בעולם השוביניזם

האם ידעתם שעד שנת 1978 בעל שאנס את אשתו קיבל "פטור" מעונש בישראל? זה לא מפתיע לאור השוביניזם הקלאסי, לפיו אשה חייבת לקיים יחסים עם בעלה. כי בשביל מה הוא התחתן איתה, אם לא כדי לקבל סקס מתי שרק בא לו בלי להתאמץ?


לא מזמן קראתי בפורום על מישהי שסיפרה כי יש לה תינוק בן שמונה חודשים, ומאז הלידה לא "בא" לה לקיים יחסים. בעלה ניסה ליזום כמה פעמים, היא סירבה, ובשלב מסוים הוא ויתר - והם הפסיקו לדבר על הנושא. הוא, כנראה מתוך ייאוש כי ידע שייתקל בסירוב, והיא - כי היה לה יותר נוח ככה, כשהוא לא מבקש והיא לא צריכה לומר לא.

הסיבה שהיא כתבה בפורום היתה שהיא תפסה את בעלה מנסה לקבוע פגישה עם האקסית שלו בפייסבוק.

אני מספרת על זה לא בגלל הסיפור, אלא בגלל התגובות שהיא קיבלה. שלל תגובות מגעילות ומזעזעות, דווקא בעיקר מנשים, בסגנון הבא: "למה ציפית? מה בדיוק הוא אמור לעשות? את הבאת אותו לזה, מה שאת עשית זה לא פחות גרוע", וכו' וכו'.

הבחילה שהתגובות גרמו לי היתה איומה. כל כך עצוב לקרוא על נשים שההערכה העצמית שלהן נמוכה עד כדי כך.

כל כך עצוב לקרוא על נשים שחושבות שהן חייבות לקיים יחסי מין עם הבעל, גם אם הן לא רוצות. יקיריי, אין חוכמות: לקיים יחסי מין נגד רצונך זה שווה ערך לאונס. אף אחד, בשום סיטואציה, בשום מקרה, לא חייב לקיים יחסי מין עם אף אחד אם הוא לא מעוניין, לא משנה מה ולמה ואיך וכמה. מי שעושה את זה בכל זאת, סימן שההערכה העצמית שלו ברצפה, וזה בדיוק מה שהשוביניזם רוצה לכפות על הנשים להרגיש, כי מבחינתו זה מה שהן שוות. זה נורא ואיום לקיים יחסי מין כשאתה לא מעוניין לעשות את זה, ואין לאף אחד זכות לדרוש דבר כזה.

ההערכה העצמית של נשים כאלה אפילו יותר נמוכה מהרצפה, כי לא רק שהן חושבות שהן חייבות לקיים יחסים נגד רצונן, הן גם חושבות שאם הן לא עושות את זה, מגיע להן שהבעל יבגוד בהן. אז ממש לא: יש מרחק מאוד גדול בין תסכול מיני לבין בגידה, לא כל מי שמתוסכל מינית הולך לבגוד, והמעילה באמון היא הרבה יותר גדולה במקרה של בעל בוגד לעומת אשה שמסרבת לקיים יחסים. ללכת מאחורי הגב ולקיים יחסים עם מישהו מחוץ לנישואים, זה דבר נמוך ושפל לעשות ואין לזה כל הצדקה - זה בכלל לא משנה מה קורה בחדר המיטות בבית.

אין לי כוונה להיתמם. שיהיה ברור: אני בהחלט מבינה שהבעל עמד פה במצב בעייתי. אין בכלל ספק שמערכת יחסים זוגית שאינה כוללת יחסי מין לאורך זמן היא לא בריאה, ושאי אפשר לצפות ממנו פשוט להתנזר ממין לשארית חייו. לפני שאסביר מה הוא כן היה צריך לעשות, הנה שאלה: נניח שגבר מספר שאין לו חשק לקיים יחסי מין לאורך זמן, מה הייתם מציעים לו לעשות? ואם הוא אומר שאשתו בוגדת בו בגלל זה, אז אין מה להאשים אותה בעצם, כי הוא הביא אותה לזה? (מעניין אותי אם גבר כזה יקבל תגובות באותו הסגנון. משום מה נראה לי שלא.)

אז מה אמור לעשות בעל שאשתו לא רוצה לקיים איתו יחסים והוא מתוסכל בגלל זה? בדיוק מה שהייתי מציעה לאשה לעשות באותו מצב: לדבר על זה (די ברור שבמקרה המתואר בפורום, התקשורת בין הבעל לאשתו לא ממש קיימת). לשאול מה היא חושבת ומה היא מציעה. אולי לנסות להיות רומנטי, לנסות לעורר בה חשק, לשאול אותה מה היא היתה רוצה לעשות במיטה, לנסות לגוון, לנסות טיפול זוגי/מיני. בהחלט הייתי מצדיקה גבר שהיה מציע את כל זה וגם מציב אולטימטום: "בואי ננסה את פתרונות א' ב' ג' ד', כי אני לא יכול להמשיך ככה." ואם כלו כל הקיצין, ולאורך זמן, אחרי שהכל נוסה, שום דבר לא עובד והיא פשוט לא מעוניינת - זו סיבה מאוד טובה להתגרש, לדעתי.

אבל לבגוד? מכוער ועלוב. חבל מאוד שיש נשים שחושבות שזה מגיע להן, ושהן לא שוות יותר מזה.