי או לטעות בכמות העורלה שיש להסיר. לראיה אינספור מילות שהשתבשו. דוגמא 1 דוגמא 2  דוגמא 3 דוגמא 4 דוגמא 5 דוגמא 6


12. זה יותר היגייני: כמו שהסברתי בסעיף 3, זה קשקוש הנובע מבורות. יש לשמור על היגיינת איברי המין בכל מקרה, ואין שום צורך בטיפול מיוחד באיבר שלם. אגב, האם נשמע לכם הגיוני שכל היונקים נולדים עם איבר שפוגם בהיגיינה של איברי המין שלהם?

13. אף אחד לא מצטער על זה: לא אתייחס להרבה-הרבה מבוגרים שעברו ברית מילה כושלת בלידתם ונגרם להם נזק כבד מאוד (הערכות מדברות על סיבוכים של כ-0.5% מכלל המילות). גם לא אתייחס להרבה הורים החברים בקה"ל, שמלו את בניהם ומצטערים על כך. אני מדברת על מילות רגילות ותקינות לגמרי. כידוע, אני אשה ולא גבר, ואיני יכולה לדבר בשם הגברים. אני גם מבינה שקשה לצאת נגד ההורים, כביכול, ולגנות את המילה, כאשר ברור לכם שהם רצו בטובתכם. עם כל מה שכתבתי למעלה, אני בכל זאת לא חושבת שאפשר להאשים אותם: הם עשו מה שחשבו שיהיה הכי טוב בשבילכם. אין שום טעם להיגרר להאשמות. אבל כן, מדובר פה באובדן תפקוד שמוביל לבעיות, למרות שקשה להודות בזה. יש עוד המון חומר בנושא לכל מי שרוצה לקרוא ולהבין. אנחנו דור האינטרנט, יש לנו את כל הגישה למידע, ולכן לדעתי חלה עלינו החובה לקרוא ולהבין לפני שאנחנו פועלים בעיוורון, יותר משחלה על הורינו.
ולעצם העניין: הרבה מאוד מבוגרים שהצליחו לעבור את התהליך מודים שהם מצטערים שעברו ברית מילה. לראיה, קיים היום "שחזור עורלה" שנועד להעצים את ההנאה המינית (שכן הוא מגביר את הרגישות בעטרה, שחוזרת להיות עטופה). היום יש מבוגרים בקנדה שתובעים רופאים שמלו אותם בינקותם: מקור לעניין התביעות בן אפלק מצטער שעבר מילה וגם הווארד שטרן וגם עוד כמה אנשים


מילת נשים:
שני דברים מדהימים שגיליתי בנושא הזה:
1. כל כך קל לנו לגלות אמפטיה וחמלה כלפי נשים שנימולו. כל כך קל לנו להביע תיעוב למנהג הברברי והמחריד הזה. כל כך קל לנו להזדעזע בלי להבין שלמעשה אנחנו עושים משהו מאוד דומה לתינוקות שלנו.
2.  הדבר הכי מצמרר הוא קווי הדמיון בין מילת גברים לבין מילת נשים: ראשית, שתיהן נועדו להפחית את ההנאה המינית. זו בפירוש המטרה (ראו בסוף הפוסט את דברי הרמב"ם על נושא המילה). סקס שלא לצורך רבייה נחשב חטא גם ביהדות וגם בתרבויות אחרות, וכך גם אוננות, ולכן המטרה היתה להפחית את ההנאה ולמנוע מגע כזה. לכולנו ברור שזה לא עבד ויהודים עדיין עושים סקס ומאוננים להנאה בלבד, ואם כן, למה אנחנו ממשיכים עם זה?

(**תוספת מאוחרת) אני חייבת להוסיף הסבר, לאור כמה תגובות שקיבלתי. טענה נפוצה היא שמילת נשים מזיקה הרבה יותר ממילת גברים. אלא שקיימים כמה סוגי מילת נשים. החמורים ביותר (כריתת הדגדגן, כריתת השפתיים, קשירה וכו') אכן גורמים לנזק בריאותי קשה מאוד, אבל הם גם נדירים יחסית. המילה הנפוצה היא המילה הסונית, שבה כורתים את עורלת הדגדגן בלבד. עורלת הדגדגן היא איבר הומולוגי לעורלת הפין, ומטרתה לשמור על הדגדגן לח ומוסתר (לא חשוף לחיכוך), ובכך לאפשר לו לשמור על רגישותו (בדיוק כמו עורלת הפין השומרת על העטרה). כאשר כורתים את העורלה הזו, התוצאה דומה להפליא לכריתת עורלת הפין: התקרנות הדגדגן וצורך בגירוי חזק יותר ויותר עם הזמן כדי להגיע לסיפוק. למעשה, הדגדגן, כשהוא יבש ומתחכך בתחתונים כל הזמן, מאבד הרבה מרגישותו. זה בדיוק מה שקורה לעטרה עקב מילת גברים. אז כן, ההשוואה בין מילת גברים לבין מילת נשים בהחלט במקומה.

כמו כן, הנימוקים בעד מילת נשים זהים לחלוטין לנימוקים בעד מילת גברים. זה באמת מצמרר: ארגוני זכויות האדם של האו"ם פועלים להפסקת מילת נשים, ותגובותיהם של הגברים ושל הנשים בתרבויות הללו זהות לגמרי לשלנו: זה מנהג חשוב, זו המסורת אצלנו, ככה זה מאז ומתמיד, זה יותר בריא ויותר היגייני, כולם עושים את זה, הילדה תרגיש חריגה כי כל הנשים פה נימולות, שום גבר לא ירצה אותה כי זה פחות אסתטי וזה לא מקובל וכו' וכו'.
מה הייתם אומרים לאנשים כאלה לו היו נוחתים בסלון שלכם ומנהלים איתכם דיון? התשובות אינן שונות מהתשובות שאני נתתי לעיל. ואתם יודעים למה? כי אין באמת הבדל כזה גדול. בשני המקרים מדובר בפגיעה באיבר מין ללא רשות בעליו. וכאן אנו מגיעים לזכות הבחירה.

זכות הבחירה:

לטעמי, זו הנקודה הכי חשובה. למול את הילד זו החלטה בלתי הפיכה; לא-למול אותו זו החלטה הפיכה. הזכות על גופו של הילד צריכה להיות שייכת אך ורק לילד עצמו. קחו דוגמא הרבה פחות קיצונית: יש הרבה משפחות שבהן נהוג לעשות לתינוקות בנות שנה-שנתיים חורים באוזניים. איך אפשר לחנך תינוקת כזו אחר כך לאוטונומיה על גופה, לכך שהגוף שלה שייך לה ושלאף אחד אסור לעשות לה משהו בגוף בלי רשותה? שתגדל ותחורר בעצמה את האוזניים שלה.

ובחזרה לעניין החילונים שבוחרים אילו מצוות נוח ואילו לא נוח להם לקיים: הבחירה היא שלכם, והיא צריכה להיות על עצמכם. אתם חופשיים לבחור ולהטיל מגבלות - על עצמכם. לא חוכמה להיות גיבורים גדולים על תינוק בן שמונה ימים ולעשות לו מה שבשום פנים ואופן לא הייתם מרשים שייעשה בכם.

תנו לו את זכות הבחירה. תנו לו להחליט אם אכפת לו מהמורשת היהודית. אם בגיל 18 הוא יחליט לחזור בתשובה, הנה נתתם לו עוד מצווה לקיים, שכן זו מצווה למול את עצמך אם אתה לא נימול. אם כן ואם לא, תנו לו לקרוא על הסכנות ועל היתרונות בעצמו, ולקבל החלטה מושכלת בכוחות עצמו. תנו לו להחליט אם זה באמת יותר אסתטי. תנו לו להחליט אם הוא מוכן לוותר על תפקודי העורלה, אל תוותרו עליהם בשבילו. תנו לו להחליט אם הוא רוצה לעבור את הניתוח שיהפוך אותו להיות "כמו כולם" או שהוא רוצה להישאר כמו שנולד. תנו לו הזדמנות להרגיש שייך ובטוח בעצמו בלי שום קשר לאיבר המין שלו, ואל תחליטו מראש שהוא לא יכול להתמודד. תנו לו להחליט אם הוא באמת רוצה להיות עם בחורה שלא רוצה אותו בגלל איבר המין שלו, ולעבור את הניתוח למענה, ואל תחליטו בשבילו מראש שהבחורה באמת תהיה כזאת, ושהוא יסכים לעשות את זה בשבילה. תנו לו את הזכות להחליט על גופו, כפי שלכם יש זכות להחליט על גופכם. תנו לו הזדמנות לחוות את עצמו כמו שהטבע ברא אותו. תנו לו להחליט אם הוא רוצה בגיל 18, או מאוחר יותר, למול את עצמו, או להישאר כמו שהוא.
וכאמור, אם יחליט שכן, לאחר שיקבל את כל המידע, זה יהיה פחות כואב ופחות מסוכן, וגם זו סיבה לדחות את ההחלטה ולהשאיר אותה בידיו.


למידע על סיבוכים אפשריים בברית מילה:
סיבוכים וסיכונים
סיבוכים עיקריים - שניידר



לקריאה נוספת בנושא:
קה"ל - קבוצת הורים לילדים שלמים
גונן על הילד
ברית מילה באתר "חופש"
פורום "מוותרים על ברית מילה" - תפוז


העשרה: דבר הרמב"ם (מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק מ"ט)
"כן, לדעתי, גם אחד הטעמים למילה⁶⁹ למעט את המשגל ולהחליש את האיבר הזה, כדי שימעיט לעשׂות זאת ויתאפק ככל יכולתו. יש שחשבו שמילה זאת באה להשלים חֶסֶר במבנה-שמִּבְּריאה⁷⁰. אבל כל מי שביקש לערער מצא מקום לערער ואמר: "כיצד יהיו הדברים הטבעיים חסרים ויהיו זקוקים להשלמה מבחוץ, מה גם שמתברר שאותה פיסת עור מועילה לאותו איבר?". אין המצוָה הזאת באה להשלים חֶסֶר במבנה-שמבּריאה, אלא להשלים חֶסֶר בבריות⁷¹. הנזק הגופני הנגרם לאיבר זה הוא המטרה הַמְּכֻוֶּנֶת. לא נפגם במילה דבר מן המעשׂים המקיימים את הפרט ולא בטלה בגללה הולדת הצאצאים. אבל מתמעטות בעטיה סערת-היצר והתאווה היתרה על הדרוש. אין ספק שהמילה מחלישה את כוח הקישוי ולעתים קרובות ממעיטה את ההנאה, מפני שכאשר מטיפים דם מן האיבר ומסירים את המגן שלו בראשית גדילתו, הוא נחלש בלי ספק⁷². החכמים ז"ל אמרו בפירוש: הנבעלת מן הערל קשה לפרוש⁷³. זאת, לדעתי, הסיבה החשובה ביותר למילה. ומי התחיל במעשׂה זה אם לא אברהם שמפורסם מה שאמרו החכמים ז"ל על צניעותו על סמך דברו: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את (בראשית י"ב, 11)⁷⁴.
יש במילה, לדעתי, עוד עניין אחר, חשוב מאוד, והוא שיהיה לכל בעלי דעה זאת - אני מתכוון למאמיני ייחוד השם - סימן אחד גופני משותף להם, ולא יוכל מי שאינו מהם לטעון שהוא מהם בעוד הוא זר. מפני שהוא עשׂוי לעשׂות זאת כדי להפיק תועלת, או כדי להתנקש בחיי בני דת זאת⁷⁵. את המעשׂה הזה⁷⁶ לא יעשׂה אדם בעצמו או בילדו אלא מתוך אמונה אמיתית, מפני שאין זאת שׂריטה בשוֹק או כוויה בזרוע, אלא דבר שנחשב קשה מאוד מאוד. גם ידועה מידת האהבה ההדדית והעזרה ההדדית הקיימות בין עמים שלכולם סימן אחד, והוא בצורת ברית ואמנה⁷⁷. כך המילה הזאת היא הברית אשר כרת אברהם אבינו על האמונה בייחוד השם. כך כל הנימול נכנס בברית אברהם ומקבל על עצמו את בריתו להאמין בַּיִחוּד⁷⁸ (ככתוב): [והקִמֹתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדֹרֹתם לברית עולם], להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (בראשית י"ז, 7). אף זה עניין חשוב כמו הראשון⁷⁹ כטעם למילה, ואולי הוא יותר חשוב מן הראשון.
שלמות המצוָה הזאת והנצחתה מתגשמות בכך שהמילה נעשׂית בגיל הקטנות. בזאת יש שלוש חוכמות⁸⁰. הראשונה - שאילו השאירו את הקטן עד שיגדל, אולי לא היה עושׂה. השנייה - שאין הוא כואב כמו שכואב גדול, בגלל רכּוּת עורו ובגלל חולשת דמיונו, כי גדול חושב לנורא וקשה את הדבר שהוא מדמה שיקרה, לפני שהוא קורה. השלישית - שהוריו של קטן מקילים בערכו בשעה שנולד⁸¹, כי עדיין לא השתרשה אצל הוריו הצורה הדמיונית המחייבת לאהוב אותו; מפני שאותה צורה דמיונית גוברת רק על-ידי מגע ישיר. היא גְדֵלָה עם גדילתו. אחרי-כן מתחילה אותה צורה דמיונית לפחות וגם להימחות. שכּן אין אהבת האב והאם את הנולד בשעה שהוא נולד כאהבתם אותו כשהוא בן שנה, ואין אהבת בן שנה כאהבת בן שש. לכן, אילו השאירו אותו שנתיים או שלוש, היה זה מחייב ביטול המילה בגלל חמלת האב ואהבתו אותו. אבל בשעת לידתו צורה דמיונית זאת חלשה מאוד, ובמיוחד אצל האב שהוא המצוּוה בְּמִצְוָה זאת.
המילה היא בשמיני כי כל בעל-חיים חלש מאוד ולח ביותר בשעה שהוא נולד. כביכול הוא עדיין בבטן עד תום שבעה ימים. אז הוא נמנה בין מי שיש להם מגע ישיר עם האוויר. הלא רואה אתה שגם בבהמות הושׂם לב לעניין זה: [כן תעשֹה לשוֹרך, לצאנך:] שבעת ימים יהיה עם אמו; [ביום השמיני תִּתְּנוֹ לי] (שמות כ"ב, 29). לפני כן הוא, כביכול, נֵפֶל. כן הוא לגבי האדם. כעבור שבעה הוא נימול. הדבר הפך קבוע, ולא נתת דבריך לשיעורין⁸²."
מקור