יום שלישי, 17 באפריל 2012

אשת חיל מי ימצא?

לאחרונה שמעתי ילד שאומר על אמו: "היא לא עשתה כלום בחיים שלה".

מדובר בעקרת בית, שלא עבדה מאז לידת הבן הבכור, לפני שלושה עשורים. אחריו נולדו עוד שלושה. בעלה עובד כל השנים, והיא אחראית על הבית (שוביניזם מסורתי). מכיוון שהיא אמא של חברה, הייתי בביתם כמה פעמים, והגבר הזה באמת לא עושה כלום בבית. שנים שהוא מגיע הביתה כמו לבית מלון ואוכל כמו במסעדה: האוכל מוגש לו, הוא לא מפנה אחריו וכו'. האשה אכן עשתה תמיד הכל לבד.

אז האם ניתן לומר על אשה כזאת שהיא "לא עשתה כלום בחיים שלה"? בואו נדון בזה קצת.

מה זה "לעשות משהו בחיים"? אם לא עבדתי, זה נקרא שלא עשיתי כלום בחיים? אולי רק אם לא עבדתי במסגרת מסודרת? כי הרי אי אפשר לומר על האשה הזו שלא עבדה בחייה, שכן עבודות הבית הן בהחלט עבודות, וכשמצרפים אליהן גידול ילדים, זה בהחלט מספיק למשרה מלאה.

תחזוקת בית כוללת בישולים (לשישה אנשים במקרה הזה, ואם באים אורחים - ליותר), ניקיונות, סידור הבית, קניות, כביסות וגיהוצים (לשישה אנשים), אחריות להיות בבית אם צריך להגיע טכנאי לדוגמא...

גידול ילדים מינקות כולל המון דברים שקשה לי לפרט אותם (פשוט כי אני הרבה פחות בקיאה בזה), אבל אנסה: אוכל, חיתולים (היא לא קראה את הפוסט שלי בנושא חיתולים), אמבטיות, פעילויות, השגחה מתמדת וגם חינוך.

די קשה לדאוג לכל הדברים האלה במקביל, הייתי אומרת. למעשה - זה יותר ממשרה מלאה. גבר כזה עובד בשעות מוגדרות. מגיע הביתה ובזה נגמר יום העבודה שלו: הוא לא עובד יותר עד שמתחיל יום עבודה חדש. עקרת בית, לעומת זאת, עובדת כל הזמן. יום העבודה שלה לעולם אינו נגמר, היא אחראית על הכל בבית מבוקר עד ערב, כולל סופי שבוע וחגים. אין לה חופשות. בכל פעם שמגיעים אורחים היא אחראית על כל ההכנות, על האירוח עצמו ועל הסידור שאחר כך.

איך אפשר לומר שהיא "לא עשתה כלום בחיים שלה"?

נניח שאשה אינה עובדת, אלא נשארת בבית וכותבת כל היום. למעשה היא עוסקת בכתיבה יוצרת, כותבת שירים וסיפורים ויכולה לפרסם אותם. בפועל היא בוחרת שלא לפרסם. אז האם יגידו עליה שהיא "לא עשתה כלום בחיים שלה"? אני בספק, סביר להניח שיגידו שהיא מימשה את עצמה באמצעות הכתיבה. בסדר, אז האשה שאני מדברת עליה מממשת את עצמה באמצעות המשפחה שלה. למה זה לא נחשב?

ובכלל, אני חייבת להתקומם לרגע: מה בדיוק הגבר הזה עשה בחיים שלו? במה הוא טוב ממנה? אין ספק שהוא עבד הרבה, וגם עבד קשה, אבל מי בדיוק רשאי לקבוע איזו עבודה יותר קשה? מי רשאי לקבוע שהעבודה שלו יותר "נחשבת" משלה רק בגלל שהוא מרוויח כסף והיא עושה הכל בחינם? היא טיפלה בשישה אנשים (כולל היא עצמה) במשך שנים. על עבודות כאלה יש הרבה אנשים שמרוויחים כסף (אתם יודעים כמה עולה מטפלת?). במי הוא טיפל בחייו? על מי הוא לקח אחריות? הוא היה אחראי על פרנסת המשפחה (אחריות גדולה ללא ספק). והיא? אחריות על הבית ואחריות על הילדים זו לא אחריות? למה העיניים מופנות לבעלה בהערכה על כך שהוא "עבד והרוויח כסף ואיפשר לה לא לעבוד"? למה לא מגיעה לה הערכה על כך שבזכותה בעלה יכול היה לעבוד "בראש שקט" ולדעת שהבית והילדים (שלו! הילדים הם שלו לא פחות משהם שלה!) בידיים טובות?

והדבר הכי מקומם, למעשה, הוא שחוסר ההערכה הזה מגיע מהילד שלה בסופו של דבר. אני לא מכירה את הדינמיקה המשפחתית מספיק כדי לדעת מאיפה בדיוק זה נובע, אבל אני חושבת שלומר על אמא ש"לא עשתה כלום בחייה" זה דבר נורא ואיום. אז הנה דבר אחד שהאשה הזו לא עשתה בחייה: היא לא לימדה את ילדיה להתייחס אליה בכבוד הראוי.

2 comments:

  1. לגמרי! אני מאוד מעריכה אמהות שנשארות בבית. הרבה אמהות יוצאת מהבית כאקט של בריחה, הן מתקשות להתמודד עם העומס, עם החיתולים, עם הקופיקו כל היום והנזלת אז הן יוצאות לעבוד. גם אותן אני כמובן מעריכה, אבל אני חושבת שלהשאר בבית ולהיות עם הילדים דורש כוחות נפש מדהימים.

    השבמחק
  2. תודה על התגובה, מסכימה לגמרי. אני שומעת הרבה הורים ששמחים שהחופש נגמר, ואפילו שהילדים נמצאים אצל חברים כרגע, והם לא צריכים לטפל בהם.

    השבמחק