יום שני, 16 באפריל 2012

ברית מילה - לשחות נגד הזרם


כמו שכתבתי בעבר, אני שונאת התחסדות. מדברת ישר ולעניין. אז הנה העניין: אני נגד ברית מילה.

<שוק והלם>

כן, אני מסכימה, זה מוזר. זה הזוי. זה שובר את כל המוסכמות. זה הכי לא פוליטיקלי קורקט. אבל אם יש לכם ראש פתוח, אני חושבת שתיהנו לקרוא את הפוסט הזה בכל זאת, גם אם לא תסכימו איתי. אני מבהירה שאין לי פה מטרה לשכנע מישהו, אלא פשוט להסביר איך הגעתי לצורת החשיבה הזו.

אני מזהירה מראש שזה פוסט ארוך במיוחד, והסיבה היא שהייתי זקוקה להרבה זמן, ולהרבה מאוד קריאה בנושא, כדי להשתכנע. אז אני מסכמת פה את (רוב) מה שידוע לי בנושא, ולאחר כל כך הרבה זמן, זה לא מעט.

אני בדיוק כמו כולם. תמיד ידעתי שברית מילה זה משהו שעושים לתינוק כשהוא קטן, הוא לא זוכר את זה, זה לא כואב לו (או מקסימום כואב שנייה וזהו), רק מורידים לו קצת מהקצה, אם עושים בגיל מבוגר זה כבר ניתוח רציני עם זמן החלמה ארוך, לעורלה אין באמת תפקיד והסרתה מונעת מחלות מין, ובראשן איידס. כמו כולם הרגשתי גאווה במסורת היהודית כאשר שמעתי שלא רק שברית מילה מונעת מחלות מין, אלא שהתגלה שבגיל שמונה ימים רמות הוויטמין K מגיעות לשיא אצל התינוק ולכן קרישת הדם הכי מוצלחת, ומדהים איך שאבותינו ידעו למול בגיל הזה בדיוק. כמה נאורה ומוצלחת היא היהדות. אילו גאונים היו אבות אבותינו וכמה מזל יש לנו שזכינו להמשיך את דרכם.

כמו כולם, זה מה שידעתי כל חיי והאמנתי בכך בכל לבי בלי לטרוח לבדוק אם משהו מזה בכלל נכון, מלבד כתבה ב-ynet פה ושם שכמובן טענה שהתגלה שברית מילה מונעת עוד איזו מחלה שלא ידעו שהיא מונעת.

כמו כולם, שמעתי לראשונה על מילת נשים והזדעזעתי עמוקות. שמעתי מישהו מעיר בחצי פה שאצלנו הרי עושים מילת גברים, אבל כמו כולם התקוממתי ואמרתי בכעס שזה בכלל לא אותו הדבר. איך אפשר להשוות, הרי מילת גברים זה דבר נאור, חשוב ובריא ומילת נשים זה ברברי, מזיק ואכזרי וגם הרבה יותר כואב.

פעם, כנראה בתיכון, עלה בי עניין קלוש וקראתי בוויקיפדיה מה בעצם עושים לתינוק בברית המילה. התיאור אכן היה מזעזע ובהחלט אמרתי שזה ברברי. ויקיפדיה אז כנראה היתה פחות דתית מהיום, כי אני זוכרת בפירוש שהיה כתוב שם שלמרות השמועות שזה לא כואב, על פי מחקרים שניתחו את הבעות הפנים ובדקו שחרור משככי כאבים במוח, התינוק סובל מצוקה קשה בעת הברית. כרגע המשפט הזה לא קיים שם משום מה.

ולמרות זאת לא עלה בדעתי כלל שאפשר, אולי, לא למול את התינוק. מה זה לא למול אותו? טוב, אז אולי זה ברברי, אולי זה באמת כואב, אבל איך אפשר להשוות את זה ליתרונות של המילה - הוא שוכח תוך שנייה, זה מונע מחלות מין, ובכלל כולם עושים את זה ובגן/יסודי/חטיבה/תיכון/צבא כולם יצביעו על ילד כזה באצבע ויצחקו עליו כי הוא לא נימול. הרי זה מובן מאליו.

כשבכל זאת יצא לי לקרוא על הנושא פה ושם, היה לי ברור שברית מילה עושים רק אצל רופא ולא אצל מוהל. הנימוקים בעד מוהל הם שיש לו הרבה יותר ניסיון. מצד שני, רופא יכול ורשאי לתת זריקת הרדמה מקומית. אמנם מפחיד לתת חומר הרדמה לתינוק כזה קטן, אבל אם זה אכן כל כך כואב אז זה רק הומני. ובכל זאת מדובר בניתוח שיכול להסתבך, אז עדיף מישהו עם ידע רפואי.

מאוחר יותר נפל לי האסימון שאת רוב החיתוכים האלה בגופם של תינוקות מבצעים בעצם במסיבות. ככה עשו תמיד במשפחה שלי למשל. מסיבה גדולה ביום השמיני, חותכים לתינוק מול כולם, התינוק צורח וכולם צוהלים משמחה ואוכלים בורקסים. כשהבנתי שבעצם מדובר במשהו קצת יותר רציני משריטה, ושהאמא בוכה והיסטרית לכל אורך התהליך, החלטתי שאני לתינוק שלי לא עושה ברית במסיבה. לא ארשה שיצהלו ככה מסביבו כשהוא כואב ובוכה כאילו קרה משהו משמח, עוד תינוק הצטרף ליהדות. זה בכלל לא משמח. הרי אני אבכה יותר ממנו כשהוא יבכה. רוצים אירוע? לא בברית. ועדיין לא עלה בדעתי בכלל שאפשר לא לעשות ברית, בעצם.

בשנה שעברה נפל לידי גיליון "זמנים מודרניים" של ידיעות אחרונות. היתה שם כתבה על כמה אמהות שלא מלו את הבנים שלהן. זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי לרעיון. הופתעתי מאוד וקראתי את הכתבה. הן אמרו כל מיני דברים בסגנון "פעם האמינו והיום כבר לא", "לא ראיתי סיבה להכאיב לילד שלי", "בכל כיתה ובכל מחזור גן יש היום לפחות ילד אחד שלם" וכו'. לא התלהבתי בכלל מהכתבה ופסלתי את הרעיון מכל וכל. סתם חבורה של פסיכיות. איזה מין רעיון זה, לא למול את הילד, מה זה השטויות האלה?

לאחר מכן נתקלתי באתר "באופן טבעי", כפי שסיפרתי כבר. אחד המדורים בו, שמופיע כבר בעמוד הראשי, נקרא "בלי ברית מילה". אהה, אמרתי, אז פה הפסיכים האלה מתכתבים ביניהם. טוב, אני לא אקרא על זה. יש מספיק מה לקרוא באתר.

אחרי שחרשתי את האתר, ומדור "בלי ברית מילה" הפך למדור הגדול היחיד שטרם הצצתי בו, גברה עליי סקרנותי. טוב, אמרתי, אז אקרא מה יש להם לומר, למרות שברור שבנושא הזה הם לא יצליחו לשכנע אותי.

אז קראתי. למי שסקרן לקרוא גם, הנה לינק: מדור בלי ברית מילה - באופן טבעי

מכל הנושאים שבהם דעתי השתנתה מן הקצה אל הקצה, אני מודה שכאן לקח לי הכי הרבה זמן להשתכנע. קראתי עוד ועוד דעות, עוד ועוד ויכוחים ודיונים, עוד ועוד עובדות רפואיות, חיפשתי המון חומר באינטרנט ובדקתי את כל המיתוסים שהכרתי. קשה לראות את כל המיתוסים מתנפצים מול עיניך. קשה, אבל הכרחי. סוף סוף הגעתי למסקנה הזו.

אז לטובת מי שהגיע עד כאן, אסביר כמה נקודות (וזה הולך להיות ארוך):

לכל מי שעדיין יש לו ספק - מדובר בניתוח לכל דבר. זה הרבה יותר משריטה, מצביטה או מחיתוך של רקמה מתה. על ההורים מוטלת אחריות לדעת בדיוק מה קורה בתהליך המילה, כמו שאם הילד זקוק לניתוח שקדים או לניתוח לייזר לעיניים ההורים חייבים לחפש חומר ולדעת במה מדובר. האחריות היא על ההורים, ועליהם בלבד.

אחד הדברים שלמדתי הוא שכאשר מעיזים לשאול שאלות, לא תמיד אוהבים את התשובות. בכל זאת אסביר פה את תהליך המילה, ולמרות שהוא לא נעים ולא סימפטי - התינוק לומד אותו על בשרו, המינימום שההורים יכולים לעשות הוא לדעת מה בדיוק קורה שם.

סירבתי לצפות בסרטוני ברית מילה, למרות שיש המון. אבל בתיאורים אני דווקא בקיאה. הנה מה שקורה שם:

המילה מורכבת משלושה חלקים: הפרדה, מילה ופריעה.

הפרדה: העורלה היא בעצם שכבת עור העוטפת את איבר המין של הגבר. אצל תינוקות ופעוטות העורלה צמודה לאיבר כמו שהציפורן צמודה לאצבע. בסביבות גיל שש היא נפרדת מהאיבר. לכן אצל תינוקות יש להפריד בין העורלה לבין האיבר לפני שאפשר לחתוך משהו. לצורך כך המוהל מכניס מקל ממתכת מתחת לעורלה ומפריד בינה לבין העטרה. זה השלב הראשון והוא כואב (אם כי זה כלום לעומת מה שעומד לבוא).

מילה: חיתוך העורלה בסכין. כואב. מאוד. בדיוק כמו שתקחו סכין ותורידו לעצמכם את קצה האצבע.

פריעה: לאחר חיתוך העורלה נשאר עוד קרום דק של העורלה, החלק הפנימי שלה, על פני העטרה. בשלב זה מקלפים את הקרום הזה מעל העטרה וחושפים אותה לגמרי. זה השלב הכואב ביותר, בדיוק כמו שתקלפו ותורידו מעצמכם את העור כדי לחשוף את הבשר.

עכשיו נשארת העטרה חשופה ומדממת. בשלב זה יש לעצור את הדם.

מה ההבדל בין רופא מוהל לבין מוהל שאינו רופא?
1. לרופא מותר להרדים - אם כי לא כל הרופאים עושים זאת, ולעיתים יש לבקש באופן מיוחד.
2. רוב המוהלים אינם משתמשים בכפפות.
3. רוב המוהלים מבצעים את שלב הפריעה בעזרת הציפורן, וזה הרבה יותר כואב וגם הרבה יותר מזהם (תארו לכם שמקלפים לכם את העור עם סכין. עכשיו תארו לכם שעושים את זה עם ציפורניים).
4. לרופא יש הכשרה רפואית ולכן הוא יכול להתמודד עם מקרה חירום, אם קורה, ויודע לזהות סיבוכים.
5. מוהלים מסורתיים במיוחד עדיין עוצרים את הדימום באמצעות מציצה (אני נחרדתי לשמוע ולראות תמונות כהוכחות): הם מצמידים את הפה לאיבר המין ומוצצים את הדם (המתקדמים ביניהם עושים זאת בקשית). רופאים לא עושים את זה. לכן יש לא מעט מקרים של תינוקות שנדבקו בהרפס ממוהלים. הנה כמה דוגמאות: דוגמא 1 דוגמא 2 דוגמא 3 דוגמא 4


עכשיו בואו נסכים על כמה עניינים שבלעדיהם אי אפשר להמשיך:
1. טובת הילד היא הפקטור היחיד שצריך לעניין אותנו כאשר אנחנו דנים בשאלה האם כן או לא לעשות לו ברית מילה.
2.  אף אחד מאתנו לא היה מסכים בשום פנים ואופן שיבוצע בו ניתוח - ולאור האמור לעיל, אני מקווה שברור לכולם שמדובר בניתוח - על ידי אדם שאין לו הכשרה רפואית, שלא בבית חולים או לפחות במרפאה, ללא הרדמה, באיברי המין, ללא כפפות, עם ציפורניים ומציצה בפה של הדם.

יפה, נעבור הלאה.

אם אף אחד מאתנו לא היה מסכים שדבר כזה יבוצע בו - למה אנחנו עושים את זה לתינוקות שלנו? תינוק בן שמונה ימים לא יכול להביע את התנגדותו (מלבד לבעוט ולצרוח, ומזה כולם מתעלמים "כי תינוקות תמיד בוכים"). תינוק הוא גם הרבה יותר חשוף ורגיש מאתנו לזיהומים אפשריים. איך אפשר לתת לאדם שאין לו טיפת הכשרה רפואית לעשות דבר כזה לתינוק?

אני מקווה שעל זה כולנו מסכימים: מה שלא היית מסכים שיתבצע בך, אל תעשה לתינוק שלך.

לכל הדואגים לעניין הטקס, יש בהחלט לא מעט רופאים שעושים גם טקס דתי עם ברכות לפי ההלכה.


"טוב," אומרים לי אנשים כשאני מגיעה לשלב הזה. "מסכימים שאם עושים אז אצל רופא ובהרדמה. אבל מה פתאום לא לעשות?!" כאן מגיעים אלף נימוקים שהם מיתוסים - ולא יותר מזה - בעניין יתרונות המילה. אעבור אחד אחד על כל המיתוסים האלה, ואנפץ את כולם. המיתוס היחיד, כנראה, שלא אצליח לנפץ, הוא הדתי: "אלוהים אמר לעשות את זה!" יש לי גם הרבה מה לומר בעניין הזה, וארחיב בהמשך, אך כרגע רק אומר שמי שקרא את הפוסט שלי ששמו "יהדות ואמונה", יודע שאלוהים שלי לא ציווה עליי לחתוך את איבר המין של הילד שלי.

ועוד עניין: האם אתם לא רואים את האבסורד בכך שכל החילונים הכי אתיאיסטים, הכי אנטי-דתיים, אלה שאוכלים חזיר ושרימפס בשמנת ומצטערים שאי אפשר לעשות מנגל ביום כיפור - המצווה היחידה למעשה שהם באמת מקיימים בקנאות משיחית ממש היא מצוות ברית המילה? לא נראה לכם מטורף שעל עצמם הם לא מטילים שום מגבלות, כי אם להיפך - חוקי המדינה שכופים עליהם משהו דתי הרבה פחות רציני מברית מילה רק מכעיסים אותם, ועם זאת אין להם בעיה לבצע דווקא את המצווה הכי מכאיבה והכי קשה, ולא בעצמם חלילה - אלא בתינוק שהוא חסר אונים לגמרי, שאינו יכול לומר לא?

שימו לב שבכל פעם שמנסים להפריך משהו, מיד קופץ המשפט המוכר: "אבל זה מה שכולם אומרים!" טוב, אז כולם אומרים בולשיט. בוקר טוב, מטרת הבלוג הושגה.


מיתוסים דתיים:

1. מי שלא נימול הוא לא יהודי: לא נכון. יהודי הוא מי שאמו יהודיה ואין כל קשר למילה. גם ערל (ולהלן "שלם") הוא יהודי לכל דבר ועניין. כן חלה עליו המצווה למול את עצמו, ואם לא עושה כך - דינו כרת (אני למדתי בתיכון שמדובר במוות מידי שמים, אך יש עוד פירושים לכרת, ביניהם מוות כאדם ערירי או היעדר הנפש מן העולם הבא). מלבד זאת חלות עליו כל המצוות הרגילות, עליו להניח תפילין וכו' וכו'. מקור

2. ברית המילה מייחדת/מאחדת את יהודי העולם מאז ומתמיד: לא נכון ולא נכון (זו לא חזרה, אלא פשוט שני הדברים שנאמרים כאן אינם נכונים, אז נעבור אחד אחד). ברית המילה איננה מייחדת את היהודים. 30% מהגברים בעולם הם נימולים; פחות מאחוז אחד הם יהודים. גם המוסלמים הם נימולים, כמעט כולם. רבים מאוד מהגויים האחרים נימולים גם כן, משום שלאורך שנים רבות היתה מקובלת הסברה שמילה מועילה לבריאות - ארחיב בהמשך. בקיצור, ברור שאם 30% מגברי העולם נימולים, זה ממש לא משהו שמייחד ספציפית את היהדות. מקור לעניין ה-30%
אם לא ניתן להבחין בין יהודי לבין לא-יהודי על פי עניין המילה (שהרי שני שלישים מהנימולים הם בכלל מוסלמים), ונוסיף לעניין את העובדה שלא כל היהודים נימולים ותמיד זה היה כך (אלמלא כן, מדוע היה צורך ב"דין ערל"?), ברור שזה לא מה שמאחד את כולנו.
זה גם לא היה מאז ומתמיד. ברית המילה כפי שהיא מקובלת כיום התחילה רק בתקופה ההלניסטית. לפני כן היה מקובל רק עניין המילה, כלומר חיתוך העורלה, ללא פריעה. מה שהיו עושים זה למשוך את העורלה עד שתעבור את קצה האיבר ולחתוך את כל מה שעבר, כך שלמעשה היתה עוד נשארת עורלה. הצורה המקובלת כיום, החמורה יותר, הונהגה כדי למנוע את המצב שבו גברים יהודים היו מושכים את העורלה למטה כדי להתחזות לגויים. אז חלילה שאף אחד לא יוכל לעשות את עצמו גוי. מקור 1 מקור 2 . לכל הטוענים ש"אלוהים אמר לעשות ברית מילה" - האם אלוהים שינה את דעתו בתקופת החשמונאים?
ובכלל, אין שום הוכחות היסטוריות שמקור המנהג הוא יהודי. מילה היתה מקובלת עוד במצרים העתיקה (זוכרים שהסתובבנו שם פעם?) ובבדיקת מומיות מצריות התגלה שחלקן נימולו. אם כן, יש סיכוי לא קטן שלקחנו את זה מהם דווקא ולא להיפך. השאלה היא במה בוחרים להאמין. מקור - שימו לב לתמונות

ולכל מי שעדיין מתעקש על עניין היהדות, אני ממליצה על המאמר המצוין הבא.

מיתוסים בריאותיים:

3. זו סתם חתיכת עור מיותרת, כמו תוספתן: הנה ה-טעות המרכזית. שמעתי כבר כמה פעמים את הטענה: "זה לא שאין לנו איברים בלי תפקיד בגוף, קחי למשל את התוספתן." אופס, לתוספתן דווקא יש תפקיד.
"טוב נו, אבל לעורלה אין!" אז זהו, שיש. העורלה, כאמור, היא שכבת עור כפולה העוטפת את איבר המין. היא קיימת בכל היונקים ויש לה שני תפקידים עיקריים:

א. הגנה על האיבר: העטרה, כלומר קצה האיבר, אמורה להיות חלק רגיש ורטוב בגוף שלנו, בדומה לשפתיים. העורלה שומרת עליה במצב כזה. כאשר מסירים את העורלה, העטרה מתחככת כל הזמן בחיתול ואחר כך בתחתונים ומאבדת הרבה מרגישותה (השוו לכפות רגליים של אנשים שרגילים ללכת יחפים, כמו הבדואים). העורלה גם מייצרת את הסמגמה - הפרשה שמצטברת מתחתיה, ודומה להפרשה באיבר מין של אשה. תפקידיה לשמש כחומר סיכה, לשמור על לחות העטרה ועל ניקיון האיזור. יש עוד מיתוס לפיו העורלה היא כר להצטברות חיידקים - יש בזה מן האמת, משום שאם לא דואגים להיגיינה כללית של האיזור (בעזרת אמצעים נדירים כמו מים וסבון) אכן מצטברים שם חיידקים ויכול להיווצר ריח לא נעים. שוב, בדיוק כמו אצל בנות.

ב. תרומה להנאה ביחסי המין: לא אטרח להביא מחקרים, שכן על כל מחקר שאומר שלא-נימולים נהנים יותר יש מחקר שאומר שההנאה זהה. אסביר רק הסבר אנטומי שכל אדם עם היגיון יכול להבין: ראשית, העורלה מכילה המון המון כלי דם ועצבים. מה יכול להיות תפקידם באיבר כזה? ברור שהם לא שם לצורך רבייה, כי אפשר להתרבות גם בלי עורלה כפי שהמוסלמים מוכיחים יפה מאוד. אם כן, מה מטרתם? די ברור שהם שם לצורך הנאה מינית. הלאה: בעת קיום יחסים, העורלה נצמדת לנרתיק האשה מבפנים וכמעט ולא זזה. איבר המין עצמו זז בתוך העורלה, והסיפוק המיני נגרם כתוצאה מהפרשי לחץ ולא מחיכוך. לכן אין כמעט חשיבות לכמות חומרי הסיכה שהאשה מפרישה (גבר נימול, כאמור, כמעט ולא מפריש חומרי סיכה כי אין לו עורלה שתייצר אותם). זאת בניגוד ליחסים עם גבר נימול, שבמהלכם לפעמים החדירה קשה ולפעמים צריך גם להפסיק באמצע. אם תחשבו על זה, יהיה לכם ברור שהטבע לא תכנן זאת כך שהאשה צריכה לסבול. המון נשים מעידות שהן צריכות זמן גירוי מאוד ארוך לפני החדירה, אחרת כואב להן, וזה לא המצב הטבעי. כלומר, העורלה תורמת גם להנאת הגבר (שבטח לא כיף לו לראות את הפרטנרית שלו סובלת) וגם להנאת האשה.

כאשר כורתים את העורלה, מאבדים את הפונקציות החשובות הללו. ברור שהן לא חיוניות ואפשר גם בלעדיהן, אבל כמו התוספתן - עדיף עם מאשר בלי. אם נולדנו עם האיבר הזה, הוא שם מסיבה טובה, ומי שמנו להחליט שעדיף לתינוק בלעדיו?
ועוד הערה: גם כאשר חשבו לאורך שנים שלתוספתן אין שום תפקיד, לא ראיתי אף זוג הורים שרץ לשלוח את התינוק/ת שלהם לניתוח אפנדציטיס מיד עם הלידה, רק בגלל שמדובר באיבר מיותר כביכול.

4. זה בריא ומונע מחלות: איידס, סרטן הפין, דלקת עורלה, סרטן צוואר הרחם, סכיזופרניה, ידיים שמאליות... אז ככה: אכן יש הרבה מחקרים (קל מאוד למצוא כאלה) שמעידים כי מילה מפחיתה את הסיכון להידבק באיידס ב-30-60%. עם זאת, כל המחקרים נערכו בגברים שנימולו בבגרותם ולא בינקותם. סעיף 11 בפוסט זה מסביר בדיוק מה ההבדל בין מילת בוגר לבין מילת תינוק (רמז: מילת בוגר שונה מאוד והרבה יותר פשוטה) ולכן לא ניתן כלל להשליך ולהסיק שגם מילת תינוקות מפחיתה את הסיכון לאיידס. פשוט לא ניתן לשלול את האפשרות שמדובר במשהו בתהליך, ולא בהיעדר העורלה, שמפחית לכאורה את הסיכון לאיידס. למה? פשוט כי לא הצליחו למצוא שום הסבר ביולוגי מדוע עורלה מעלה כביכול את הסיכון למחלה כלשהי, מלבד כמובן מחלה כמו דלקת בעורלה (שמן הסתם לא תתפתח אם אין עורלה, בדיוק כפי שכריתת ציפורן לצמיתות תמנע בוודאות ציפורן חודרנית). אפשר כמובן להניח שמדובר בהיעדר העורלה - אבל מדע לא עובד ככה, צריך להוכיח זאת, ונכון להיום אין כל הוכחה. אם כבר, הממצאים הם שעדיף לעבור מילה בגיל מבוגר (בהסכמה כמובן ולא בכפייה), שכן לפחות למילה כזו נמצא יתרון מסוים, ואילו למילת תינוקות לא נמצא כל יתרון.
בנוסף לכך, כל המחקרים נערכו בגברים הללו רק במשך חודשים ספורים אחרי המילה, כך שלא ניתן להניח שהמילה ממשיכה להגן עליהם גם אחרי הזמן הזה. הרי אנו יודעים שתינוק בן שמונה ימים אינו מקיים יחסי מין. אם, לדוגמא, מילה מספקת הגנה מאיידס למשך כ-10 שנים לאחר הניתוח (ושום מחקר לא בדק מה קורה אחרי 10 שנים), הרי שבהחלט ייתכן שעד שהילד יתחיל כבר לקיים יחסי מין, לא תהיה לו שום הגנה לעומת חברו הערל.
ברור שזה נשמע קצת מופרך, אבל זה רק כי כולנו קופצים מיד למסקנה שהיעדר העורלה הוא זה שמגן ממחלות, או במילים אחרות שעורלה גורמת למחלות. לא. אי אפשר להסיק זאת ממחקרים כאלה. צריך לבדוק זאת. נכון להיום אין כל הוכחה שזה אכן המצב, ואבולוציונית זה גם לא הגיוני, כי העורלה קיימת בכל היונקים לפחות כבר 65 מיליון שנה, כך שלו באמת היתה מעלה סיכון למחלות וחסרונותיה היו עולים על יתרונותיה, היא היתה נעלמת בברירה הטבעית.

הנה מחקר מצוין שמסכם כמה מחקרים, ומפריך את הקשר בין מילה לבין איידס.

עוד כמה נקודות בנושא:

א. אני מניחה שכמה גברים נימולים יקראו את הפוסט, אז אני פונה אליהם: האם הייתם מוכנים להסתמך על העובדה שאתם נימולים כדי לקיים יחסים בלי קונדום עם בחורה נשאית איידס, בגלל שאיזה מחקר אמר שאולי יש לכם, סטטיסטית, פחות סיכוי להידבק? ברור שלא. קונדום היה ונשאר האמצעי היחיד שמונע העברת מחלות מין, ויעילותו גבוהה בהרבה מזו של מילה (ואפילו הוא לא עושה זאת בצורה מושלמת, כידוע, אז מה יש לדבר על מילה). אז מה היתרון שלכם כנימולים? גם אתם וגם הערלים צריכים להשתמש בקונדום.
בנוסף לכך, חשוב להדגיש שהמחקרים לא מצאו שמילה מגינה על בת הזוג מפני הדבקה באיידס, אז קונדום הוא הכרחי לחלוטין גם אם הגבר מוכן להסתמך על העובדה שהוא נימול כדי להגן על עצמו (ואני לא מכירה גבר מטומטם מספיק בשביל זה).

ב. כמה נשאי איידס יש בארץ? כמה אלפים טובים. צאו מנקודת הנחה נכונה למדי שכמעט כולם נימולים, ולכו ספרו להם שברית מילה מונעת איידס. וכמה חולי איידס בארה"ב, מלכת המילות המערבית? הרבה הרבה יותר מאשר בסקנדינביה למשל, למרות שבסקנדינביה כמעט ואין נימולים.

ג. מכיוון שאנחנו לא באמת סומכים על המילה שתמנע מאתנו להידבק באיידס, כל אחד ואחת אחראים לשמור על זהירות בקיום יחסים. אחד מתפקידי ההורים הוא לחנך את הילדים שלהם לזהירות מינית ולקיום יחסים עם קונדום בלבד עד ששני בני הזוג עוברים בדיקות. זה חינוך שמתאים לנימולים וללא-נימולים כאחד, ומי שיפעל לפיו, סיכוייו להידבק באיידס הרבה יותר נמוכים. שוב, המילה אינה מעניקה שום יתרון בפועל.

ד. לגבי סרטן הפין: אכן סרטן מפחיד, אבל הוא נדיר מאוד ומופיע בעיקר בקרב גברים מעל גיל 50. שכיחותו עומדת על כ-1-2 מתוך מאה אלף גברים, וישנם מחקרים הטוענים שהשכיחות גבוהה פי שניים (וקראתי גם אפילו פי חמישה) אצל לא נימולים. עם זאת, מדובר בסרטן שקשור לחוסר היגיינה באיברי המין, לעישון ולהרגלים מיניים לקויים (כמו החלפת בני זוג רבים וחוסר שימוש בקונדום). מקור . לשם השוואה, סרטן השד הרבה יותר נפוץ (לפי ויקיפדיה, ב-2004 התגלו בארץ 93 מקרים חדשים לכל מאה אלף נשים) ואף אחד לא חושב לכרות לבת שלו את השדיים בלי הסכמתה רק בגלל הסיכון הזה. אדגיש שוב: אם הילד לכשיתבגר יפחד מאוד מהסרטן הזה ויחליט שעדיף לו לוותר על העורלה רק כדי להפחית את סיכוייו ללקות בו - זכותו. אבל כתירוץ למילת ילד בכפייה, זה קלוש למדי.

ה. לגבי דלקת עורלה: שוב, בכל איבר בגוף יכולה להתפתח דלקת ולשם כך המציאו את האנטיביוטיקה. דלקות אוזניים מאוד נפוצות בילדים, ולא שמעתי אף אחד שמציע לכרות את האוזן כאמצעי מניעה. קצת פרופורציות.

ו. לגבי סרטן צוואר הרחם: טרם נתקלתי במחקר רציני ומקיף שמשקף סיכון משמעותי ומוגבר לנשים שמקיימות יחסים עם לא-נימולים לעומת נשים שמקיימות יחסים עם נימולים, בהקשר לסרטן צוואר הרחם. גם בכתבות ב-ynet על מחקרים כאלה האחוזים היו דומים לאחוזי המניעה של איידס, כביכול (30-60%), כלומר כמובן שלא מדובר באמצעי מניעה. עם כל הכבוד לפרטנריות העתידיות של הילד, אני לא חושבת שזה התפקיד של הורי הילד להגן עליהן באמצעות כריתת איבר מגופו של הילד שלהם.


האם יש גם חסרונות למילה? מלבד אובדן התפקוד של העורלה, שהוא התוצאה הברורה, ישנם סיבוכים רבים מוכרים בברית המילה וגם כאלה שהם תוצאה ישירה שלה. הם הרבה יותר נפוצים משמקובל לחשוב, אלא שברוב המקרים הגבר אפילו לא יודע שיש לו בעיה ושהיא בגלל הברית. דברים כמו עקמת, צבע עור שונה, פין שעיר והיצרות פתח השופכה (כולם נפוצים להפליא) הם סיבוכים של ברית מילה. זאת מלבד הסיכונים המיידיים כמו דימום מאסיבי וזיהום - גם אלה נפוצים. לא נעים לומר, אבל במקרים נדירים מילה גם גורמת למוות (למה? למשל כתוצאה מאובדן רב של דם, כתוצאה מזיהום שלא טופל בזמן, ולפעמים כתוצאה מהמופיליה), ולפי ההלכה במשפחה שבה מתו שני תינוקות כתוצאה מברית מילה, המשפחה פטורה מלמול את השלישי (מעצם העובדה שקיימת הלכה כזאת ברור שהיו לא מעט תינוקות שמתו ממילה).
עוד מידע וקישורים בסוף הפוסט.

לבסוף, אדגיש שאף ארגון בריאות בעולם, כולל משרד הבריאות בארץ, אינו ממליץ על ברית מילה בתינוקות - אמנם ארגון הבריאות העולמי ממליץ עליה לצורך מניעת איידס באפריקה, וכבר הסברתי על הנושא, אך הוא אינו מתייחס למדינות מערביות וגם לא לישראל ואינו ממליץ על מילה שם, אלא אך ורק באפריקה. כל המחקרים הראו שיש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן והגיעו למסקנה שהיתרונות, אם אכן ישנם כאלה, אינם מצדיקים את הניתוח. משרד הבריאות הישראלי מודע לכך, כמובן, ומסרב לנקוט עמדה בעד או נגד, כי מצד אחד הוא יודע שאין הצדקה רפואית כלשהי, ומצד שני אם יאמר זאת בגלוי יקים עליו את זעם החרדים. אגב, כרגע ממילא עומד חרדי בראש משרד הבריאות, כך שאני לא רואה את זה קורה בזמן הקרוב.
לאור האמור לעיל, שיעור המילות המבוצעות בתינוקות הולך ויורד בשנים האחרונות. בבריטניה נימולו כמעט כל הגברים בעבר והיום שיעור הנימולים עומד על פחות מ-16% (מקור); בארה"ב שיעורי המילה בשנות ה-50 עד שנות ה-80 עמדו על למעלה מ-75% (מקור) ואילו כיום מדובר ב-55% בלבד. הנה תמונת מצב עולמית למי שמעדיף לא לקרוא.


מיתוסים חברתיים:

5. כולם עושים את זה: שוב, לא מדויק. כמובן שאין בארץ שום נתונים לגבי כמה נימולים וכמה לא-נימולים יש, כי המפלגות החרדיות הפילו את כל ההצעות לדרוש ממוהלים לבצע רישום של המילות שהם מבצעים, אז אי אפשר לקבל מספרים מדויקים. ההערכות כיום עומדות על 95% ובעמותת קה"ל (קבוצה להורים לילדים שלמים) רשומות עשרות אלפי משפחות. עולים רבים מרוסיה אינם נימולים (סיבות היסטוריות - בברית המועצות לשעבר לא התייחסו מי יודע מה בסובלנות למנהג הזה). מעידים שכמעט בכל כיתה בישראל, אם בגן ואם בבית הספר, יש לפחות ילד אחד לא-נימול. אז המצב הולך ומשתפר וכבר אי אפשר לעשות את זה בשם "כולם", אלא רק בשם "הרוב".
על זה אני אומרת: ואם כולם היו קופצים מהגג? ואם מחר היתה מתחילה אופנה חדשה לפיה 95% מההורים כורתים לכל הילדים שלהם את האף? אני נגד כניעה למוסכמות, מודה. קודם כל תבדקו אם יש בכלל הצדקה, תקראו מחקרים ודעות לכאן ולכאן ורק אז תגבשו דעה. ללכת לפי מה שכולם עושים זה להיות עדר.
אגב, מה תגידו להורים באפריקה (במצרים למשל) שמתלבטים אם למול או לא למול את הבת שלהם מפני ש"כולם עושים את זה"? לפי ההערכות שם, למעלה מ-95% מהנשים נימולות. האם יש הצדקה לבצע ניתוח כזה בבת רק כדי שתהיה "כמו כולם"? לא? אז למה בבן כן? עם גישה כזאת לא יהיה שינוי אף פעם.
ולכל הטוענים שאין מה להשוות - הוספתי קטע על מילת נשים בסוף הפוסט.

6. האהוב עליי - מה יגידו? 40% מהאוכלוסייה בארץ מלים בשם תירוץ זה. זה מאוד נוגד את רוח הבלוג, אבל בכל מקרה, כשזה נוגע לטובת הילד שלכם, אם אתם הולכים על "מה יגידו", אתם בטח לא פועלים לטובת הילד אלא לטובתכם. למעשה, אתם מועלים באמונו. טובת הילד שלכם צריכה לבוא קודם.

7. הילד ירגיש חריג בגן/ביסודי/בחטיבה/בתיכון/בצבא/בעבודה/בפנסיה/בבית האבות: אעבור אחד אחד.
היום בגני ילדים מלמדים ילדים לשמור על פרטיותם. לא נותנים להם ללכת לשירותים יחד, ובאופן כללי מקפידים על הנושא הזה. כמו כן, ילדים בגיל הזה עדיין לא צוחקים על שוני אלא מקבלים אותו באופן טבעי, למשל במקלחות משותפות בין חברים / בני דודים: כמו שאחד ג'ינג'י ולאחר יש משקפיים, כך לכל אחד יש איבר מין שונה. הגיוני וטבעי.

אדגיש גם שמכיוון שאצל כל אחד איבר המין הוא שונה באופן טבעי, וכל אחד עבר מילה אצל מוהל שונה, ממילא יש שונות לא קטנה גם באיברי המין הנימולים.

ביסודי ובחטיבה מגיע הגיל שמתחילים לצחוק זה על זה. על מי מאתנו לא צחקו בבית הספר? (אשמח לשמוע על אחד כזה, טרם יצא לי להכיר.) מכל ההיסטריה סביב הנושא אפשר לחשוב שכל הנימולים מקובלים בחברה. עם קצת מחשבה תבינו שמכיוון שכולם שונים זה מזה, ואצל כל אחד יש על מה לצחוק (שם שמתחרז עם משהו, גובה, משקפיים, נמשים וכו' - כל אלה, אגב, הרבה יותר בולטים מעורלה שנמצאת רוב הזמן בתוך התחתונים), הילדים שזוכים להכי הרבה לעג הם חסרי הביטחון. אם הילד שלכם הוא בעל ביטחון עצמי, יצחקו עליו הרבה פחות (שוב, בהנחה שידעו בכלל) כי זה פשוט לא מצחיק. אם הילד שלכם רגיש וחסר ביטחון, הוא לא יהיה מוגן מהצקות אם תעשו לו ברית ותמיד ימצאו סיבות לצחוק עליו. אצל כל אחד אפשר לצחוק על משהו; אני זוכרת זאת היטב מתקופת היסודי.

מה קורה בצבא? הרי מתקלחים ביחד. אני זוכרת את המקלחות בצבא: היו לי כל כך הרבה דברים לחשוב עליהם שהדבר האחרון שעניין אותי היה להסתכל על הבנות מסביבי. וגם אם מסתכלים, אז מעיפים מבט ולא עומדים ונועצים מבט. איבר עם עורלה הוא אכן שונה, אבל צריך לנעוץ מבט כדי באמת לשים לב, ואני בספק שיותר מדי אנשים עושים את זה, זה לא מעניין. מלבד זאת, מדובר כבר באנשים בני 18 ולא בני 8: אנשים שעוברים טירונות וקורס ביחד, יש להם מספיק במה להתעסק, והם כבר לא בגיל שמצביעים על מישהו וצוחקים.

החשש החברתי הוא ללא ספק החשש הכי גדול של כל הורה ששוקל לא למול את ילדו. גם אצלי זה היה החשש המרכזי, גם אחרי שהשתכנעתי שאין שום הצדקה רפואית לכך, וכבר טענתי שצריך לעשות זאת רק בגלל הפחד לחריגות. ואז קראתי את דבריו של אב נימול שהחליט לא למול, שאמר משהו בסגנון: "כולם הפחידו אותי שיצחקו על הילד שלי, ואכן פחדתי, ואז ניסיתי להיזכר בתקופת ילדותי ונעוריי, ברגע ההוא שעמדנו כל הבנים והשווינו איברים, ויכלו לראות עליי אם אני נימול או לא... ולא נזכרתי. כי זה פשוט לא קרה מעולם."
קשה להשתחרר מהסטיגמות שזה מה שבנים עושים. כדי להיות בטוחה, שאלתי אנשים וקיבלתי בדיוק אותה תשובה - זה לא באמת קורה. אתם מוזמנים לבוא ולהפריך את זה.

קראתי גם עדויות של הורים רבים לילדים לא-נימולים בארץ. טרם קראתי עדות על ילד שהציקו לו. כולם כאחד מעידים שזה ממש נון-אישיו. באחד המפגשים של קה"ל (קבוצה להורים לילדים לא-נימולים) אמר ילד שלם: "בכיתה ח' הציקו לי הרבה." כל ההורים במפגש עצרו את נשימתם, ואז הוא המשיך: "כי הייתי נמוך."

כאמור, הילד לא יהיה מוגן מהצקות גם אם תמולו אותו ואיבר המין שלו יהיה בדיוק כמו של כולם. בכל מקרה תפקיד ההורים הוא ללמד את הילד שכולנו שונים זה מזה, ושזה בסדר להיות שונה. איך אפשר לחנך אותו לפלורליזם אם בגיל שמונה ימים כרתתם לו איבר כדי שיהיה כמו כולם, ולמעשה שידרתם לו את המסר שלהיות שונה זה לא בסדר?

אם צוחקים על הילד שלכם, תפקידכם הוא לטפל בבעיה, לא בסימפטום. אם יצחקו על האף של הילדה שלכם, האם תמליצו לה לעבור ניתוח אף? אם לילד יהיו נמשים, האם תשלחו אותו עם מייק אפ שיכסה אותם כל יום לבית הספר? תפקיד ההורים הוא לתת לילד כלים להתמודד, בין אם הוא נימול או לא. מילה לא פותרת או מונעת בעיה חברתית, ובאותה מידה אי-מילה לא יוצרת בעיה חברתית. אם קיימת בעיה, אין שום קשר לכן-או-לא-מילה.


ומזווית קצת שונה, מדהים להיווכח איך אותם אנשים שטוענים בתוקף שאסור לגרום לילד לחריגות משנים את דעתם כהרף עין לנוכח השאלה הבאה: "נניח שלפני שייוולד לך ילד תעבור לגור בחו"ל, במדינה שבה למעלה מ-90% לא נימולים (כמובן בהנחה שלא תשלח את הילד לבית ספר יהודי ושאין לך כוונה לחזור לארץ). האם לא תמול אותו, כדי שלא יהיה חלילה חריג?"
התשובה בדרך כלל היא: "בוודאי שכן, כי הוא יהודי..."
כבר דיברנו על צביעות? ומה לגבי התחסדות? זה בסדר להיות שונה רק כשזה מתאים לכם? את טובת הילד כבר הזכרנו?


הנה כתבות עם כמה עדויות לדוגמא (עדויות נוספות ועוד המון מידע נמצאים בלינקים בסוף הפוסט):
אף מילה לילדים
כך משכנעים הורים
החלטנו לא לחתוך


8. בחורות לא רוצות לעשות סקס עם לא-נימול: קשקוש. אם מדובר בבחורה צעירה, ספק אם היא תדע בכלל להבדיל. הידע באנטומיה של בחורות בנות 17-18, שהוא הגיל שבו רוב בני הנוער מתחילים לקיים יחסים, שואף לאפס (הרבה מהן אפילו לא יודעות מה בעצם עושים במגע מיני). במהלך מגע מיני בדרך כלל גם מכבים את האור וממילא לא ממש רואים. כמו כן, בזקפה כמעט ואין שום הבדל בין איבר נימול לבין איבר לא נימול. ואם אתם לא מאמינים לי, חפשו כמה תמונות: צריך עיני נץ כדי להבדיל.

זה לפחדנים שבינינו. אני לא רואה סיבה לפחד ולהסתיר. אם הפרטנרית יודעת, וזה מפריע לה, יכולים להיות שני מניעים עיקריים: מניעים דתיים - שממילא מצביעים על אי התאמה באורח החיים (כי הילד שלי בטח לא יגדל כילד דתי), ומניעים שטחיים כמו "זה פחות יפה" ו"זה שונה". אם קיים העניין הדתי, זכותו של ילד שמגיע לגיל 18 לעשות לעצמו ברית מילה - גם על כך ארחיב בהמשך, ולא, זה לא יותר מסוכן או יותר כואב אלא להיפך. אם המניעים הם שטחיים, בחורה כזאת לא תרצה אותו גם אם הוא יהיה שמן מדי או נמוך מדי. כלומר, ממילא היא לא באמת מתעניינת בו. זה לא שונה מגבר שלא רוצה להמשיך לצאת עם בחורה בגלל שיש לה שערות באיבר המין. מי צריך פרטנרים כאלה?

גם לכאן מתקשר עניין זכות הבחירה של הילד-גבר על גופו שלו - ואולי זה דווקא יהווה יתרון, מנין לכם לדעת? למה שלא תתנו לו להחליט, ואם יחליט שזה מפריע לו יוכל תמיד לעשות? ברית מילה היא בלתי הפיכה - אי-מילה היא הפיכה לחלוטין. שוב, ארחיב בהמשך.


מיתוסים אסתטיים:

9. איבר נימול יותר אסתטי: עניין של טעם, כמובן, ושל הרגלים תרבותיים. התרגלנו לראות איבר נימול אז אנחנו חושבים שזה יותר יפה. אני אישית חושבת שעצוב מאוד שאנחנו רגילים לחשוב על איבר שחלק ממנו נכרת, שהוא למעשה לא שלם, כ"יותר יפה" מאיבר שלם ובריא. אם היינו מתרגלים אחרת היינו חושבים אחרת. מה תאמרו להורים באפריקה שרוצים למול את ילדתם כי "זה יותר יפה"? ממתי איבר מין בכלל צריך להיות יפה? ושוב, מי שמנו להחליט איך צריך להיראות איבר המין של הילד שלנו? הרי ככה הוא נולד. אם האף שלו יותר גדול משל חבריו, אולי נקבע לו תור לניתוח אף כדי שיהיה לו אף אסתטי כמו לכולם?
ובכלל, לכרות איבר בריא מהגוף כי "זה יותר יפה"? האם השתגענו?


סתם תירוצים אחרים:

10. זה בכלל לא כואב / זה כואב טיפה ושוכחים תוך שנייה: כבר תיארתי פה בפרוטרוט את תהליך המילה. אם אתם עדיין חושבים שזה לא כואב, הנה מאמר שטוען שדווקא כן. והנה כתבה בעברית שמספרת אותו דבר. אתמצת כאן, גם ממחקרים וגם מהיגיון פשוט: תינוקות הם יותר רגישים לכאב ממבוגרים. יש להם הרבה פחות ניסיון בהתמודדות עם כאב. בזמן כאב משתחררים במוח משככי כאבים; מחקרים הצביעו על כך שבזמן המילה משתחררים המוני חומרים כאלה במוחותיהם של תינוקות, מה שמעיד על כאב חזק. המחקרים גם הצביעו על כך שהם זוכרים את הכאב לאורך חודשים ורגישים יותר לכאב בהמשך. גם מחקרים שבדקו את הבעות הפנים ואת עוצמת הבכי של תינוקות בזמן המילה הצביעו על מצוקה קשה שהם סובלים ממנה, לא פחות - ואף יותר (ראו בסעיף הבא) - מכפי שאתם הייתם סובלים אם היו כורתים לכם איבר ומקלפים לכם את העור ללא הרדמה.

11. עדיף לעשות את זה בגיל צעיר כי למבוגר זה יותר כואב: עוד מיתוס נפוץ. "אצל מבוגר זה כבר ניתוח!" מנין ההנחה שאצל תינוק זה לא ניתוח? כמו שהסברתי למעלה, הפרוצדורה היא מורכבת וקשה ולא ברור איך אפשר שלא להגדירה כניתוח לכל דבר ועניין.
כמו כן, לא רק שאצל מבוגר זה לא כואב יותר, אלא להיפך: זה כואב פחות וגם מסוכן פחות. מדוע? ראשית כל, החלק הכואב ביותר במילה הוא כאמור שלב הפריעה. אצל לא-נימולים, העורלה נפרדת מהעטרה בסביבות גיל שש ורק עוטפת אותה, ובזקפה אין כל הבדל שכן העורלה נסוגה לאחור והעטרה נחשפת. לפיכך יש צורך רק בחיתוך ללא הפרדה ופריעה, ולכן למעשה התהליך כואב פחות.
שנית, כשמדובר במבוגר אין בעיה לבצע את הניתוח בהרדמה, מלאה או חלקית. משרד הבריאות הישראלי אינו מוכן להמליץ על הרדמה בתינוקות בשל הסיכון הכרוך בכך (מקור) וחייבים להודות שיש בזה משהו: כשמדובר בתינוק כל כך קטן, אי אפשר לדעת איך הוא יגיב לחומרי ההרדמה, עדיין לא יודעים למה הוא אלרגי ולמה לא, והרבה יותר קל לטעות במינון ולתת לו מנת יתר שתגרום לנזק. לכן ברוב רובם של המקרים בארץ, הניתוח הזה מבוצע ללא שום חומר הרדמה (מלבד יין. אתם הייתם מוכנים לשתות יין במקום חומר הרדמה בניתוח שבו כורתים לכם חלק מאיבר המין? אני לא.) וכואב, כואב, כואב.
אני מזכירה שהכאבים אינם מוגבלים לרגע החיתוך בלבד אלא נמשכים גם מאוחר יותר. מבוגר יכול, במידת הצורך, להמשיך ליטול משככי כאבים כל עוד כואב לו ואפילו לחיות על משככי כאבים למשך זמן מה עד שהכאב פוחת (נכון שזה לא בריא, אבל אין מה להשוות לנזק שיכול להיגרם לתינוק). אצל תינוק אי אפשר לעשות את זה מאותן סיבות שבעייתי לתת לו חומר הרדמה (ענייני אלרגיות ומנות יתר, הוא פשוט קטן מדי). כמו כן, תינוק לא יכול לדווח לנו מתי כואב לו ומתי לא, לעומת מבוגר שאחראי על עצמו.
שלישית, למבוגרים באופן כללי כואב פחות בזמן טיפול רפואי. אפשר לראות זאת בתגובה של מבוגר לזריקה לעומת תגובה של תינוק. תינוק נבהל, צועק ומשתולל בזמן חיסון או בדיקת דם. המבוגר יודע מה עומד לקרות וגם מבין מדוע, בניגוד לתינוק שאין לו מושג מה קורה ולמה, ולכן בפירוש זה כואב לו יותר: לבהלה יש אלמנט מאוד רציני של כאב.

לגבי עניין הסיכון: מבוגר מכיר את הגוף שלו ואת תפקודיו. אם מתרחש סיבוך כלשהו בברית, מבוגר יכול לזהות בעיה מיד, הוא יודע שמשהו אינו כרגיל בתפקוד שלו. לעומת זאת, תינוק אינו יכול לדווח לנו שמשהו לא בסדר ואינו יכול לקחת אחריות על גופו. אם משהו משתבש, יכול לעבור הרבה זמן עד שהוריו יגלו זאת, ולעיתים כבר יהיה מאוחר מדי.
כמו כן, הניתוח במבוגר הוא הרבה יותר פשוט, לא רק בגלל שאין צורך בהפרדה ובפריעה, אלא משום שמדובר במשהו הרבה יותר גדול פיזית ולכן הרבה יותר קל לבצע את הניתוח. אצל תינוק מדובר באיבר מיניאטורי, ולכן קשה לראות מה בעצם קורה שם ולעשות את המילה בצורה מדויקת, בלי לפגוע בכלי דם ראשי או לטעות בכמות העורלה שיש להסיר. לראיה אינספור מילות שהשתבשו. דוגמא 1 דוגמא 2  דוגמא 3 דוגמא 4 דוגמא 5 דוגמא 6


12. זה יותר היגייני: כמו שהסברתי בסעיף 3, זה קשקוש הנובע מבורות. יש לשמור על היגיינת איברי המין בכל מקרה, ואין שום צורך בטיפול מיוחד באיבר שלם. אגב, האם נשמע לכם הגיוני שכל היונקים נולדים עם איבר שפוגם בהיגיינה של איברי המין שלהם?

13. אף אחד לא מצטער על זה: לא אתייחס להרבה-הרבה מבוגרים שעברו ברית מילה כושלת בלידתם ונגרם להם נזק כבד מאוד (הערכות מדברות על סיבוכים של כ-0.5% מכלל המילות). גם לא אתייחס להרבה הורים החברים בקה"ל, שמלו את בניהם ומצטערים על כך. אני מדברת על מילות רגילות ותקינות לגמרי. כידוע, אני אשה ולא גבר, ואיני יכולה לדבר בשם הגברים. אני גם מבינה שקשה לצאת נגד ההורים, כביכול, ולגנות את המילה, כאשר ברור לכם שהם רצו בטובתכם. עם כל מה שכתבתי למעלה, אני בכל זאת לא חושבת שאפשר להאשים אותם: הם עשו מה שחשבו שיהיה הכי טוב בשבילכם. אין שום טעם להיגרר להאשמות. אבל כן, מדובר פה באובדן תפקוד שמוביל לבעיות, למרות שקשה להודות בזה. יש עוד המון חומר בנושא לכל מי שרוצה לקרוא ולהבין. אנחנו דור האינטרנט, יש לנו את כל הגישה למידע, ולכן לדעתי חלה עלינו החובה לקרוא ולהבין לפני שאנחנו פועלים בעיוורון, יותר משחלה על הורינו.
ולעצם העניין: הרבה מאוד מבוגרים שהצליחו לעבור את התהליך מודים שהם מצטערים שעברו ברית מילה. לראיה, קיים היום "שחזור עורלה" שנועד להעצים את ההנאה המינית (שכן הוא מגביר את הרגישות בעטרה, שחוזרת להיות עטופה). היום יש מבוגרים בקנדה שתובעים רופאים שמלו אותם בינקותם: מקור לעניין התביעות בן אפלק מצטער שעבר מילה וגם הווארד שטרן וגם עוד כמה אנשים


מילת נשים:
שני דברים מדהימים שגיליתי בנושא הזה:
1. כל כך קל לנו לגלות אמפטיה וחמלה כלפי נשים שנימולו. כל כך קל לנו להביע תיעוב למנהג הברברי והמחריד הזה. כל כך קל לנו להזדעזע בלי להבין שלמעשה אנחנו עושים משהו מאוד דומה לתינוקות שלנו.
2.  הדבר הכי מצמרר הוא קווי הדמיון בין מילת גברים לבין מילת נשים: ראשית, שתיהן נועדו להפחית את ההנאה המינית. זו בפירוש המטרה (ראו בסוף הפוסט את דברי הרמב"ם על נושא המילה). סקס שלא לצורך רבייה נחשב חטא גם ביהדות וגם בתרבויות אחרות, וכך גם אוננות, ולכן המטרה היתה להפחית את ההנאה ולמנוע מגע כזה. לכולנו ברור שזה לא עבד ויהודים עדיין עושים סקס ומאוננים להנאה בלבד, ואם כן, למה אנחנו ממשיכים עם זה?

(**תוספת מאוחרת) אני חייבת להוסיף הסבר, לאור כמה תגובות שקיבלתי. טענה נפוצה היא שמילת נשים מזיקה הרבה יותר ממילת גברים. אלא שקיימים כמה סוגי מילת נשים. החמורים ביותר (כריתת הדגדגן, כריתת השפתיים, קשירה וכו') אכן גורמים לנזק בריאותי קשה מאוד, אבל הם גם נדירים יחסית. המילה הנפוצה היא המילה הסונית, שבה כורתים את עורלת הדגדגן בלבד. עורלת הדגדגן היא איבר הומולוגי לעורלת הפין, ומטרתה לשמור על הדגדגן לח ומוסתר (לא חשוף לחיכוך), ובכך לאפשר לו לשמור על רגישותו (בדיוק כמו עורלת הפין השומרת על העטרה). כאשר כורתים את העורלה הזו, התוצאה דומה להפליא לכריתת עורלת הפין: התקרנות הדגדגן וצורך בגירוי חזק יותר ויותר עם הזמן כדי להגיע לסיפוק. למעשה, הדגדגן, כשהוא יבש ומתחכך בתחתונים כל הזמן, מאבד הרבה מרגישותו. זה בדיוק מה שקורה לעטרה עקב מילת גברים. אז כן, ההשוואה בין מילת גברים לבין מילת נשים בהחלט במקומה.

כמו כן, הנימוקים בעד מילת נשים זהים לחלוטין לנימוקים בעד מילת גברים. זה באמת מצמרר: ארגוני זכויות האדם של האו"ם פועלים להפסקת מילת נשים, ותגובותיהם של הגברים ושל הנשים בתרבויות הללו זהות לגמרי לשלנו: זה מנהג חשוב, זו המסורת אצלנו, ככה זה מאז ומתמיד, זה יותר בריא ויותר היגייני, כולם עושים את זה, הילדה תרגיש חריגה כי כל הנשים פה נימולות, שום גבר לא ירצה אותה כי זה פחות אסתטי וזה לא מקובל וכו' וכו'.
מה הייתם אומרים לאנשים כאלה לו היו נוחתים בסלון שלכם ומנהלים איתכם דיון? התשובות אינן שונות מהתשובות שאני נתתי לעיל. ואתם יודעים למה? כי אין באמת הבדל כזה גדול. בשני המקרים מדובר בפגיעה באיבר מין ללא רשות בעליו. וכאן אנו מגיעים לזכות הבחירה.

זכות הבחירה:

לטעמי, זו הנקודה הכי חשובה. למול את הילד זו החלטה בלתי הפיכה; לא-למול אותו זו החלטה הפיכה. הזכות על גופו של הילד צריכה להיות שייכת אך ורק לילד עצמו. קחו דוגמא הרבה פחות קיצונית: יש הרבה משפחות שבהן נהוג לעשות לתינוקות בנות שנה-שנתיים חורים באוזניים. איך אפשר לחנך תינוקת כזו אחר כך לאוטונומיה על גופה, לכך שהגוף שלה שייך לה ושלאף אחד אסור לעשות לה משהו בגוף בלי רשותה? שתגדל ותחורר בעצמה את האוזניים שלה.

ובחזרה לעניין החילונים שבוחרים אילו מצוות נוח ואילו לא נוח להם לקיים: הבחירה היא שלכם, והיא צריכה להיות על עצמכם. אתם חופשיים לבחור ולהטיל מגבלות - על עצמכם. לא חוכמה להיות גיבורים גדולים על תינוק בן שמונה ימים ולעשות לו מה שבשום פנים ואופן לא הייתם מרשים שייעשה בכם.

תנו לו את זכות הבחירה. תנו לו להחליט אם אכפת לו מהמורשת היהודית. אם בגיל 18 הוא יחליט לחזור בתשובה, הנה נתתם לו עוד מצווה לקיים, שכן זו מצווה למול את עצמך אם אתה לא נימול. אם כן ואם לא, תנו לו לקרוא על הסכנות ועל היתרונות בעצמו, ולקבל החלטה מושכלת בכוחות עצמו. תנו לו להחליט אם זה באמת יותר אסתטי. תנו לו להחליט אם הוא מוכן לוותר על תפקודי העורלה, אל תוותרו עליהם בשבילו. תנו לו להחליט אם הוא רוצה לעבור את הניתוח שיהפוך אותו להיות "כמו כולם" או שהוא רוצה להישאר כמו שנולד. תנו לו הזדמנות להרגיש שייך ובטוח בעצמו בלי שום קשר לאיבר המין שלו, ואל תחליטו מראש שהוא לא יכול להתמודד. תנו לו להחליט אם הוא באמת רוצה להיות עם בחורה שלא רוצה אותו בגלל איבר המין שלו, ולעבור את הניתוח למענה, ואל תחליטו בשבילו מראש שהבחורה באמת תהיה כזאת, ושהוא יסכים לעשות את זה בשבילה. תנו לו את הזכות להחליט על גופו, כפי שלכם יש זכות להחליט על גופכם. תנו לו הזדמנות לחוות את עצמו כמו שהטבע ברא אותו. תנו לו להחליט אם הוא רוצה בגיל 18, או מאוחר יותר, למול את עצמו, או להישאר כמו שהוא.
וכאמור, אם יחליט שכן, לאחר שיקבל את כל המידע, זה יהיה פחות כואב ופחות מסוכן, וגם זו סיבה לדחות את ההחלטה ולהשאיר אותה בידיו.


למידע על סיבוכים אפשריים בברית מילה:
סיבוכים וסיכונים
סיבוכים עיקריים - שניידר



לקריאה נוספת בנושא:
קה"ל - קבוצת הורים לילדים שלמים
גונן על הילד
ברית מילה באתר "חופש"
פורום "מוותרים על ברית מילה" - תפוז


העשרה: דבר הרמב"ם (מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק מ"ט)
"כן, לדעתי, גם אחד הטעמים למילה69 למעט את המשגל ולהחליש את האיבר הזה, כדי שימעיט לעשׂות זאת ויתאפק ככל יכולתו. יש שחשבו שמילה זאת באה להשלים חֶסֶר במבנה-שמִּבְּריאה70. אבל כל מי שביקש לערער מצא מקום לערער ואמר: "כיצד יהיו הדברים הטבעיים חסרים ויהיו זקוקים להשלמה מבחוץ, מה גם שמתברר שאותה פיסת עור מועילה לאותו איבר?". אין המצוָה הזאת באה להשלים חֶסֶר במבנה-שמבּריאה, אלא להשלים חֶסֶר בבריות71. הנזק הגופני הנגרם לאיבר זה הוא המטרה הַמְּכֻוֶּנֶת. לא נפגם במילה דבר מן המעשׂים המקיימים את הפרט ולא בטלה בגללה הולדת הצאצאים. אבל מתמעטות בעטיה סערת-היצר והתאווה היתרה על הדרוש. אין ספק שהמילה מחלישה את כוח הקישוי ולעתים קרובות ממעיטה את ההנאה, מפני שכאשר מטיפים דם מן האיבר ומסירים את המגן שלו בראשית גדילתו, הוא נחלש בלי ספק72. החכמים ז"ל אמרו בפירוש: הנבעלת מן הערל קשה לפרוש73. זאת, לדעתי, הסיבה החשובה ביותר למילה. ומי התחיל במעשׂה זה אם לא אברהם שמפורסם מה שאמרו החכמים ז"ל על צניעותו על סמך דברו: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את (בראשית י"ב, 11)74.
יש במילה, לדעתי, עוד עניין אחר, חשוב מאוד, והוא שיהיה לכל בעלי דעה זאת - אני מתכוון למאמיני ייחוד השם - סימן אחד גופני משותף להם, ולא יוכל מי שאינו מהם לטעון שהוא מהם בעוד הוא זר. מפני שהוא עשׂוי לעשׂות זאת כדי להפיק תועלת, או כדי להתנקש בחיי בני דת זאת75. את המעשׂה הזה76 לא יעשׂה אדם בעצמו או בילדו אלא מתוך אמונה אמיתית, מפני שאין זאת שׂריטה בשוֹק או כוויה בזרוע, אלא דבר שנחשב קשה מאוד מאוד. גם ידועה מידת האהבה ההדדית והעזרה ההדדית הקיימות בין עמים שלכולם סימן אחד, והוא בצורת ברית ואמנה77. כך המילה הזאת היא הברית אשר כרת אברהם אבינו על האמונה בייחוד השם. כך כל הנימול נכנס בברית אברהם ומקבל על עצמו את בריתו להאמין בַּיִחוּד78 (ככתוב): [והקִמֹתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדֹרֹתם לברית עולם], להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (בראשית י"ז, 7). אף זה עניין חשוב כמו הראשון79 כטעם למילה, ואולי הוא יותר חשוב מן הראשון.
שלמות המצוָה הזאת והנצחתה מתגשמות בכך שהמילה נעשׂית בגיל הקטנות. בזאת יש שלוש חוכמות80. הראשונה - שאילו השאירו את הקטן עד שיגדל, אולי לא היה עושׂה. השנייה - שאין הוא כואב כמו שכואב גדול, בגלל רכּוּת עורו ובגלל חולשת דמיונו, כי גדול חושב לנורא וקשה את הדבר שהוא מדמה שיקרה, לפני שהוא קורה. השלישית - שהוריו של קטן מקילים בערכו בשעה שנולד81, כי עדיין לא השתרשה אצל הוריו הצורה הדמיונית המחייבת לאהוב אותו; מפני שאותה צורה דמיונית גוברת רק על-ידי מגע ישיר. היא גְדֵלָה עם גדילתו. אחרי-כן מתחילה אותה צורה דמיונית לפחות וגם להימחות. שכּן אין אהבת האב והאם את הנולד בשעה שהוא נולד כאהבתם אותו כשהוא בן שנה, ואין אהבת בן שנה כאהבת בן שש. לכן, אילו השאירו אותו שנתיים או שלוש, היה זה מחייב ביטול המילה בגלל חמלת האב ואהבתו אותו. אבל בשעת לידתו צורה דמיונית זאת חלשה מאוד, ובמיוחד אצל האב שהוא המצוּוה בְּמִצְוָה זאת.
המילה היא בשמיני כי כל בעל-חיים חלש מאוד ולח ביותר בשעה שהוא נולד. כביכול הוא עדיין בבטן עד תום שבעה ימים. אז הוא נמנה בין מי שיש להם מגע ישיר עם האוויר. הלא רואה אתה שגם בבהמות הושׂם לב לעניין זה: [כן תעשֹה לשוֹרך, לצאנך:] שבעת ימים יהיה עם אמו; [ביום השמיני תִּתְּנוֹ לי] (שמות כ"ב, 29). לפני כן הוא, כביכול, נֵפֶל. כן הוא לגבי האדם. כעבור שבעה הוא נימול. הדבר הפך קבוע, ולא נתת דבריך לשיעורין82."
מקור

62 תגובות:

  1. לא חותך ילדים30 באפריל 2012 בשעה 19:52

    נכון, חשוב, מעמיק ומושקע, מסכם על כל מילה. צריך להוסיף אמירה עקרונית על כך שמדובר בהפרה חמורה של זכויות האדם של התינוק על גופו. התינוק אינו רכושו של הוריו וגופו שייך לו גם אם הוא אינו מסוגל להביע זאת או להתנגד לפגיעה החמורה שנעשית בו.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא חותך ילדים30 באפריל 2012 בשעה 21:54

      ואוסיף גם שלדעתי ביצוע מילה בבנים או בבנות צריכה להיות עבירה פלילית שדינה מאסר.

      מחק
  2. ראשית, אומר שמצאתי את המאמר מאוד מעניין, ואני מסכים מאוד עם הגישה שלך. את הילד הבא אני כבר כנראה לא אשלח למילה.

    עם זאת, כמה תיקונים:
    - ראשית, כן ניתן להבחין במבט חטוף אם איבר מין גברי (שלא בזקפה) נימול או לא. לא צריך "לנעוץ מבטים".
    - הסרת העורלה בהחלט מוסיפה להיגיינה. נכון שניתן לשמור על היגיינה כיום בקלות ובנוחות ללא מילה, אבל אין ספק שהסרת מקום מרבץ לחיידקים היא היגיינית. זה כמובן לא מוריד מנכונותן של הנקודות האחרות שהעלית, ולדעתי לא סיבה מספקת לביצוע מילה.

    השבמחק
    תשובות
    1. היי,

      תודה על התגובה ושמחה שאתה מסכים.

      לגבי מה שכתבת:
      - אין ספק שיש הבדל ויזואלי די ברור. אבל אני חושבת שאם רק מעיפים מבט חטוף, בכל זאת קשה לזהות את זה. זה נאמר בהקשר של מקלחות בצבא. שאלתי גברים אם הם יכולים להיות בטוחים ב-100% שלא היה איתם אף לא-נימול במקלחות - הם לא יכלו. בוודאי שאם יעמידו לפניך שורת גברים תוכל מיד לדעת מי נימול ומי לא, אבל כשאתה לא מסתכל *במטרה* לזהות את זה, אני לא חושבת שתשים לב מיד.
      - זה לא נשמע לי הגיוני. יש לך מקור לאמירה הזו? או הסבר איך ייתכן שהסרת איבר בריא לגמרי מהגוף דווקא תורמת להיגיינה? הרי הסמגמה נועדה כדי לשמור על ההיגיינה, כששוטפים אותה נשטפים איתה תאי עור מתים וכו', זה כמו אצל נשים. גם מילת נשים תורמת להיגיינה?

      מחק
  3. בקצרה - מי שמאמין במשהו עליון, יעשה את מה שאותו עליון מצווה עליו, לא משנה כמה מופרך זה יהיה. רואים את זה אצל החרדים, ואצל עובדי האלילים, ואצל דן מרגלית ובג"ץ.

    מי שלא מאמין בשום דבר עליון, לא צריך נימוקים. ה-כ-ל על הז' (הערל) שלו\ה.

    השבמחק
    תשובות
    1. היי משה. אם כך, איך תסביר את העובדה שגם חילונים גמורים (שממש אבל ממש לא מאמינים באלוהים) מלים את ילדיהם בכזו אדיקות? גם לזה התייחסתי בפוסט (שתי פסקאות לפני מיתוס מס' 1).

      מחק
  4. נקודה אחת אליה לא מצאתי התייחסות, ומבחינתי זו הנקודה המכרעת - ברית מילה היא (עוד) הצהרת השתייכות לקבוצה מסויימת. עם כל התירוצים (בריא, בושות, וכו'), בסופו של דבר עושים ברית מילה כי מי שלא מל את בניו מוציא את עצמו מקבוצת ההשתייכות שלו.

    אגב, המכשול המרכזי איתו צריכה ההטפה להימנע מברית מילה להתמודד הוא שמשהו אחד בכל הטענות "בעד" ברית מילה נכון לחלוטין - אף אחד לא זוכר את ברית המילה שעבר כתינוק, ואף אחד לא מרגיש בחסרונה של עורלה ששהוא לא זוכר שהייתה לו. אז כן, אפשר לדבר באוויר על כמה ברית מילה זה נורא, אבל רוב מוחלט של הגברים בארץ יאמרו שברית המילה לא מפריעה להם בכלל. במצב כזה, אין "סבל" שנגרם לתינוק, יש "אי נוחות זמנית" (יומיים, שלושה). ובכלל, למה שהילד לא יהיה כמו אבא שלו?

    ולגבי "זכות התינוק על גופו" - זו טענה שאני לא יכול להסכים איתה. לא רק כי "זכות" זה לא מונח שאפשר להחיל על יצור שתלוי בך באופן מוחלט כדי להתקיים. אני לא יכול להסכים עם הטענה הזו כי כל עוד הנורמה החברתית היא למול את הילדים, הפגיעה הגופנית המינורית (והיא מינורית) אינה העניין כאן. העניין בברית המילה היא ההחלטה ההורית לשייך את בנם לקהילה. כמו שהורים בוחרים את שם הילד, את הגן ובית הספר אליהם הוא ילך, ואת מה שילבש הילד, כך הם בוחרים אם למול אותו או לא. אם לשייך אותו לקבוצה או להשאיר לו את הבחירה לגיל מאוחר יותר. כל עוד זו הנורמה, כדאי גם לתת את הדעת לכך שהבחירה שעושים ההורים חוסכת לילד את הצורך למצוא את נקודת האיזון בין הפחד שלו מניתוח לבין הרצון שלו להשתייך.

    משכל זה נאמר - כן. ברית מילה זה לא נעים. מפחיד אפילו. חשוב שכל מי שניצב בפני הבחירה הזו יחשוב על זה כמו שצריך.

    השבמחק
    תשובות
    1. אורח לרגע,

      נעבור אחד אחד:

      1. "ברית מילה היא הצהרת השתייכות לקבוצה מסוימת". דווקא דיברתי על זה - ראה מיתוס מס' 2. מכיוון שלאורך כל הדורות היו יהודים שלא מלו את בניהם, ובכלל רוב הנימולים בעולם הם מוסלמים, אני לא רואה איך דווקא זה מה שמצהיר על השתייכות ספציפית לקבוצת היהודים.

      2. "אף אחד לא זוכר את ברית המילה שעבר כתינוק" - נו, אז מה? זה אומר שאפשר להחטיף לתינוק בן שמונה ימים מכות רצח, כי ממילא הוא לא יזכור את זה? אני לא רואה שום היגיון. מה בכלל הקשר לאם הוא יזכור או לא יזכור, כל מה שהוא לא זוכר הוא בהכרח משהו מוסרי שצריך לעשות?

      3. "רוב מוחלט של הגברים בארץ יאמרו שברית מילה לא מפריעה להם בכלל" - רוב מוחלט לא מודעים בכלל לתפקידי העורלה. מי שמודע, בהחלט מצטער שעבר ברית, נתתי עדויות לכך בפוסט, ויש היום תהליך שחזור עורלה למי שמעוניין לנסות להעלות את הרגישות. אז הטענה הזו לא ממש מחזיקה מים.

      4. "למה שהילד לא יהיה כמו אבא שלו?" ואם אבא שלו עבר ניתוח שקדים, אולי נעשה אותו גם לתינוק כדי שיהיה כמוהו? ואם אבא שלו איבד אצבע בתאונה, אולי נכרות לילד את האצבע כדי שיהיה כמוהו? ועוד משהו, בחברה שעושה מילת נשים, לפי ההיגיון הזה, חייבים לעשות מילה לבת כדי שתהיה בדיוק כמו אמא שלה. תופס?

      5. יש הבדל מאוד מאוד מאוד גדול בין לבחור מה הילד ילבש או לאיזה בית ספר הוא ילך, לבין **לכרות לו איבר בריא מהגוף** בלי שהוא יכול להתנגד. אם אתה לא רואה שום הבדל, וכל הפוסט שלי לא הצליח להבהיר לך מה ההבדל, אני לא חושבת שאצליח לעשות זאת בתגובה הזו, וכל מה שיש לי לומר הוא שחבל לי שאתה לא מצליח לראות הבדל.

      6. לבסוף, ברית מילה זה לא מה שיגרום לילד להרגיש שייך. תחשוב על זה טוב. אין שום קשר בין מאפיין פיזי כל כך מינורי לבין הרגשת שייכות. למה? כי מה שגורם לילד להרגיש שייך הוא היחס של המשפחה והחברה אליו, ולא צורת איבר המין שלו. זה כאילו שתגיד שילד נכה, שהוא הנכה היחיד במשפחה, לעולם לא יוכל להרגיש שייך למשפחה כי הוא שונה מכולם. ברור שאלה שטויות.

      מחק
    2. 1. אני לא מדבר על "יהודים", זו קבוצה שכל מי שבכלל חושב על האפשרות של לא למול את בנו מלכתחילה לא מעוניין להשתייך אליה, אני מדבר על "ישראלים". זה לא משנה כמה קבוצות אחרות נימולות גם הן, כל עוד רוב מוחלט של הישראלים נימולים זה אחד המאפיינים הקבוצתיים. זה לא המאפיין היחיד המצהיר על השתייכות כזו, אבל זה אחד מהם. עד לא מזמן, גם שירות צבאי היה כזה (עכשיו הוא במצב ביניים). יש כמה דברים ש"ישראלי" עובר, גם אם הוא לא לגמרי בטוח שזה רעיון כזה מוצלח. "טקסי מעבר", קוראים לזה האנתרופולוגים (למיטב זכרוני). אפשר להיות ישראלי לא נימול, אבל מדובר בפער בין המצב הפרטי לבין האידיאה.

      2. אז מה? אז אפשר לקבל בהבנה את הנכונות לגרום לתינוק סבל בהינתן מטרה ראויה. אז כל הטענות על אכזריות מוגזמת אינן נכונות. זה לא ש"צריך לעשות", אבל זה אומר שאפשר.
      שימי לב, אגב, שבתגובה הראשונה שלי כל הדיבורים על "זוכר\לא זוכר" היו פשוט ציון של קושי טכני מולו ניצב מאמר כמו שלך (ולא התנגדות למאמר עצמו, שכתוב היטב, אגב) - משכנע ככל שיהיה, קשה לבלבל תחושות סובייקטיביות עם עובדות. גם אם במישור הרציונלי מאמר מלא בעובדות ומחקרים הוא משכנע, הוא עדיין ייקרא בתחושה של "יאללה, כולה ברית מילה, אפשר לחשוב כבר כמה זה נורא" .

      3. אכן, רוב מוחלט הם בורים ונבערים - אבל טוב להם. גם אילו היה תהליך המאפשר שחזור מוחלט של העורלה על כל תפקודיה, לא היית רואה אותם עומדים בתור עם הגיעם לגיל 18. גם בין אלה המודעים לתפקידי העורלה, לא כולם "מצטערים" שעברו את התהליך. אני, למשל, מרוצה לחלוטין מכך שהורי בחרו להעביר אותי את התהליך בהיותי בן חודש וקצת (פג, צהבת) במקום לתת לי להגיע לגיל בו אפחד לעבור את התהליך. זה משהו שאני שמח שעברתי, אבל די בטוח שהיום לא היה לי האומץ הדרוש כדי לעבור את התהליך. וזה למרות שאני לא מחזיק מהמיתוסים הרפואיים שבעד ברית מילה כבר כמה שנים ומודע (פחות או יותר) ליתרונות שאמורים להיות לעורלה.

      4. רעיון מעניין. ניתוח השקדים הוא חלק מהזהות של אבא שלו? כי ברית המילה היא כן. תרצי או לא, הורים מגדלים את ילדיהם כדי שיהיו דומים להם (או לאידיאל שלהם, בכל אופן) - לא כי הם רוצים העתק של עצמם, אלא כי זה כל מה שהם מכירים. הטענה אינה "שיהיה דומה לאבא שלו", זה רק התרגום שלי לדברים. בפועל תשמעי כל מיני "אם זה היה טוב בשבילי..." ו"צריך","מקובל","לא נעים...".אף אחד לא רוצה שהילד שלו יהיה "מוזר". בחברה הישראלית, אדם בלי עורלה הוא מוזר, וההורים שלו יודעים שהוא כזה גם אם נניח שמדובר בפגם סמוי (וכפי שציינו מעלי - זה משהו שרואים במלתחות מייד).

      5. למה? לבחירת אופי החינוך שהילד יעבור יש השפעה הרבה יותר קבועה והרבה יותר משמעותית על חיי האדם מאשר לאיזו חתיכת עור ועצבים שחותכים לו. שאלי פעם חרדי לשעבר כמה הוא שונה מהחברה החילונית אליה, לכאורה, הצטרף. אם מתגברים לרגע על הרתיעה האוטומטית מפגיעה פיזית, אפשר לראות שהיא באמת זניחה. אולי, כדי להמחיש את השוויון הזה אציג דוגמה קיצונית מהצד השני - האם למול את התינוק זה בעייתי יותר מלגדל ילד ולומר לו יום יום שהוא לא מספיק מוצלח ולא מספיק חכם?(אני לא טוען שזה מסר שמועבר בכך שאת לא מלה את התינוק, אני מביא את זה כדוגמה להתנהגות לא פיזית שאני חושב שהיא בעייתית הרבה יותר מאשר למול תינוקות, או לשים עגילים באוזן של ילדות).

      6. ניסית פעם לדבר עם נכה? עם עיוור? ניסית לדבר איתם על תחושת האחרות? הידיעה המתמדת שהם לא כמו כולם? אגב, אנחנו לא מדברים על המשפחה הגרעינית - נושא המילה לא יעלה בהקשר הזה אלא אם הילד ישאל (וזה יקרה בעקבות פידבק חיצוני). אני מדבר על מצבים בהם הגננת מספרת על אברהם שמל את יצחק ופתאום הילד מבין שהוא היחיד בסביבה שאינו נימול. על מצבים בהם לקחת את הילד לבריכה ועכשיו אבא שלו צריך להסביר לו למה לילד שמולו יש פיפי כמו של כל האחרים ולו יש פיפי אחר. זה שבגיל ההתבגרות כשכולם ממילא דואגים ותוהים אם האיבר המין שלהם כבר מפותח דיו, והאם הוא גדול מספיק, הוא צריך גם לדאוג בגלל שהוא שונה.
      האם מזה נובע שכל מי שלא נימול לא ירגיש שייך? לחלוטין לא. מילה היא רק פרמטר אחד בין רבים (שפה, חינוך מעמד כלכלי והתנהגות הם פרמטרים נוספים, ויש עוד). מצד שני, זה שיש עוד פרמטרים לא הופך את הפרמטר הזה למיותר או זניח.

      מחק
  5. מאמר מאלף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כל מילה בול!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    השבמחק
  6. חילוני גמור עם כבוד למסורת2 במאי 2012 בשעה 1:09

    רוני, הפוסט שלך מעניין יוצא דופן, מנומק היטב ובכנות, נותן חומר למחשבה.
    עם זאת, אני נוטה להסכים עם "אורח לרגע" בתגובותיו.
    המשמעות של האמירה "אני יהודי-ישראלי לא נימול" או לחלופין "אני יהודי-ישראלי ולא מלתי את בני" היא "אני יהודי-ישראלי, אני מצפצף על מסורת ישראל, לא מעניין אותי מה רוב הציבור שלי עושה ולא אכפת לי להיות היוצא דופן" וזו אמירה מתריסה במיוחד. אז אני לא אומר שצריך תמיד לעשות מה ש"כולם עושים"... אבל לי חשובה תחושת השייכות לעם ישראל והידיעה שאני מהווה המשך למסורת שמייחדת את עם ישראל מאז ומתמיד (וכמו שציינת, אפילו החילוניים הגמורים ביותר מבצעים כמעט תמיד ברית מילה) גם אם בסופו של דבר האקט עצמו מתבצע בטקסים שונים במסורות אחרות גם כן. תחושת השייכות וההמשכיות למסורת חשובה (לפחות לי אישית) מכל הטיעונים שהצגת...
    אני מתעניין לראות מה כתבת גם בנושאים אחרים, נגיע לזה בהמשך.
    לילה טוב

    השבמחק
    תשובות
    1. אורח לרגע,

      מכל מה שכתבת ברור לי שלא קראת את הפוסט, כי על כל הטיעונים האלה כבר עניתי. תרצה - תקרא. יש שם תשובות לכל מה שכתבת.

      חילוני גמור,

      זכותך המלאה לא להסכים עם דבריי, אבל לומר "אני מצפצף על מסורת ישראל" זה ממש לא לעניין ולא במקום. אתה לא תחליט בשביל אחרים האם הם מכבדים את המסורת או לא. לא לעשות ברית מילה זה ממש לא "לצפצף על המסורת". לי יש המון כבוד למסורת ובכל זאת אני נגד ברית מילה - ראה את הפוסט שלי בנושא "יהדות ואמונה", בנוסף לקטע בפוסט הנוכחי על עניין היהדות.

      אם מה שגורם לך להרגיש שייך זה לחתוך לילד שלך את איבר המין, אין בעיה, זו כמובן זכותך. *לי* זה לא מה שגורם להרגיש שייכת - וזה לא אומר שאני מצפצפת על המסורת (איזה ניסוח מעליב מצאת) - אלא שאני חושבת אחרת ממך, וזו זכותי המלאה והדעה שלי לגיטימית, וזה לא הופך אותי לפחות שייכת לעם ישראל. פתחתי את הבלוג הזה כדי להסביר איך הגעתי לצורת חשיבה מסוימת, ואיך השתכנעתי שמה שהרוב עושה זה לא בהכרח הדבר הנכון, וגם למה בדיוק. אם אתה עדיין חושב שהרוב צודק - שוב, זכותך. וזכותי (וגם זכותם של עשרות אלפי האנשים בארץ, כולל לא מעט דתיים, שהם נגד ברית מילה) לא להסכים איתך.

      מחק
    2. חילוני, משהו נוסף, וחשוב: נימוקים בסגנון "זו המסורת" אינם נחשבים לנימוקים קבילים על פי הדרך האישית שלי להסתכל על הדברים (ממליצה לך לקרוא את הפוסטים הראשונים בבלוג). אני לא עושה שום דבר בגלל ש"זו המסורת", "ככה מקובל", "זה מה שכולם עושים" וכו'. אני בודקת האם זה מתאים לי אישית, ואז מחליטה. אם בדקת את העניין והחלטת שזה מה שכולם עושים וזה מתאים גם לך - אין לי בעיה עם זה, אבל נימוק כמו "אני עושה את זה *רק* בגלל שכולם עושים" הוא לא נימוק שיכול לשכנע אותי, וגם לא אף אדם עם ראש פתוח.

      אגב, אם קראת את הפוסט ובכל זאת אתה חושב שאני מתנגדת למילה רק כדי להתריס, אז לא נראה לי שקראת בתשומת לב מספקת. נימקתי את הסיבות להתנגדותי, ואף אחת מהן היא לא במטרה להתריס נגד משהו.

      מחק
    3. רוני,
      יש פער מסויים בין "אני לא מסכים איתך" לבין "לא קראתי את הפוסט". לא הייתי מבזבז שעתיים מזמני על כתיבת גבב מילים בלי להשקיע רבע שעה כדי לקרוא את מה שנכתב קודם (כולל התגובות).
      בסך הכל, יש לך טיעונים מוצלחים, אבל לא כל מי שיקרא אותם ישתכנע באופן אוטומטי.
      למה לא? כי חוסר ההסכמה נובע מהנחות יסוד שונות. את טוענת (בגדול):
      1) ברית מילה היא ניתוח לכל דבר ועניין
      2)זה ניתוח מיותר מבחינה רפואית
      לכן, מ1+2 נובע שאין שום ערך לניתוח הזה וכל הסיבות לקיומו הן סיבות שליליות (כי מפחדים, כי לחץ חברתי, כי אלוהים אמר).
      מהמסקנה הזו את מגיעה לגישה שאומרת "מספיק לי להפריך את המיתוסים והחששות כדי לשכנע את מי שלא מסכים איתי", ואכן מציינת המון עובדות ונתונים שמפריכים את רוב מהשטויות שיש סביב עניין המילה.
      עכשיו, כל המהלך הזה טוב ויפה, אבל הוא פשוט לא נוגע בזוויות אחרות - אין, למשל, התייחסות לזה שברית המילה היא מרכיב משמעותי בזהות הישראלית. כן, את מסבירה למה היא לא צריכה להיות מרכיב כזה, את טוענת בתוקף שהיא לא חלק מהזהות שלך, אבל לא מתייחסת לעובדה שזה מרכיב חשוב בזהות אצל אחרים (אלא אם "הם טיפשים, שיתגברו על זה" נחשבת להתייחסות). אין, למשל, דיון בשאלה חשובה לא פחות ומהותית אפילו יותר - עד כמה נכון להקריב כחלק מההשתייכות לציבור? למה זה בסדר לשלוח ילד לצבא בכפייה, אבל לא בסדר לנתח אותו? ברור שיש פגיעות שונות שאנחנו מקבלים על עצמנו ועל התלויים בנו בשם השתייכות לקבוצה - איפה לדעתך עובר הקו ולמה?

      ולבסוף - אני לא מחפש "תשובות", אני מנסה להעלות נקודות למחשבה ולהצביע על תחומים שלהרגשתי הפוסט לא מתייחס אליהם. הפוסט הזה הוא התחלה טובה מאוד של מחשבה רצינית על ברית מילה, ומסקרן אותי לראות לאן זה יכול להגיע.

      עמית

      מחק
    4. עמית,

      קודם כל אני שמחה לפנות אליך בשם :) ואכן הדיון הוא מעניין.
      מהתגובה הקודמת שלך השתמע שלא קראת מספיק בעיון, לדעתי, ולא נכנסת לקישורים ולמחקרים שצירפתי. אם טעיתי - מתנצלת.

      חשוב לי להבהיר (וגם כתבתי כך בפוסט) שאני לא מחפשת לשכנע את כולם. ליתר דיוק, אני לא מחפשת לשכנע אף אחד. אני רוצה לכתוב את דעתי, להביא אותה למודעות. מי שמסכים איתי - מאה אחוז, מי שהשתכנע שאני צודקת בעקבות הקריאה - מאה אחוז, מי שקרא ועדיין חושב אחרת - זה גם כן מאה אחוז מבחינתי. ומי שרוצה לדון - עוד יותר טוב. :)
      כך שאין לי שום בעיה אם לא השתכנעת. כמו שכתבתי בתחילת הפוסט, גם לי היתה דעה מאוד מוצקה בנושא ברית מילה, ולקח לי הרבה מאוד זמן והמון המון קריאה כדי להשתכנע אחרת. אני לא חושבת שהפוסט שלי מספיק כדי "להחזיר בתשובה" תומכי מילה, ויש צורך בקריאה מעבר - ולכן צירפתי קישורים לקריאה נוספת למי שמתעניין. הפוסט כן מספיק, לדעתי, כדי לעורר איזה ספק אצל מי שיש לו ראש פתוח.

      ועכשיו לנימוקיך הענייניים:

      הנחת היסוד הכי בסיסית שלי היא שטובת הילד היא היחידה החשובה כשמדובר בברית מילה. כל השאר הם נימוקים שאפשר להתווכח עליהם, אבל על הנחת היסוד הזו אני לא אתווכח - אם מישהו חושב שטובת הילד לא רלוונטית, אני לא חושבת שיש טעם לדון איתו.

      הנימוקים הבריאותיים, לדעתי, הם מאוד חשובים, וברגע שניפצו לי את המיתוס ש"ברית מילה זה בריא" כבר ירדה, אצלי אישית, הרבה מהסלידה מהרעיון של "לא לעשות ברית". נזקקתי לקריאה נוספת בנושא, אך בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאין לי זכות לכפות ניתוח שאין לו הצדקה רפואית על הילד שלי. חשוב להבהיר: אני לא נגד לכפות דברים על ילדים. לדוגמא, אם הילד שלי זקוק לחיסון ואני משוכנעת שזה חיוני מבחינה רפואית, אני אדאג שהוא יקבל חיסון גם אם זה יהיה בכפייה. כנ"ל לגבי ניתוח אפנדציטיס, לדוגמא. אני מקווה שאנחנו מסכימים על הנקודה הזו: אם זה חיוני מבחינה רפואית, אז כהורה אני אכפה את זה עליו. על הנקודה הבאה אנחנו כנראה לא מסכימים: אם זה לא חיוני מבחינה רפואית, אין לי זכות לכפות את זה עליו. אם אתה חושב שאין בעיה עם כפייה כזו, אז זה אומר שמלכתחילה הנימוק הרפואי לא היה חזק אצלך (כלומר לא תכננת לעשות ברית לילד שלך מטעמים רפואיים נטו), וזה כמובן בסדר. אז נמשיך הלאה.

      עכשיו לגבי הטענה לפיה "ברית מילה היא מרכיב משמעותי בזהות הישראלית". כאמור, אני אשה ולא גבר ולכן לא יכולה לדבר בשם הגברים. עם זאת, לצערי אני לא מסכימה עם זה בכלל. אני לא חושבת שצורת איבר המין היא חלק מזהות כלשהי. אני יכולה לספר לך שמעולם לא ראיתי איבר מין של אשה אחרת וגם לא מעניין אותי לראות, זה לא מה שגורם לי להרגיש שייכת. אם אצל גברים זה אחרת והשייכות נמצאת באיבר המין? יכול להיות, אבל אני רואה בזה טעם לפגם (כי שייכות לא צריכה להיות קשורה לאיבר המין. נקודה), ומסרבת לשתף עם זה פעולה.

      הנקודה הכי חשובה כאן היא זכות הבחירה. להחליט בשביל הילד שלך שהוא לא ירגיש שייך בגלל צורת איבר המין שלו - למה? אולי הוא כן ירגיש שייך? איך אתה יכול לדעת? למה אתה מחליט בשבילו שהוא ירגיש לא שייך ולא ישראלי בגלל זה?

      אני גם חייבת להקביל שוב למילת נשים - אתה יודע שאת כל הטענות שאתה העלית מעלים גם המצדדים במילת נשים? צריך לעשות את זה כדי שהילדה תרגיש שייכת, כי גם אמא שלה עברה את זה, כי כולן כאלה, וכו'. האם אתה מצדד גם במילת נשים במדינות שבהן מעל 95% מהנשים נימולות? מצרים לדוגמא, וסומליה?

      לגבי הנקודה האחרונה: למה זה בסדר לשלוח ילד לצבא בכפייה, אבל לא בסדר לנתח אותו. בנושא הצבא החוק מחליט ולא אני. יש לציין שאני מאוד מאוד בעד שירות צבאי, ומאוד נגד השתמטות (אני קיצונית בנושא הזה, כמו בנושאים רבים אחרים...). הסיבה היא שבלי צבא לא תהיה לנו מדינה, ובעצם ההתגייסות לצבא אנו מסייעים להגנה על האזרחים (כפי שהם הגנו/יגנו עלינו בשירות הצבאי שלהם). אם כל אחד יוכל להחליט לעצמו האם להתגייס או לא, ברור לי שהמדינה לא תחזיק מעמד יותר מכמה שעות. לכן כולם, כולל כולם, חייבים להתגייס ולשרת. כן, גם הילדים העתידיים שלי, למרות שברור לי שאפחד ואדאג להם כמו כל הורה אחר.

      (המשך בתגובה הבאה)

      מחק
    5. (המשך מהתגובה הקודמת)

      אבל למה זה בסדר, אם הוא לא רוצה להתגייס, וניתוח זה לא בסדר? בגלל שגיוס לצבא זה לטובת הכלל (כאשר "הכלל" כולל את המשפחה, את החברים וגם את הילד עצמו, כלומר הגיוס משפיע על כולם ולא רק עליו) ואילו ברית מילה לא משפיעה על אף אחד מלבד על עצמו. מדובר פה בגוף הפרטי שלו, ואני לא מצליחה לראות איפה הזכות שלי לכפות עליו את הניתוח הזה. אם בגיל 18 הוא יחליט לעבור ברית כי זה מה שיגרום לו להרגיש שייך, זו תהיה זכותו (אמנם אני חושבת שגם אז לא אהיה בעד, אבל לא אעמוד בדרכו). וכמו שהסברתי בפוסט, זה גם יהיה הרבה פחות כואב ומסוכן. :) (המשך בתגובה הבאה)
      הרעיון הוא שלגבי גיוס לצבא, לא אני כופה עליו לסכן את עצמו, אלא המדינה, ולדעתי מטעמים מוצדקים לגמרי, ולא בגלל עניין ההשתייכות לקבוצה כלשהי. אבל לדעתי אין לי זכות לכפות עליו ניתוח (ניתוח לכל דבר, כואב מאוד ועם סיכונים) ללא הצדקה רפואית.

      אולי מה שבעצם הכי רלוונטי הוא - לא למול זה הפיך לגמרי. כי למול תמיד אפשר. למול - זה בלתי הפיך. אי אפשר לקחת את זה בחזרה... (שחזור עורלה אמנם עוזר לשחזור הרגישות, אבל זה אף פעם לא יהיה אותו הדבר.) בקה"ל חברים הרבה הורים שהתחרטו על שמלו את הילד שלהם, ולמרבה הצער כבר אין מה לעשות.

      כאמור, אני לא רואה איפה פה עניין השייכות. יש פה המון עולים מחבר העמים שהם לא נימולים - אתה בטוח שכולם מרגישים לא שייכים בגלל מה שיש להם בתחתונים? כל מי שבמיעוט בהכרח מרגיש לא שייך לקבוצה? גם אנשים עם עיניים ירוקות הם במיעוט בארץ - הם לא יכולים להרגיש שייכים?

      לסיכום, אין ספק שיש נושאים שהפוסט לא מתייחס אליהם. גם ככה הוא ארוך ולא יכולתי לגעת ב*כל* הדברים. בשביל זה יש תגובות! :)

      מחק
    6. אם כן, משתמו ההבהרות, לחלקים המעניינים (:
      1) את הנחת היסוד שלך אני מוכן לקבל (מה שמשאיר אותנו עם השאלה הנצחית של "מה היא טובת הילד", אבל על זה אנחנו הרי מדברים...) יכול להיות שאם אחפש אמצא דברים שחשובים לי יותר, אבל זו נראית לי כמו נקודת מוצא טובה.
      2)...הבחינה הרפואית - אכן, זה לא החלק החשוב לי, כל עוד אין איו טענה שמדובר בנזק נוראי. יש נזק, בלתי הפיך (נחזור לחלק הזה בהמשך), אבל לדעתי הוא לא משמעותי מספיק כדי להיות השיקול המרכזי.
      3)לגבי הזהות, אני לא מוכן להתחייב בשם כלל גברי ישראל, אבל זה בהחלט מרכיב חשוב בזהות שלי (ושל כל מי שאני מכיר מספיק כדי לנחש את דעתו בנידון). זה לא עניין של צורה - כמו בשירות צבאי, השאלה היא "עשית\לא עשית", אם לא עברתי טקס מעבר, אני שייך פחות. כשהגננת הסבירה לי על אברהם שמל את יצחק ומאז כולנו נימולים, לא הייתי צריך להתחבט עם השאלה "למה אני לא" (הגננת, כמובן, היא רק דוגמה - יש כל מיני מצבים קטנים בהם את נתקלת בפיגורה אידיאלית שאמורה להיות הארכיטיפ המייצג אותך)
      בנוסף, לא מדובר כאן רק על ההשתייכות של התינוק. חלק מהסיפור הוא גם ההשתייכות של ההורים - הורים לבן זכר מלים את בנם. כן, זה נשמע קצת מחריד לעשות את אקט ההשתייכות שלי על חשבון הילד, אבל אם נעצור לחשוב על זה, אני מאמין שנגלה שזה קורה כל הזמן - החל ממספר הילדים שיוולדו לזוג, דרך בתי הספר אליהם תשלחי את ילדייך וכלה בחוג האורגנית. האם הפגיעה הגופנית בברית המילה חמורה יותר מאשר (למשל) הפגיעה הנפשית בילד שגדל כל חייו במסגרות מופרדות מגדרית ולכן מתקשה לתקשר עם בנות? יש שיאמרו כך, יש שיאמרו אחרת. בשני המקרים יש לנו פגיעה בילד בגלל בחירות שהוריו בחרו בשבילו (הנקודה אליה אני מנסה להגיע היא שפגיעה בילד היא משהו שכל ההורים עושים, והשאלה היא של "עד כמה זה עדיין נחשב 'בסדר'" ולא "האם לגיטימי לפגוע").
      4) מילת נשים - כאן יש לי תשובה מאוד קלה: אני מתנגד לחלוטין למילת נשים וכל הטיעונים שיש בעדה לא מעניינים אותי. למה? כי מילת נשים אינה נהוגה בקבוצת הייחוס שלי, ולעומת זאת כן נהוג בקבוצת הייחוס שלי לראות מילת נשים כברברית. אילו הייתי סומלי? אין לי מושג. אילו הייתי סומלי עולם הערכים שלי היה שונה ואולי טיעוני הבעד והנגד היו מקבלים משקל שונה. ההקבלה בין מילת נשים לברית מילה מאפשרת לנו להסתכל על ברית מילה מבחוץ, אבל מלכתחילה אין שום הצדקה חיצונית לברית מילה וכל ההצדקות הן בתוך קבוצת הייחוס (ולשיטתי - להשתייכות לקבוצה יש, וצריך להיות, משקל רב).
      5) לגבי הצבא - זה שאת גרה פה בארץ זו בחירה שלך. אם אנחנו נסחפים קצת למחוזות ההגזמה, אז כל הרציונליזציה שעשית כאן היא בעצם הצדקת הבחירה שלך להשתייך לקבוצה הישראלית. את יכולה לגדל את ילדייך בחו"ל ואם הם ירצו יעלו וישרתו בצה"ל. יש גם כאלה העושים את זה. אני כן רוצה להתעכב רגע על הנימוק שלך של "אם כל אחד יחליט לעצמו" - מה זה אם לא טיעון של השתייכות לקבוצה?
      6) הפיכות התהליך - זה טיעון שאני נתקל בו הרבה פעמים בהקשרים שונים, וכמעט תמיד אני חושב שהוא לא נכון. כן, באופן תיאורטי, לא למול את הילד משאיר את הבחירה בידיו. התחושה שלי היא שבפועל זו בחירה שקרית, כי רוב מוחלט של האנשים לא ייתקל בצורך לבחור, ויעשה את סוג הבחירה הגרוע ביותר: ימשיך עם האינרציה. הוא לא יבחר, ובכך למעשה ההורים בחרו בשבילו, פשוט את האפשרות השנייה. אז נכון, מבחינה עובדתית יש את היכולת לבחור לעבור ברית מילה, אבל מבחינה מעשית הבחירה לא למול את התינוק אינה מתן זכות בחירה אלא פשוט בחירה אחרת.

      עמית.

      אגב, כאן (http://www.circinfo.net/risks_in_adults_and_older_children.html) יש טענה לפיה הסיכוי לסיבוכים בזמן מילת מבוגרים גדולים באופן משמעותי (ועדיין זניחים), לא בדקתי את הכיוון הזה לעומק, אבל אם, לצורך הדיון, נניח שזה נכון - האם זה יהווה מבחינתך שיקול בעד מילת תינוקות?

      מחק
    7. אענה בשמחה. :)

      1) אז נישאר עם הנחת היסוד של טובת הילד, ברור שכל אחד מאתנו חושב שהוא זה שפועל לטובת הילד. אבל הנקודה היא שגורמים מבחוץ לא צריכים להשפיע (לדוגמא: לא עושים ולא לא-עושים ברית מילה רק כי זה חשוב לסבא ולסבתא).
      2) אז פה ההבדל המשמעותי בינינו, כי אני מייחסת משקל מאוד גדול לשיקולים הרפואיים. כמו שאמרתי, אם מדובר במשהו חשוב מבחינה רפואית, אז לטעמי מותר לי לכפות על הילד. משיקולים חברתיים בלבד - לטעמי אסור לכפות משהו שיש לו השלכות רפואיות וגורם נזק פיזי.
      3) לגבי עניין הטקס, לי אישית הוא לא אומר שום דבר והיום עושים המון בריתות אצל רופאים בלי שום טקס, רק מלחץ חברתי. אם חשוב לך עניין הטקס, הרי שאפשר לעשות אותו בשלמותו גם בלי לחתוך. ממליצה לך על המאמר שהפניתי אליו, של ד"ר חנוך בן ימי (יש לינק בפוסט, בדיוק לפני "מיתוסים בריאותיים").
      4) טוב, מה שאתה אומר לגבי מילת נשים - יש בזה מן הצביעות (אל תיקח אישית). זו לא חוכמה להיות נגד משהו רק בגלל שהוא לא מקובל בתרבות שלך. כל רוח הבלוג היא לחשוב מחוץ לקופסא, לצאת ממה שטפטפו לנו כל החיים ולהסתכל על הדברים מבחינה אובייקטיבית - ורק אז לגבש דעה. אם אתה כל כך נגד מילת נשים, אני בטוחה שאם נניח לא היתה מקובלת אצלנו מילת גברים, והיית שומע על שבט שבו מבצעים מילת גברים, היית מזדעזע. זאת אומרת שבגדול אתה כן חושב שמילת גברים היא דבר מזעזע, אבל קשה לך לעשות את ההפרדה (שזה כמובן לגיטימי - גם לי היה מאוד קשה ולקח לי המון זמן).
      5) אבל שוב, אני לא טוענת שצריך לשרת בצבא כדי להשתייך לקבוצה כלשהי, אלא כדי להגן על המדינה. כי בלי זה פשוט לא תהיה לנו מדינה, וכבר ראינו מה קרה כשלא היתה לנו מדינה. ברוח זו אחנך גם את ילדיי. אני חושבת שיש פה המון משתמטים - לצערי - שמרגישים שייכים (למרות שהייתי מעדיפה שתהיה צודק והם ירגישו לא שייכים, אבל לצערי אני לא רואה שזה כך).
      6) אני לא רואה למה זו בחירה אחרת. כן, אני בוחרת בשבילו שעד גיל 18 הוא יהיה לא-נימול, גם משיקולים רפואיים (כי השתכנעתי שזה ניתוח מיותר ומזיק), וגם משיקולים חברתיים - אני לא מאמינה שזה מה שיגרום לו להרגיש לא שייך, לא יותר מצבע עיניים או צבע שיער שונה, ואני לא מוכנה להמציא בשבילו בעיות חברתיות שרוב הסיכויים (לפי כל העדויות שקראתי, וקראתי המון) שבכלל לא יתעוררו, ובכל מקרה זה לא מה שימנע מהן להתעורר, להשקפתי.

      לגבי הנקודה האחרונה. נניח שזה נכון ומבחינת סיכונים עדיף למול בינקות ולא בבגרות (לא מסתדר בכלל עם כל מה שאני יודעת על הפרוצדורה, אבל נניח). לפי רוב המקורות שאני קראתי, הסיכונים לסיבוך כמו זיהום, דימום מאסיבי וכו' עומדים על 0.5%, והסיכון לסיבוך הכי נפוץ - היצרות פתח השופכה - עומד על כ-5%. זה בינקות, לא בבגרות. מבחינתי אלה אחוזים מספיק גדולים כדי שאני לא אקח דבר כזה על אחריותי. אם הוא נימול בינקותו - הוא באחריות שלי, וכל סיבוך שייגרם יהיה, למעשה, באשמתי (אפשר להתווכח, אבל ככה אני ארגיש בסופו של דבר, כי הייתי מודעת לכך שזה יכול לקרות ושאפשר גם לא למול, ובכל זאת מלתי אותו). אם הוא רוצה למול את עצמו בגיל 18 - זו זכותו, אני אדאג שיהיה מודע לכל הסיכונים, ואם הוא בכל זאת בוחר ללכת על זה, זה יהיה באחריותו. אני לא מוכנה לקחת את זה על אחריותי.
      אגב, אנחנו דור האינטרנט - הילדים שלנו יהיו עוד הרבה יותר חשופים למידע מאיתנו. תאר לך ילד שנימול בינקותו ונגרם לו סיבוך רציני (לפני שבועיים בערך מוהל כרת לתינוק שליש מאיבר המין, ראית בחדשות?). תאר לך שהוא גדל וחוקר את הנושא ומגלה שזה ניתוח שאין לו כל הצדקה, שההורים שלו היו מודעים (או היו צריכים להיות מודעים - זו אחריותם) לסיכונים, וגם ידעו שאפשר לא לעשות, ובכל זאת עשו לו את זה. כלומר הוא נולד בריא לגמרי, ואז כרתו לו איבר בריא מהגוף שלו בלי שום הצדקה רפואית וכתוצאה מכך נגרם לו נזק שממנו יסבול כל חייו. נראה לך שהוא לא יאשים אותם? זה מפחיד אותי הרבה יותר מעניין ההשתייכות (בשום אופן לא השתכנעתי שטקס זה מה שגורם לאדם להרגיש שייך).

      מחק
    8. 1+2) כאן כבר הגענו לעמק השווה (או לנקודת הבנה של הצד השני בלי להסכים).
      3)המאמר מעניין, ואלמלא הגישה הפטאליסטית והבלתי מתפשרת שהוא נוקט, היה עשוי להיות מרתק. בעיקר מצא חן בעיני הפתרון שהוא אוהב פחות - של הטפת דם, כי אני מאמין שבהינתן די לעיסה אקדמית ופרופוגנדה הולמת יש לזה סיכוי. הפתרון הראשי שלו פחות מוצא חן בעיני בגלל שלל בעיות מתודיות (החל בסימבוליקה הבעייתית - דם=יין שכבר נוכחת בסעודת האדון הנוצרית - וכלה בכך שהוא מציע לבטל טקס ולהחליף אותו ברעיון). את השטיק הצולע בו הוא מנסה להתייחס לעורלה כאל מטאפורה אני די מחבב, אבל צריך לשפר אותו (ולפחות, צריך להסביר את כל אירועי "ביום השלישי" שבאים לאחר המילה)
      4) למעשה, הניסוח המקורי שלי היה "עכשיו אהיה קצת צבוע", ולכן האמירה שלך בהחלט במקום. כן, יש פה מן הצביעות, אבל זה בדיוק מה שניסיתי להעביר - אין כזה דבר "מבחינה אובייקטיבית" לגבי טקסים חברתיים. יש מבט מבפנים ויש מבט מבחוץ, וכיוון שמעבר בין שני המבטים כולל גם החלפה של הנחות יסוד רבות, אין מה להקיש מנקודת מבט אחת לשנייה (קצת כמו בלוגיקה - משפט אמת בתורה אחת יכול להיות שקרי לחלוטין בתורה אחרת). אין מה להקיש כי כשכל הנחות היסוד הפוכות וכל תהליכי החשיבה שונים, אי אפשר להגיע למסקנות דומות.
      אם בכל זאת אנסה להציע הסבר רציונלי לכאורה (וזה רק לכאורה, הסיבה האמיתית מאחורי היא הסיבה התרבותית) אוכל לומר שרוב מקרי מילת הנשים נעשים בגיל בו לכאב ולנזק יש השפעה ארוכת טווח יותר ולמיטב הבנתי (לא התעמקתי במילת נשים, כאמור) ברוב המקומות בהם נהוגה מילת נשים היא מבוצעת באופן מסוכן ואלים. דודה ויקי טוענת שבחלק מהמקרים המילה כוללת אונס והתעללות ושברוב המקרים אחרי מילת נשים צריך לקשור את הרגליים כדי לאפשר לפצע להחלים (מה שמעיד על סיכון גבוה עשרת מונים - עד לרמה שהוא עשוי להיות פקטור משמעותי גם בשבילי).
      5) מה זה "המדינה"? מי אלה "לנו"? אלמלא הבחירה שלך להשתייך לקבוצת הישראלים\יהודים את יכולה להיטמע בתוך שני דורות בכל קבוצה מערבית שתבחרי בה. אין "אנחנו" ואין בטיח. לגבי משתמטים שמרגישים שייכים - זה מאוד תלוי מתי, ואיפה (ועם מי) הם מסתובבים. זה לא שחור\לבן (לא שירתּ בצבא? אתה לא חלק מהקהילה!) זה עוד פרמטר לגביו צריך להצטדק. אז נכון, זה בדרך כלל לא מגיע למצבים כאלה (http://www.youtube.com/watch?v=hwzs8xxHnIw&feature=fvsr - מ 1:36 עד 2:05), אבל זה יוצר פער, אפילו אם מדובר במי שלא עשה צבא מסיבות מקובלות ולגיטימיות (בעיות רפואיות, בנות שעשו שירות לאומי).
      (המשך בהודעה הבאה)

      מחק
    9. (המשך מהודעה קודמת)
      6) למה זו בחירה אחרת? כי את מסירה את הצורך בבחירה. כי ילד שהגיע לגיל 18 לא נמצא במצב בו "עד גיל 19 אני צריך להחליט אם לעבור ברית מילה או לא", הוא נמצא במצב בו הוא יכול, אם משהו יפריע לו מספיק כדי להתגבר על הפחד מניתוח, לעבור מילה. האם אני יכול לבחור להסיר את השקדים? כן. אני יכול. האם זה אומר שיש לי את הבחירה אם לעשות כן? לא. ממש לא. האפשרות הזו מעולם לא נקרתה בדרכי. למעט חוזרים בתשובה ומתגיירים, הבחירה הזו אינה ניצבת בפני אף אחד. אילו היינו בחברה בה בגיל 18 (או 20, או 70) עובר האדם טקס בו הוא מחוייב לבחור - מילא. אבל זה מכניס אותנו למעגל קסמים - זה לא יכול לקרות כל עוד נודניקים כמוני מתעקשים על מילה בגיל אפס, ונודניקים כמוני לא יפסיקו להתעקש עד שזה יקרה.
      ולגבי ה"לא מאמינה שזה מה שיגרום לו להרגיש לא שייך" - את יכולה לא להאמין, וזה ודאי לא עניין בינארי וכל כך פשוט, אבל כל הרעיון של טקסי מעבר הוא כניסה לתוך החברה או לתוך מעמד חדש בחברה הזו. בתור איזושהי קריאת רקע את מוזמנת לקרוא כאן (http://dsq-sds.org/article/view/300/349)זה לא בדיוק מה שאני מנסה לומר, אבל גוגל סקולאר לא מאוד עוזר לי למצוא מאמר מוצלח יותר (אולי כאן - http://books.google.co.il/books?hl=en&lr=&id=RVMaK4IRM5AC&oi=fnd&pg=PP1&dq=purpose+of+birth+rite+of+passage&ots=C7TrYqbUzr&sig=cPglZA6I5YgrNuvKktOriM6k94I&redir_esc=y#v=onepage&q=purpose%20of%20birth%20rite%20of%20passage&f=false בסביבות עמוד 1, שמתחיל אחרי שהספרות הרומיות נגמרות)
      לגבי הטענה האחרונה, אני רוצה לוודא שהבנתי אותך כמו שצריך (ואני מסובב קצת את דברייך, איתך הסליחה)- את בעצם אומרת שמה שמפריע לך הוא שהסיכון כאן הוא על אחריותך? שכדי להתחמק מהאחריות הזו את מוכנה להציב לילדך את הבחירה אם לעמוד מול סיכון גבוה יותר? אם אנחנו כבר מטיפים לאובייקטיביות (וכמו שהבנו, אני נגד), רגע של סטטיסטיקה (כי עם השקרים והשקרים המתועבים כבר סיימנו): אם נניח, כדי לפשט את העניין, שהסיכוי שילדך יבחר לעבור ברית מילה בבגרותו הוא קבוע, ונניח שאנחנו מאמינים לדודה ויקי שטוענת שהסיכוי (החציוני, המספרים פה כדי להדגים את העיקרון) לסיבוך הוא 1.5% בינקות ו6% בבגרות. לפי החשבון הזה, ברגע בו הסיכוי שילדך יבחר למול את עצמו גדול מרבע (כלומר, 25.01% ומעלה)הבחירה הרציונלית היא למול אותו כתינוק (כי אז הסיכוי שלו להסתבך קטן יותר), וזה עוד לפני שהכנסנו את הנזקים הנוספים - לחץ, טראומה, פחד, זמן אבוד, החלמה מורכבת יותר). את גם לא תחסני את הילד נגד טטנוס כי יש סיכוי שלחיסון יהיו סיבוכים ולמה שתיקחי את הסיכון הזה על אחריותך? זה לא שחוטפים טטנוס כל כך בקלות היום. לא?

      עמית

      מחק
    10. זה יהיה ארוך (התלהבתי):

      3) שמחה שהמאמר מצא חן בעיניך. בכל מקרה, אם מתעלמים מהנימה ובוחנים את הפרשנות, היא לא הזויה יותר מדי, לטעמי – בטח לא יותר הזויה מהרבה פרשנויות של גדולי הפרשנים. לדעתי זה די והותר למי שהטקס הוא זה שכל כך חשוב לו (הרי אתה זה שאמרת שהטקס, ולא צורת איבר המין, הוא שחשוב לדעתך – אם כן מה הבעיה בעצם לעשות טקס אבל לא לחתוך?).
      4) לגבי מילת נשים, אתה צודק לגמרי שברוב המקרים זה מתבצע בגיל מבוגר יותר ובצורה ברוטאלית, בערך כמו שאברהם אבינו מל את עצמו – אתה יודע, עם אבן צור. כך שהסיכונים בדרך כלל הרבה יותר גדולים מאשר במילת גברים, אין ספק. גם מהסיבה הזו, ובעיקר מהסיבה התרבותית (כי מילת גברים זה משהו שאני מכירה כל חיי, ובכל זאת עד לפני שנה בערך גם תמכתי בה בכל לב), מילת נשים הרבה יותר מזעזעת אותי ממילת גברים. אולי גם בגלל שאני אשה. עם זאת, במסגרת המחקר שלי קראתי חומר גם על מילת נשים, ושוב ושוב נדהמתי מקווי הדמיון, כי בפירוש היה לי בראש שזה משהו אחר לגמרי. יש היום הרבה מוסלמים "נאורים" שלוקחים את התינוקת שלהם בגיל כמה חודשים לרופא שימול אותה. זה אומר שזה נעשה בתנאים סטריליים ואולי גם בהרדמה, והיא לא זוכרת את זה. וכמו שהם אומרים, ככה מקובל אצלם, גם אמא שלה נימולה וגם כל הנשים במשפחה. האם זה אומר שלא נגרם לה נזק? אני לא מסוגלת לקבל את זה. אני משוכנעת לחלוטין שנגרם לה נזק גופני ונפשי בלתי הפיך, אולי בגלל שאני עצמי לא נימולה (ברוך השם) ויודעת בדיוק למה אני לא יכולה לוותר על חלק מאיבר המין שלי, ובכלל לא משנה מאיזו סיבה. בעצם, כמו שאתה מתייחס למילת גברים מזווית הראייה שלך כנימול, כך אני מתייחסת למילת נשים מזווית הראייה שלי כלא-נימולה – ואני יכולה לספר לך שמחשבה על מילת נשים בהקשר לעצמי מעוררת בי רצון עז להקיא ולבכות. ברור לי שמדובר בכאבי תופת, ברור לי שלעולם זה לא יהיה אותו הדבר, ברור לי שהרגישות תרד בטירוף וכו'. מכיוון שיש הרבה דמיון בין איברי המין הגבריים לנשיים (לא דמיון ויזואלי, אלא הקבלה מבנית – מבחינת כמות כלי דם ועצבים, איברים בעלי תפקיד דומה, סמגמה ועוד), ברור לי שלגבר שעובר מילה זה כואב לא פחות, ברור לי שהרגישות שלו יורדת ושלעולם האיבר לא יוכל להיות בריא ומתפקד כפי שיכול היה להיות. עכשיו אני חושבת על האפשרות לעשות את זה לתינוק שלי (שאפילו איננו קיים עדיין) ונקרע לי הלב. לא רואה איך אני עושה לו דבר כזה, עם כל מה שאני יודעת היום, בתואנה ש"אפשר לחיות גם ככה". נו, גם המוסלמיות הנימולות חיות וממשיכות הלאה. אין לי כל ספק שאיכות החיים שלהן הרבה פחות טובה משלי, כולל אלה מהן שנימולו בגיל אפס ולא זוכרות שום כאבים, וכאמור, כבר יש היום כאלה.
      5) אני מאמינה לך שבחברה שאתה מסתובב בה, אלה שלא שירתו מסיבה כלשהי אכן מרגישים פחות שייכים ומקובלים. אבל אצלי, גם בעבודה, גם באוניברסיטה וגם בכל מיני מסגרות של חברים, לא ממש ראיתי דבר כזה – אנשים שלא מרגישים שייכים בגלל זה, או מתנהגים אחרת מכולם. ואני יכולה לומר שאני מקנאה בך. הלוואי שבכל המדינה היה קיים המצב שאותו אתה מתאר. הלוואי שכל מי שלא שירת בצבא לא ירגיש שייך. זה עונש יותר גרוע מכל מה שאני הייתי יכולה להטיל עליו.
      6) אני חוזרת ואומרת שקראתי המון עדויות בנושא מפי הורים לילדים לא-נימולים בארץ, ואף אחד מהם לא העיד על בעיה חברתית או על חוסר שייכות. אם אתה מרגיש שהסיבה שאתה שייך לכאן היא שעברת ברית מילה, אני לא רואה איך אוכל להתווכח עם זה. אני חושבת שחבל שצריך לעבור ניתוח כדי להרגיש שייכים. הסיבה שאני מתקשה להאמין שזה ככה באופן גורף, היא שאני מרגישה שייכת יותר דווקא לאנשים שאני לא דומה להם במשפחה (כי ביליתי איתם הרבה יותר זמן מאז ילדותי ולכן אני הרבה יותר קשורה אליהם ומרגישה שייכת יותר לצד שלהם, למרות שאני לא דומה להם בכלל, והרבה יותר דומה לצד השני).
      בכל מקרה, כשיהיה לי ילד, אעשה הכל כדי שירגיש שייך, נימול או לא-נימול. אצלי בבית, בכל מקרה, הוא ירגיש שייך, כי האהבה שלי והיחס שלי אליו בכלל לא קשורים לנושא הזה ולא יהיו שונים בין אם הוא יהיה נימול ובין אם לא.

      (המשך בהודעה הבאה)

      מחק
    11. (המשך מההודעה הקודמת)

      ולגבי הטענה האחרונה: כן, אני בפירוש לא מוכנה לקחת אחריות על סיכון אפשרי כזה. אני לא מאמינה שהילד שלי ירצה למול את עצמו בגיל מבוגר (למה שהוא ירגיש שונה מאיך שאני מרגישה לגבי הרעיון של למול את עצמי?) , אבל בכל מקרה אני לא מוכנה לקחת ממנו את זכות הבחירה. אני לא מוכנה להחליט בשבילו שהוא יעדיף להיות נימול. אם הייתי יודעת שזה מה שהוא יעדיף, והייתי יודעת בוודאות שהסיכונים בגיל אפס נמוכים בהרבה (המספרים שהצגת באמת הרבה יותר נמוכים – אני מניחה לצורך הדיון שזה נכון, למרות שמכל מה שקראתי זה ממש לא), אז אולי בכל זאת הייתי עושה את זה. אלא שאני לא יודעת דבר כזה, ולכן אני לא מוכנה להחליט בשבילו שהוא ירצה בזה. אני לא מוכנה לבצע בו ניתוח מיותר מבחינה רפואית, עם סיכונים רציניים, ללא הסכמתו ורשותו, כאשר אני יודעת שהתוצאה הישירה של הניתוח היא נזק לצמיתות, מתוך הנחה שאני יודעת יותר טוב ממנו מה הוא ירצה בעתיד. אני חושבת שקראתי מספיק חומר כדי לדעת מה קורה עם ילדים לא-נימולים בארץ, והיות שכך, אני לא מוכנה להמציא בשבילו בעיות חברתיות לפני שהוא אפילו יודע ללכת ולדבר. כנ"ל לגבי תסביכי שייכות.
      אז מכיוון שאני חושבת שהסיכוי לנזקים אפשריים (חברתיים/ענייני שייכות) כתוצאה מאי-מילה בגיל אפס הוא הרבה יותר קטן מהסיכוי לסיבוכים רפואיים אפשריים (ובעיניי, מה לעשות, סיבוכים רפואיים הם הרבה יותר חמורים), אני לא אקח על עצמי אחריות כזאת.

      לגבי חיסונים, אני שמחה שהעלית את הנושא. אני חושבת שכבר הזכרתי את זה באחת התגובות הקודמות. אני כן מאמינה בלכפות על הילד פרוצדורה רפואית שלדעתי היא חיונית, גם אם הוא מתנגד (כמובן אחרי הסברים והרגעות ולא תוך התנפלות עליו). זה כולל גם חיסונים – שגם עליהם, בעקבות האתר "באופן טבעי", קראתי הרבה מאוד חומר, ודווקא השתכנעתי שכמעט כולם מאוד מועילים (כלומר, בדיוק להיפך מהגישה של "באופן טבעי" שדוגל בבלי-חיסונים), גם על זה אני מתכננת לכתוב פוסט בעתיד. כך שאני בהחלט אחסן את הילד שלי נגד טטנוס. הסיכוי לסיבוכים כתוצאה מחיסון הוא מזערי, ובכל מקרה מתגמד לעומת היתרונות הרפואיים של החיסון. הסיכון שייגרם נזק ארוך-טווח כתוצאה מחיסון הוא זעום להפליא. לברית מילה כמעט ואין יתרונות רפואיים, ובכל מקרה הנזק הרפואי הוודאי שלה – למעשה, התוצאה הרפואית הישירה שלה – גדול בהרבה מהיתרונות הבקושי-קיימים (כמו "הגנה" מאיידס וכו', כתבתי הכל בפוסט). אגב, כל ארגוני הרופאים ממליצים להתחסן, ואף אחד מהם לא ממליץ על ברית מילה. כן, העניין הרפואי מאוד חשוב לי.

      מחק
    12. 3)המאמר לא "הזוי", הוא לא פרקטי. אם לדייק - אני לא מאמין שלגישה בה הוא דוגל יש סיכוי. לפעמים, כשנלחמים על עיקרון, צריך לדעת מה חשוב ומה לא, ועל מה אפשר לוותר (כלומר - על מה נלחמים). אם המלחמה היא על עצם קיום ברית המילה, אז זה הכיוון הנכון שיוביל למצב בו מצד אחד נמצאים המתנגדים ומצד שני המצדדים. אם, לעומת זאת, המלחמה היא על עדכון המנהגים והפרשנות ההלכתית, נדרשת התגמשות אידיאולוגית, כי לפחות כרגע רוב קהל היעד לא נמצא בעמדה שהוא מסוגל לקבל את הטענה כלגיטימית, קל וחומר לשקול או ליישם אותה. לכן, ביצוע של אותו חיתוך סמלי הוא פרקטי יותר.
      אבל, ידעתי שבתוך כל המלל ששפכתי קודם היה משהו ששכחתי לכתוב - לגבי קיום "טקס בלי לחתוך". מה ששכחתי לכתוב הוא שאת מתכוונת למסיבה המלווה את הטקס ולא לטקס עצמו. כדי שטקס יתפקד כמו שצריך (ואני מקווה שתסלחי לי אם לא אחפש כרגע מקורות אקדמיים, "זמורת הזהב" של פרייזר עשוי להיות בסיס מסויים לטענה הזו) הוא צריך להכיל כמה אלמנטים סמליים, והסמלים צריכים להיות מוטמעים בציבור החווה את הטקס (זה החלק, אגב, בו נופל ד"ר בן ימי - הוא משתמש בסמלים זרים וחדשים).כינוס של אנשים שיושבים ואוכלים יחד אינו (בהכרח) טקס. טקס בר המצווה אינו הכינוס בו כולם אולכים, רוקדים ושרים, זה החלק בו הילד עולה לתורה, ואביו מברך "ברוך שפטרני", בחתונה הטקס (או שני הטקסים, למעשה)נערך מתחת לחופה וכל השאר זו חגיגה.יש טקסים בהם אין שפיכת דם (נניח, כשהורי קנו אותי בעודי בן חודש) ואין הכרח "לחתוך" כדי שיהיה טקס, אבל כדי לאפשר את זה צריך להמציא טקס חדש, וזה פשוט לא עובד טוב. טקסים משתנים כל הזמן, אבל לאט. כדי שטקס יהיה מסוגל להכיל את כל המשמעויות שהכיל הטקס לפניו, נדרש קצת זמן כדי שהעמדת הפנים של "כך תמיד היה" תוכל להתיישב מול זעקות השבר של מי שהשינוי קשה עליהם.
      לגבי מילת נשים, אגב, אני בטוח שהיחס של שנינו לתופעה נובע בעיקר מכך שאנחנו לא מסוגלים להפריד בין הטקסים האלימים לבין החיתוך עצמו (בבית חולים, עם רופא וכו'), אבל לגבי טענותייך על "איכות חיים" - אני לא חושב שזה מתחייב המציאות. בטח לא ברמה בה את משוכנעת שנגרם לה נזק נפשי (על הנזק הגופני אין מה להתווכח, כמובן - הוא שם). את מניחה שהחסר שאת תחושי אם תתעוררי מחר בבוקר ותגלי שמישהו מל אותך בשנתך וגרם להכל להחלים דומה לתחושותיה של מי שעברה את המילה בינקותה ומעולם לא הכירה מצב אחר. זה לא כך. כן, בכל מה שקשור למין את מצויידת טוב יותר ממי שעברה מילה ואת מסוגלת ליהנות יותר (או ליהנות בכלל), אבל מי שמעולם לא הכירה מצב אחר יכולה עדיין להיות שלמה עם עצמה ולא לפתח שום תסביכים נפשיים. במקרה של מילת גברים, לכל הפחות, נראה שרוב הנימולים לא פיתחו תסביכים נפשיים לגבי זה.
      5 - מה שאת אומרת הוא נכון. למרבה הצער יש היום תתי חברות בהן מקובל לא לשרת בצבא, וגם אני פוגש מדי פעם אנשים שמתגאים בכך שהם לא שירתו (ההוא ישב X חודשים במעצר, אחר סתם התחמק) והם לא צריכים להוריד ראש ולהתבייש בדרך כלל. חלקם גם אנשים טובים. אבל מדי פעם, בחברה בה הרוב שירת בצבא כזה או אחר, אותם שלא היו בצה"ל מוצאים את עצמם מחוץ לשיחה. מדי פעם, כשמדברים על משהו שקשור במעורפל לצבא את נזכרת בזה שבן שיחך לא היה בצבא ומתייחסת אליו טיפה אחרת. כיוון שאי שירות בצבא איננו עוד בגדר טאבו, קשה יותר לראות את ההשלכות.
      6 - שייכות. מותר לי לשאול איפה בדיוק מצאת את כל אותם הורים לילדים שלא נימולו? מה זה? בקהילה של אנשים שהם הורים לילדים שלא נימולו? אז ודאי שהאם לא חשים חוסר שייכות לקהילה - הם מקיפים את עצמם בדומים להם!
      ובנימה קצת פחות פרובוקטיבית וקצת יותר לעניין - כמו שאמרתי כמה פעמים, המילה אינה פרמטר יחיד על פיו נקבעת שייכות. אפשר גם לומר שהוא לא בהכרח מרכיב חשוב מאוד בתחושת השייכות היומיומית של הילד. מתי זה כן יהיה רלוונטי? לאט לאט ובשקט. או שזה יצוץ כשאשתו של בנך תתעקש על מילה לבנם המשותף (ובנך יתנגד, אלא אם מל את עצמו), או, סביר יותר - שגם אשתו, שלא הציבה מילה כתנאי לנישואין, לא תתעקש ותיווצר לך קבוצת ייחוס חדשה בארץ. קבוצת ייחוס שנמצאת בצד החילוני ביותר של הסקאלה ותחושת ההזדהות שלה על שאר העם (המסורתי, הדתי והחרדי) אפילו קלושה יותר - כי לא למול את הילד זה טאבו ברוב החברה הישראלית, ועכשיו יהיה צורך לגשר גם על הדחייה מצד שאר קבוצות הייחוס (החליפי את "שהבת שלי תתחתן עם גוי?!" שאפשר לשמוע גם בחברה החילונית של היום ב"שהבת שלי תתחתן עם ערל?!")
      (המשך בהודעה הבאה, מרגיזה קצת מגבלת התווים הזו)

      מחק
    13. אגב, מה פירוש "אני לא מאמינה שיהלד שלי ירצה למול את עצמו"? באופן עובדתי, קיים סיכוי שהוא ירצה לעשות את זה. כמה גדול הסיכוי הזה אנחנו לא יודעים להעריך, אבל הוא קיים.אפשר לטמון את הראש בחול, אבל אני חושב שזו תשובה לא מוצלחת. אולי כדאי שאנסח מחדש את השאלה שלי, כדי להיות בטוח שאני מבין את התשובה - שאלתי היא כזו:
      נדמיין לרגע שכל המספרים שהבאתי נכונים (ושוב, על פי דודה ויקי, ההערכות נעות בין 0.1% למעל 50%, כך שאפשר יהיה למצוא מקור לכמעט כל הערכה שתרצי, וסביר שההערכות יתרכזו על פי אינטרסים קבוצתיים). אם האינטרס שלך הוא טובתו הרפואית של הילד, לכאורה יש נקודת איזון מתמטית שמעבר לה את מחוייבת (על פי הרציונל הזה) למול את בנך. ההיפוך הזה נמצא כאשר הסיכוי לסיבוכים במילת תינוקות נמוך יותר מהסיכוי המשולב שבנך גם יבחר למול את עצמו וגם יסבול מסיבוך בעקבת הבחירה הזו.
      האם נקודת האיזון המתמטית הזו נמצאת במערך השיקולים שלך, או שכל עוד יש לך פתח להאמין שבנך לא יבחר למול את עצמו את בוחרת לא לקחת על עצמך את האחריות, גם אם מבחינה סטטיסטית זו טעות בשיקול הדעת?

      עמית.

      מחק
    14. לגבי המאמר: אני חושבת שהטקס שהוא מציע יפה מאוד ויהודי מאוד, נכון שזה לא פתרון שמתאים לכולם, אבל החלק היפה הוא דרך הפרשנות של המצווה, כי הרי קיימת מצווה למול את הבנים, אבל לא כתוב מה בדיוק צריך למול ואיך בדיוק לעשות את זה וכו'. כלומר, אפשר להסתכל על זה מכל מיני כיוונים. אצלנו מקובל להסתכל על זה כעל חיתוך איבר המין, אבל למעשה אין לזה יותר מדי בסיס. בכל מקרה, לא בהכרח.
      לגבי מילת נשים, נכון שאם היו מלים אותי עכשיו הייתי סובלת מזה הרבה יותר, אבל זה בעיקר בגלל שזה היה נעשה בניגוד מוחלט לרצוני. כי אני מאוד מאוד לא רוצה שימולו אותי (לא מוצאת מילים קיצוניות מספיק להסביר כמה אני לא רוצה בזה), ואם יעשו לי את זה בניגוד לרצוני כרגע, ההשפלה והכאב שאחוש יהיו הרבה יותר גדולים מאשר אם אעשה את כל התהליך מרצוני החופשי, מתוך ידיעה של מה הולך לקרות ולמה ורצון אמיתי בתוצאה (נניח שאני נורא רוצה להשתייך לחברה הסומלית ואני בטוחה שזה מה שצריך, ושזה שווה את זה).
      מכיוון שכרגע אני כן מסוגלת ליהנות ממין וכן יודעת איך האיבר מתפקד, אני חושבת שזה עוול מחריד להוריד למישהי את הדגדגן, גם אם זה לא כואב לה והיא לא זוכרת את זה. לוקחים לה את רוב ההנאה המינית שהיא מסוגלת לה. זו גם הסיבה שאני לא חושבת שילד לא-נימול ירצה למול את עצמו בבגרותו - הוא כבר יודע איך האיבר שלו מתפקד, כבר מכיר אותו ואת מידת הרגישות וההנאה, ואני לא חושבת שמותר לי לקחת ממנו את הזכות הזו להנאה שהוא נולד איתה (הרי הוא נולד עם האיבר הזה, למה מותר לי לקחת אותו ממנו?).
      עוד סיבה שאני לא חושבת שהוא ירצה בזה, היא עדויות מלא-נימולים. איפה קראתי עדויות? יש עדויות באתר של קה"ל, יש עדויות באתר "באופן טבעי", יש הרבה עדויות בפורום "מוותרים על ברית מילה" בתפוז. בשני האחרונים אפשר גם לשאול שאלות ולקבל תשובות ממנוסים. כמו כן צירפתי כתבות עם עדויות במיתוס השביעי בפוסט ("הילד ירגיש חריג"). טרם נתקלתי בעדות על ילד שהציקו לו ורצה למול את עצמו. אולי אם ימצאו לי ילד כזה, שבאמת סבל כל חייו מהיותו שלם ובטוח שאם היו מלים אותו חייו היו טובים יותר, ולכן הוא מתכוון למול את עצמו ברגע שיוכל, אשקול את דעתי מחדש.

      מכיוון שכך, אני עדיין לא חושבת שמותר לי למול את הילד שלי. מכיוון שרוב הסיכויים, לדעתי, שהוא לא ירצה למול את עצמו (ברור שהסיכוי קיים. יש גם סיכוי שהוא ירצה להתנצר בבגרותו, האם עליי לגדל אותו כנוצרי מינקות בשביל הסיכוי הזה?), אני לא מוכנה לקחת ממנו את זכות הבחירה. אני לא רואה איך יקרה מצב שבו "הסיכוי לסיבוכים במילת תינוקות נמוך יותר מהסיכוי המשולב שבנך גם יבחר למול את עצמו וגם יסבול מסיבוך בעקבות הבחירה הזו", כאשר כבר היום מגיעים עשרות תינוקות לבתי חולים בארץ מדי שבוע עקב סיבוכים כתוצאה מברית מילה (זה נשמע לך כמו סיכוי קלוש? נכון שרוב הסיבוכים מינוריים, אבל מדובר בתינוק בן שמונה ימים וזה מפחיד), והסיכוי שהילד שלי ירצה למול את עצמו, בין השאר לאור החינוך הליברלי שאני מתכוונת לתת לו, הוא לדעתי אפסי. חוץ מזה, שוב, עניין הסיבוכים הוא לא השיקול היחיד. גם עניין המוסריות שבמילה חשוב לי, גם ההשלכות הפיזיולוגיות (אובדן ההנאה והתפקוד) ולקיחת זכות הבחירה. כל אלה לא מתבטלים גם אם נניח שאיכשהו הסיכוי לסיבוכים נמוך יותר מהסיכוי שהוא גם ימול את עצמו וגם יסבול מסיבוך. שוב, לאור מה שאני יודעת על מילת מבוגרים לעומת מילת תינוקות, אני מאוד מתקשה להאמין שבאמת הסיבוכים במילת מבוגרים יותר נפוצים, זה פשוט לא מסתדר עם ההיגיון: מילת מבוגרים כוללת רק שלב אחד לעומת שלושה במילת תינוקות, אצל מבוגרים קרישת הדם הרבה יותר מוצלחת, אם יש סיבוך הרבה יותר קל לזהות אצל מבוגר, אצל מבוגר האיבר גדול יותר ולכן הרבה יותר קל לדייק, וכו'.

      מחק
    15. עלה בדעתי עוד משהו: היום יש יותר ויותר ילדים שיש להם שתי אמהות / שני אבות. אתה יודע שפעם גם לא היה מקובל להתגרש (תשאל את ההורים שלך כמה ילדים להורים גרושים היו איתם בכיתה. אני שאלתי את הוריי - לא היה איתם אף אחד כזה) וצחקו על ילדים של הורים גרושים. המגמות האלה עולות בהתמדה, כמו גם המגמה לא למול ילדים. האם יש לאסור על הומואים ולסביות להביא ילדים בגלל שבטוח יצחקו עליהם, כמו שפעם צחקו על ילדים להורים גרושים? אני כבר אחרי הדור הזה, הוריי גרושים ומעולם לא נתקלתי בלעג כלשהו. כי היום זה כבר כל כך מקובל שאין טעם לצחוק בכלל. אני חושבת שעד שיהיה לי ילד, זה כבר יהיה עוד יותר נפוץ והסיכוי שיצחקו עליו (בהנחה שבכלל ידעו) אפסי. האם ילד שיש לו שתי אמהות לא יכול להרגיש שייך בחברה, בגלל שעדיין לרוב הילדים יש אמא אחת ואבא אחד? אני בספק. אני לא חושבת שיש ילד שהיה מעדיף לא להיוולד בכלל רק כדי שלא יהיו לו שתי אמהות. ובאותה מידה, אני לא חושבת שיש ילד שלם שהיה מעדיף שיחתכו לו איבר בריא מהגוף. אם מגדלים אותו מגיל אפס להאמין שזה יתרון, שהוא כולו בסדר, אז אין סיבה שהוא יתחיל פתאום להאמין שמשהו לא בסדר איתו. אני חושבת שרוב הסיכויים שהוא יחשוב שדווקא לחתוך זה לא בסדר (ילדים, גם הנימולים, מזדעזעים כשהם שומעים לראשונה מה עושים אצלנו לתינוקות).

      מחק
    16. אוי, עכשיו אני רואה שגם שכחתי לענות לך על משהו: אין "קהילה של הורים שלא מלו את ילדיהם". קה"ל זו עמותה שחברים בה הורים מכל הארץ, חלקם מתנגדי מילה, חלקם מלו והתחרטו ומטרתה לשתף בחוויות ולא לחיות במשותף. הורים כאלה לא חיים ב"קבוצות ערלים", הילדים שלהם הולכים לבתי ספר רגילים וכו'. כך שהם לא מקיפים את עצמם באנשים שדומים להם בחיי היום-יום. מאוד ממליצה לך לקרוא קצת ב"מוותרים על ברית מילה" בתפוז. ה"קהילות" היחידות שאני יודעת שיש בה רוב ללא-נימולים הן קהילות החינוך הביתי (שכוללות הרבה נימולים, אבל גם הרבה לא-נימולים וכנראה שהרוב הם לא-נימולים). אבל רוב הלא-נימולים לא נמצאים בחינוך ביתי.
      אתה יודע, זה לא באמת משהו שמתעסקים איתו בחיי היום יום, איבר המין של הילד. אם תמצא שני ילדים לא-נימולים, רוב הסיכויים שלא יהיה להם יותר במשותף זה עם זה רק בגלל שלשניהם לא חתכו, בכל אופן לא יותר מלכל שני ילדים אקראיים. הם ילדים רגילים לגמרי.

      מחק
    17. מבחינת המאמר, הטקס שהוא מציע יפה מאוד, ויהודי ברובו, אבל זה עדיין טקס שונה (בניגוד ל"דרך אחרת לאותו טקס", כמו האפשרות השנייה שהוא מציע). הוא גם הופך את האירוע המרכזי בטקס ממשהו קונקרטי, פיזי ותחום בזמן, למשהו אמורפי ותיאורטי בלבד. (איזו משמעות יש ל"מילה" אם היא בעצם התחייבות שמישהו אחר קיבל בשמי להתנהגותי הטובה?).
      לגבי ה"כן ירצה\לא ירצה" - האם את לא רוכשת ביטוח רכב כי את נהגת זהירה? תאונות קורות לפעמים, גם אם הילד מקבל חינוך ליברלי. נניח, חלילה, שבגיל עשרים ופסיק הוא ירגיש צורך עז לחזור בתשובה - האם הוא יכעס עלייך על כך שנוסף על כל הלבטים הוא גם צריך לעבור ניתוח? אני מנחש שכן. ואם הוא ימצא חברה והדבר היחיד שיעמוד בינם לבין חתונה הוא שההורים שלה מתעקשים שחתנה יהיה יהודי נימול? האם ישנם הרבה נימולים שעברו את התהליך בשלום וכועסים על כך שהוריהם מלו אותם? אני לא מכיר כאלה.
      הפגיעה באותה הנאה שאת מדברת עליה היא, לדעתי, זניחה - גם אם נעזוב לרגע את כל אותם המטיפים (ששנינו נסכים איתם, אני מניח) שההנאה המרכזית ממין היא לא גופנית ונתמקד בהנאה הגופנית שמאבד מי שאינו נימול - אז מה? זה לא משהו שחסר לאף אחד. אני לא קם בבוקר ומצטער על תחושות שמעולם לא יכולתי לחוש. האם, אילו שאלו לדעתי הייתי מעדיף "להרוויח" את הרגישות העודפת הזו? יכול להיות שכן, אבל זה נמצא מאוד נמוך בסולם העדיפויות שלי. זה משהו שמעניין אותי בערך כמו שאני רוצה לדעת איך מרגיש מישהו מכור לסיגריות כשהוא מעשן - זו חוויה שלי, כמי שלא עישן מימיו, אין, ולמרות שהייתי רוצה את ההזדמנות לחוות את התחושה הזו, לא סביר שאלך לעשן גם אם מחר מישהו ימציא סיגריה שאין בה נזק בריאותי בכלל (כי יש לי דעות קדומות נגד מעשנים, כי יש לי דברים טובים יותר לעשות עם הכסף שלי, כי אני לא רוצה לפתח התמכרות רק כדי לדעת איך זה מרגיש).
      לגבי לקיחת זכות הבחירה - כבר הסברתי למה אני טוען שזו נלקחת בכל מקרה (כמובן, את לא חייבת להסכים איתי, אבל זה לא נראה לך מוזר שמצד אחד את טוענת שיש בחירה ומצד שני כל כך ודאית לגבי זה שבנך לא ירצה למול את עצמו?).

      הנקודה שלך לגבי ילדים להורים גרושים היא נקודה טובה ונכונה - המצב בו ברית מילה היא מאפיין חברתי כולל הוא לא חוק טבע, והוא עשוי להשתנות. אבל - עד שזה יקרה - יש נורמה חברתית ויש מחיר שצריך לשלם על שבירתה. אפשר להחליט שהמחיר מתגמד לאור הנזק הרפואי, אפשרלהחליט שזה מחיר שכדאי לשלם, אבל צריך להיות מודעים לו, וגם לאמירה הערכית שמאחורי הבחירה שלך (האמירה הערכית כוללת גם את "תקפצו לי כולכם" שציין "חילוני גמור" וגם את האמירה "בריאות חשוב לי יותר מאשר השתייכות אתנית" וגם כמה אמירות אחרות, חלקן חיוביות חלקן שליליות). אני יודע שלי, למשל, חשובה ההשתייכות לקבוצה וההשתפות באקטים הפולחניים שלה (מילה, צבא, הצבעה בבחירות, חתונה עם רב) מספיק כדי לקחת את הסיכון על עצמי - למרות שאני לא מתלהב בכלל מהרעיון של לפצוע תינוק בן יומו (ואני לא חושב שאני מכיר מישהו שכן).
      ולגבי קה"ל ושות': הם חיים לכאורה בתוך הציבור הרגיל ומעורים בו, אבל עצם זה שהם נכנסים לפורום הנ"ל מעיד, בצורה הבוטה ביותר שיש להם קהילת-בית בתוכה הם מרגישים שייכים ומאוגדים סביב הנושא הזה של ערלות (או חרטה על מילת הילדים). מרפרוף זריז בפורום של תפוז קיבלתי את הרושם שכל הכותבות שם מגיעות מרקע פחות או יותר דומה.
      אז כן, האנשים שם מסתובבים במרחב הציבורי, עובדים עם אנשים אחרים וחיים בארץ. אבל לטעון שהם לא חיים בקהילה נפרדת זה יהיה מטופש כמעט כמו לטעון שאני לא חי בקהילה נפרדת התואמת את ערכי (או אני את ערכיה, ההפרדה לא ברורה די הצורך) - בסביבה שלי אין ערסים, להשתמט מצה"ל זה לא בסדר ועוד כמה קלישאות. והערס המשתמט שבדיוק נמצא עכשיו בחלון ממול? לכל היותר אני עומד מאחוריו בתור לסופר. הוא בשום צורה לא חלק מהקהילה שלי. בבית הספר אליו הלכתי היו אנשים דומים לי להחריד, באוניברסיטה גם (קצת פחות, אבל בגדול, כל הסטודנטים באותו חוג דומים זה לזה). ובעבודה אני שוב מוקף באנשים איתם יש לי מכנה משותף רחב. הזמן היחיד בו הייתי עם אנשים שונים ממני היה בצבא, ושם סבלתי קשות.

      מחק
    18. מה זאת אומרת איזו משמעות יש ל"מילה" אם היא בעצם התחייבות שמישהו אחר קיבל בשמך? איזו משמעות יש לחיתוך שלא נעשה מרצונך החופשי? לי הטקס הזה לא אומר שום דבר, גדלתי כחילונית ואני לא רואה בזה "חיבור עם האל". האם זה אמור לחבר את התינוק עם האל, זה שחותכים לו איבר כנגד רצונו? או שזה אמור לחבר את ההורים עם האל, זה שהם מוסרים את התינוק שלהם לאדם זר שחותך לו איבר כנגד רצונו? מצטערת, אני לא חושבת ככה.

      ברור שתאונות קורות. ברור שקיימת האפשרות שבגיל עשרים הילד שלי יחזור בתשובה. אם כן, תהיה לו עוד מצווה לקיים, נכון. אז אולי הוא יכעס עליי? יכול להיות. הוא גם יוכל לכעוס על שבגלל החינוך שלי הוא לא שמר שבת כל חייו ולא גידל פאות ואין לו כמעט מושג בתלמוד ובמשנה לעומת חרדים אחרים בגיל עשרים. הוא גם יוכל לכעוס על כך שאני ממשיכה לנסוע בשבת ולאכול חמץ בפסח למרות שהוא מבקש ממני להפסיק. אז מה? אם הוא ירצה לכעוס הוא ימצא על מה, אני לא מכירה אף אחד שלא כועס על ההורים שלו מסיבה כזו או אחרת במהלך חייו. מה שההורים יכולים וצריכים לעשות זה לבחור בחירה מושכלת מה הכי נכון בעיניהם באותו רגע (לטובת הילד וגם לטובתם), ולא מה אולי יהיה נכון בעוד עשרים שנה בעיני התינוק.

      תראה, אין לך שום דרך לדעת מה הפסדת כנימול, זה ברור. כי רוב הסיכויים שאתה בכלל לא מכיר לא-נימולים ובכל מקרה אין לך דרך להשוות. כך שבאמת עדיף לך לא להתעסק במה היה אילו. האם זה אומר שגם לילד שלך זה עדיף? (אהבתי את ההשוואה לעישון, הפוסט האחרון שלי עוסק בזה.)

      אני חושבת שהגענו לנקודה המרכזית: לך נורא חשוב להיות כמו כולם ולהשתתף בדברים שכולם עושים, גם אם אין להם משמעות בעיניך. לי זה לא חשוב. אני לא שואפת להיות כמו כולם, אלא כמו שאני הייתי רוצה להיות. אני רוצה לעשות מה שמתאים לי אישית, מה שאני חושבת שנכון לעשות, וזה הרבה יותר חשוב לי מאשר להיות כמו כולם. אחד הפוסטים הראשונים שלי עוסק בחתונות ולמה אין לי כל כוונה להתחתן דרך הרבנות. ברור שזה נורא אישי, אבל אני נון-קונפורמיסטית וזו המשמעות: ללכת בדרך שלי. אם הדרך שלי מצטלבת עם הדרך של כולם - סבבה, אם לא - גם סבבה. אני לא עושה דברים בגלל שכולם עושים, וגם לא לא-עושה דברים בגלל שכולם עושים. אני בודקת כל עניין לגופו ומחליטה האם הוא מתאים לי אישית, ורק אם כן אני הולכת על זה. ברור שזכותך לקבל החלטות משמעותיות בחיים רק לפי מה שכולם עושים, מתוך הנחה שהרוב תמיד צודק, אבל זו לא הדרך שלי, ואם זה השיקול שלך, אני לא רואה איך נוכל להגיע לעמק השווה.

      לגבי הנקודה האחרונה. אני לא מבינה איך אפשר לטעון שהורים שהילד שלהם הוא היחיד בגן/בכיתה שאינו נימול, שכל החברים וכל בני המשפחה שלהם מלו את בניהם, חיים בקהילה נפרדת. לא הבנתי באיזה רקע מדובר. אם הילד שלי לא יהיה נימול, אני לא מתכוונת לעבור לקהילה אחרת רק בשביל זה. אני לא מתכוונת להחליף את כל החברים ולנתק קשר עם כל המשפחה רק כדי שכולם מסביב יהיו בדעה שלי בנושא הזה, כי א', זה לא נושא מספיק חשוב - זה משהו שנמצא בתוך התחתונים שלו כל היום, וב', כמו שאמרתי, לא ממש אכפת לי שאחרים לא חושבים כמוני. מניסיון, מכבדים אותי לא פחות משמכבדים אנשים שבוחרים לשחות עם הזרם.

      מחק
    19. (התנצלותי על זמן התגובה, הייתי עסוק) נתחיל עם ה"משמעות" - לטקס בגיל הזה יש שני נמענים - התינוק וההורה (והציבור, אבל לציבור יש תפקיד משלו בטקסי מעבר). כיוון שלתינוק אין שום זיכרון מהטקס, השפעתו עליו לא קיימת כאשר הוא מילולי בלבד (למשל - טקס פדיון הבן לא משפיע על הבן עצמו ומיועד להוריו ולקהילה), בברית מילה יש את הידיעה (והסימן הפיזי) שמשהו נעשה לי כתינוק, כי אני חלק מהקבוצה. אם מוציאים את הסממן הפיזי ומנסים להעביר את התינוק טקס אלטרנטיבי בו הוא מתחייב לאיזה עיקרון, לא עשינו כלום. לכן הנוצרים התנגדו להטבלת תינוקות (וכמו במקרה של החסידות, גם במקרה שלהם הבורות והמיסטיקה ניצחו) - כי כדי להתחייב צריכים להיות מודעים להתחייבות, אחרת מקבלים טקס ריק.
      לגבי ה"חיבור לאל", הוא פחות מעניין אותי. הוא חשוב לחלק מהדתיים, אבל הם מלכתחילה לא יתלבטו (או שיתלבטו בין רופא למוהל). החיבור החשוב לי הוא לקהילה - גם של הילד שעבר את הטקס, ובעיקר של הוריו שמעבירים אותו טקס כזה משונה.

      לגבי תאונות, ככל הנראה לא הייתי צריך להשתמש ב"יכעס", אולי מוטב אילו נשאל את עצמנו מה עדיף לו בתרחיש כזה - להימול בינקות, או לא, כשאנחנו לוקחים בחשבון את הנזק שיגרם לו אם ימול כתינוק, למול הסיכוי לנזק אם יחליט להימול בבגרותו. לי, לפחות, התשובה אינה ברורה מאליה.

      לגבי מה אני מפסיד כנימול אכן אין לי דרך לדעת - את מעט הלא נימולים שאני מכיר אני לא מכיר מספיק טוב כדי לשאול שאלות כאלה. אבל מה שאני יודע בוודאות הוא שאני לא מרגיש חסר. בניגוד לעיוור שמוגבל על ידי נכותו, אני לא מרגיש פגיעה בתפקוד שלי, גם אם היא קיימת. כיוון שכך, מבחינתי הנזק זניח. האם זה אומר שזה עדיף לילדי? ודאי! הנזק שיגרם להם (ולי) כתוצאה מהיעדרה של המילה ברור לי הרבה יותר מאשר הנזק הפיזי הזניח. בכלל, אם אני יכול לעשות את הבחירות הנכונות במקום הילד שלי - אני מעדיף לעשות אותן ולא להשאיר לו את הצורך להתמודד עם בחירות מיותרות. יהיו לו מספיק בחירות משמעותיות לעשות בין אם ארצה בזה ובין אם לא (מה גם ש"בחירה" אינה העיקרון העליון המנחה אותי, זה חשוב, אבל לא צריך להגזים עם זה. מה הצעד הבא? "חינוך" דמוקרטי?).
      (המשך בהודעה הבאה)

      מחק
    20. (המשך מהודעה קודמת)
      וזה באמת מביא אותנו לנקודה המרכזית...
      אכן, חשוב לי מאוד להיות חלק מקהילה. אני מאמין שזה משהו שחשוב, וצריך להיות חשוב, לכל אדם באשר הוא אדם (גם לך), וככל שחולף הזמן כך אני משתכנע בזה יותר.
      כמובן, להיות חלק מקהילה אומר להקריב חלק מהבחירות האישיות שלי ו"ליישר קו" עם הנורמה.זה בשום אופן לא אומר שהויתור הזה הוא עיוור, וכל הזמן יש בדיקה של הקהילה אליה אני שייך כשהשאלה "האם אני רוצה להשתייך לכאן" מהדהדת באופן קבוע. אני מרגיש שחלק גדול ומשמעותי מהאישיות שלי התפתח מתוך היותי חלק מהקבוצה בתוכה גדלתי, וזה משהו שהייתי רוצה להעביר הלאה.
      אז נכון, עם הזמן הבנתי שהקבוצה בתוכה גדלתי לא מתאימה לי והוצאתי את עצמי מתוך הקבוצה (ואנחנו מדברים פה על הגדרות פנימיות - לאיזו קבוצה אני מרגיש שייך), אבל זה רק חידד אצלי את הכוח שיש בהשתייכות לקהילה. למרות שהחלטתי לנתק את עצמי מהקהילה הזו, יש המון דברים שאני סוחב איתי - ערכים, דפוסי חשיבה, הרגלים - ואת רובם אני גם מעריך ומחבב. כיוון שקבוצת הייחוס הרחבה שלי לא השתנתה(בניגוד לקבוצת הייחוס המיידית והמצומצמת) ונותרה "הישראלים", לשאלה "מה מקובל\נהוג" יש משקל לא זניח בהחלטות שאני מקבל.
      יש לציין, כמובן, משהו שהתייחסתי אליו כאל מובן מאליו ושכחתי שהוא לגמרי לא טריוויאלי: בחברה המודרנית, הקהילה כבר אינה מייצגת את השכנים\חברים לעבודה וכו'. הגלובליזציה וכמות האנשים המוגזמת שיש בכל מטר רבוע הפכו את הקהילות הישנות לגדולות מכדי שאדם יוכל להגיע לתחושת האינטימיות שיש בקהילה, ולכן כל חברה מתחלקת לתתי חברות על פי מאפיינים רבים. "קהילה" היום היא שילוב של מעגל החברים עם המשפחה, ובערך זהו. סוג אחר של קהילה שהתפתח הוא קהילה סביב נושא עניין משותף - לכל מפלגה פוליטית יש "קהילה" של פעילים, כמעט כל פורום אינטרנטי יוצר סביבו קהילה וגם לא מעט תחביבים עושים את זה.
      החיסרון המרכזי בכל זה הוא שהשתייכות של אדם לכמה קהילות מסווה היטב את השייכות הזו. הרבה פעמים כשאני נתקל בטענות לאינדיבידואליזם, אני בעצם מגלה שזו פשוט האופנה בקרב החברים של האינדיבידואליסט התורן, שפשוט לא שם לב לזה שבמקרה (כמעט)כל החברים שלו אומרים כמה שחשוב לפעול רק לפי מה שנראה לאדם מוסרי ונכון ולא לפי אי אילו מוסכמות (אני רוצה להבהיר, אני בשום אופן לא רומז לכך שאני מפקפק בטענה שלך שאת לא חשה צורך להשתייך לאף קהילה, מדי פעם אפשר למצוא מישהו שהוא אכן כזה ועד אשר יוכח אחרת דעתך על עצמך אמינה בעיני).
      וזה, אגב, גם עונה על הנקודה האחרונה - איך זה יכול להיות שאנשים עם קוריוז זניח שמפוזרים היטב בכל רחבי הארץ וגם בתל אביב, יכולים לחיות בקהילה נפרדת: מלכתחילה קבוצת החברים שלהם היא קבוצה המסוגלת לקבל את הקוריוז שלהם, וגם הסביבה לא תצלוב אותם אם במקרה יוודע להם עליו (נסי לדמיין הומו חרדי - מה תהיה תגובת הסביבה אם הקוריוז שלו יוודע בה? עכשיו נסי לחשוב האם מישהו שחי בסביבה שכל כך עוינת את הרעיון של התנגדות למילה היה מעז להניח להתנגדות שלו להתגלות?), תוסיפי לזה את קהילת האינטרנט שלהם, והנה יש לך קהילה נפרדת. אם הילד שלך לא יהיה נימול את לא תצטרכי להחליף קהילה - כי ההורים שלך אולי יעקמו את האף, אבל יתרגלו לזה, וגם רוב מוחלט של החברים שלך ינוע איפשהו בין תמיכה והתלהבות למשיכת כתפיים והחלטה שהם עדיין מחבבים אותך למרות הבחירה הזו. האנשים האחרים בסביבתך לכל היותר ידברו עלייך מאחורי הגב, כי זה לא מקומם להעיר לך, ואת המעט שכן יעירו לך את תוכלי לקטלג בתור חריגים, חצופים ונדחפים לעניינים של אחרים. אני, למשל, לא אחלום שלא לכבד את הבחירה שלך, אבל בחירה כזו עדיין תהווה עוד לבנה בחומה שתיווצר בין שנינו (וכשיש מספיק דברים כאלה, היכולת של שנינו להזדהות בתוך אותה קבוצה קטנה ונעלמת) - גם אם ההפרדה תהיה מוחלטת, אני אמשיך לכבד אותך, אבל אנחנו לא נהיה חלק מאותה קהילה.

      מחק
    21. עמית,

      לגבי הטקס האלטרנטיבי, הוא מיועד לכאלה שהטקס עצמו חשוב להם, והברכות. לי אין שום צורך בטקס כזה (למרות שהוא לא יפריע לי כשלעצמו, ללא חיתוך) כי ממילא זה לא אומר לי שום דבר. בדיוק כמו שאין לי שום צורך בקידוש ביום שישי (למרות שלא מפריע לי להיות נוכחת בקידוש), כי גם זה לא אומר לי שום דבר. כלומר, אני מבינה מה קורה, אבל אין לזה משמעות עמוקה בעיניי, זה לא מרגש אותי ולא גורם לי להרגיש שום דבר. הבאתי את המאמר מכיוון שאמרת שהטקס עצמו הוא החשוב. אבל ממה שאתה אומר משתמע שדווקא החיתוך הוא החשוב כי זה מה שנשאר. אז בסדר, נעבור הלאה.

      לגבי עניין ה"יכעס". אני מדמיינת לי שני מצבים:
      1. אני לא מלה את הילד. הוא בא אליי בגיל 15/20/40 וכועס על ההחלטה ודורש לדעת מדוע לא עשיתי זאת. אני מסבירה לו שלא הייתי מוכנה לבצע בו אקט שלדעתי יפגע בו פיזית, מסבירה לו מהי הפגיעה הפיזית, ואם הוא רוצה הוא יכול לעשות זאת לעצמו. הוא מתעצבן על כך שהוא צריך לעשות את זה לעצמו במקום שאני אעשה זאת, אני מסבירה לו, שוב, שלא הייתי מוכנה לבצע בו ניתוח מטיל-מום ללא הצדקה רפואית וללא רשותו, שזה עיקרון יותר חשוב בעיניי מכל דבר אחר (אסור לי להשחית איבר של אדם אחר ללא הסכמתו), וזכותו לא להסכים איתי ולכן הוא חופשי למול את עצמו.
      2. אני כן מלה את הילד. הוא בא אליי בגיל 15/20/40 וכועס על ההחלטה... אני מנסה להצדיק: לא רציתי שתהיה שונה מכולם. מה אני מלמדת אותו? שלהיות שונה זה איום ונורא, שזה בסדר לכרות איבר בריא מהגוף רק כדי שלא יהיה בך שום דבר יוצא דופן, שהדבר הכי חשוב בעולם הוא לעשות מה שהחברה מכתיבה גם אם זה מנוגד לכל הערכים והעקרונות שלך. ומה הוא יכול לעשות עם ההחלטה הזו שלי אם הוא לא מסכים איתה? הרי היא לא הפיכה, והוא לא יכול לעשות כלום. הוא לא יכול להחזיר לעצמו את העורלה (שחזור עורלה אמנם מחזיר חלק מהרגישות, אבל זה אף פעם לא יהיה אותו הדבר). הפכתי אותו לבעל מום, ביודעין ובמזיד, ללא רשותו, ואין לו מה לעשות עם זה, ההשפעה היא עליו ורק עליו והוא זה שיצטרך לחיות כל חייו בידיעה שידעתי בדיוק מה אני עושה לו ולמרות זאת עשיתי את זה.

      אני מרגישה הרבה יותר טוב עם האופציה הראשונה, כי היא מסתדרת הרבה יותר טוב עם הערכים שלי. אני רוצה לחנך את הילד שלי לפלורליזם, לקבלת השונה, לכך שצריך ללכת עם מה שאתה מאמין בו ולא עם מה שהחברה מכתיבה, לא לקפוץ מהגג כי כולם קופצים. ואני לא יכולה לעשות את זה, אם בגיל שמונה ימים ביצעתי בו ניתוח רפואי מטיל מום ללא הצדקה. מה לעשות שיש פה סתירה מאוד עמוקה. הניתוח הזה מלמד אותו יותר מכל דבר אחר שהדבר הכי חשוב בעולם הוא לפעול לפי הכתבות החברה וזה בכלל לא משנה אם החברה מכתיבה לנו לעשות דברים איומים שנוגדים את המוסר הבסיסי שלנו.

      ולפני שתטען שאף אחד לא מתחרט שמלו אותו (בדיוק היום אמא שלי טענה את זה, אז נתתי לה לקרוא): בבקשה http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=202&messageid=155765847
      צירפתי עדויות נוספות גם בפוסט עצמו.

      אם אתה עדיין חושב שזה לא מטיל מום ולא גורם שום נזק, למרות כל מה שכתבתי בפוסט (אתה בטוח שקראת את כל מה שכתבתי על תפקידי העורלה, ועדיין אתה בטוח שהנזק הפיזי הוא עד כדי כך זניח, רק בגלל שאתה לא מרגיש את חסרונה בחיי היום יום שלך?) אני מציעה לך להעמיק בזה קצת. גם אני קראתי הרבה מאוד חומר, ויש הרבה חומר לקריאה על העורלה. זה בפירוש איבר בעל תפקיד(ים), ולחתוך אותו זה לא רק מסוכן וכואב אלא מטיל מום. נכון שאפשר לחיות עם המום הזה חיים ארוכים ומוצלחים, אבל בדיוק כמו שלא נסיר לילד את השקדים או את התוספתן אם הם בריאים, למרות שאפשר לחיות גם בלעדיהם עד 120, אני לא מצליחה להבין למה להסיר לו את העורלה.

      ולגבי עניין השייכות. אני מרגישה שייכת לחברה הישראלית. אני מרגישה שייכת בקרב משפחתי וחבריי. הדעות השונות שלי ממש לא גורמות לי להרגיש פחות שייכת. גם עצם העובדה שאני לא דומה להם פיזית, וגם לא משום בחינה אחרת כמעט, לא גורמת לי להרגיש לא שייכת. אם הייתי צריכה לכרות לעצמי איבר מהגוף כדי להרגיש שייכת (לדוגמא אם הם כולם, עד האחרון שבהם, ילכו מחר ויכרתו לעצמם אוזן ויביאו לי אלפי מחקרים שלפיהם זה בריא), בפירוש לא הייתי עושה זאת, כי באמת לא עד כדי כך חשוב לי להיות שייכת וממילא אני מרגישה שייכת גם בלי הדמיון הפיזי. בדיוק כמו שלא הייתי הולכת לעשות קעקוע כדי להרגיש שייכת, או פירסינג, לא הייתי מתחילה לרצוח חתלתולים ולא הייתי גונבת מכוניות, וגם לא הייתי כורתת איברי מין של תינוקות. צר לי, "להיות כמו כולם" זה כנראה באמת לא חשוב בעיניי. אין לי בעיה להיות כמו כולם, כשזה נוגע לדברים מוסריים. כשזה נוגע לדברים שנוגדים את המוסר שלי, אני מסרבת להיות כמו כולם ויהיו התוצאות אשר יהיו.


      (המשך)

      מחק
    22. (המשך)

      ברור לך, אגב, שאם בן אדם זקוק לסממן פיזי חיצוני כדי להרגיש שייך, זו שייכות מדומה. הוא לא באמת שייך מלכתחילה. אתה מטפל פה בסימפטום ולא בבעיה. כמו שאם צוחקים על ילד בן 8 בגלל משקפיים לא נלך ונעשה לו ניתוח לייזר בגיל 8 וגם לא בטוח שניתן לו עדשות כל כך מהר, כי זה טיפול בסימפטום ולא בבעיה. יש לו בעיה חברתית וצריך לטפל בה, ואין לה שום קשר למשקפיים, היא היתה קיימת איתם או בלעדיהם. בדיוק על אותו משקל, אם בן אדם לא-נימול לא מרגיש שייך למשפחה, זה לא בגלל העורלה, אלא בגלל בעיה הרבה יותר עמוקה שיש לטפל בה, ואם נכרות לו את העורלה בניתוח זה לא יגרום לו פתאום להרגיש שייך.

      בנוסף לכך, מדוע אתה קובע בשביל הילד שלך שזה מה שיגרום לו להרגיש לא שייך? אולי הוא דווקא יעדיף לחיות עם עורלה? אולי הוא ירגיש מאוד שייך? אולי הוא יגיד לך תודה על כך שלא הכאבת לו ולא גזלת ממנו תפקוד של איבר בריא מגופו רק כדי שיהיה בדיוק כמוך? ברור שאם תשדר לו מגיל אפס שהוא לא שייך בגלל שאיבר המין שלו שונה משלך אז הוא לא ירגיש שייך (ובמקרה כזה, למרבה הצער, גם אני חושבת שעדיף לחתוך אותו) אבל אתה לא נשמע לי כמו אדם שצריך דברים כאלה כדי לאהוב את הילדים שלו. אתה באמת צריך שאיבר המין שלו יהיה זהה לשלך כדי להרגיש שהוא באמת הבן שלך? אני מנחשת שלא (לא יותר משאתה צריך שיהיו לו עיניים כמו שלך או כשרונות זהים לשלך). אז למה אתה חושב שהוא כן יהיה צריך את זה?

      מחק
    23. עוד מחקר שנתקלתי בו (בגדול, נמצא שאיבר לא נימול הרבה יותר רגיש, ובהרבה יותר נקודות, מאיבר נימול, שרגיש בעיקר בצלקת): http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1464-410X.2006.06685.x/full

      מחק
    24. עמית, אני מרגישה שלא נימקתי מספיק טוב מדוע לא מדובר ב"נזק פיזי זניח":
      הנימוק היחיד שלך לכך שמדובר לכאורה בנזק "זניח" הוא שאתה, אישית, לא מרגיש בחסרונה של העורלה. אני שמחה בשבילך ובטוחה שאתה מתפקד היטב גם בלעדיה בכל תחומי החיים. עם זאת, בשום פנים ואופן לא ניתן ללמוד מכך שאין לחוסר העורלה כל השפעה עליך, ואפילו השפעה רצינית, שאתה פשוט לא מודע אליה כי:
      א. אתה לא זוכר איך זה להיות עם עורלה.
      ב. אתה לא מכיר אף אחד עם עורלה (לפחות לא מישהו מספיק קרוב כדי לשאול שאלות ולהשוות).
      ג. מעולם לא קראת חומר על הנושא אלא פשוט הנחת שאם אומרים לך שזו חתיכת עור ללא תפקיד - אז זו האמת.

      אני מתנגדת לקביעה הזו. מדוע? באותה מידה לא אקבל טיעון לפיו מילת נשים שבה מסירים רק את עורלת הדגדגן, עם או בלי הדגדגן עצמו (נעזוב לרגע את המילות החמורות יותר שבהן מסירים גם את השפתיים החיצוניות ו/או הפנימיות, כי אלה כבר לא איברים הומולוגיים לעורלה, ונעזוב גם את המילות שבהן תופרים פתחים כי ברור שאלה גורמות כאבים ובעיות לכל החיים. עדיין נשארנו עם עשרות מיליוני נשים שעברו מילה שבה הוסרה עורלת הדגדגן), גורמת "נזק פיזי זניח" לנשים. אם נשאל אשה שעברה ניתוח כזה בינקותה: "האם את מרגישה שמדובר בנזק פיזי של ממש?" ברור שהיא תגיד לא, בדיוק מהסיבות שאתה אומר לא. אבל היא לא זו שצריך לשאול אותה, כי אנחנו הרי רואים שהיא יכולה לחיות עד 120 ולתפקד ולקיים יחסי מין וללדת גם בלי האיבר הזה.

      למה שלא תשאל אותי? אני, שלמזלי הטוב השאירו לי את האיבר הזה, יכולה לומר לך שההבדל ביני לבינה הוא ממש לא זניח. בשום פנים ואופן לא הייתי מוותרת על האיבר הזה שלי, בהחלט יש לו תפקיד בחיי, גם אם זה לא תפקיד שמשפיע עליי בפעולות בסיסיות כמו אכילה, הליכה ודיבור. אבל איך אפשר לקבוע שמדובר ב"נזק פיזי זניח" ואני יכולה לוותר עליו? הרי ככה נולדתי, נולדתי עם האיבר הזה ולא בלעדיו, כלומר אני אמורה לתפקד איתו, למה שיקחו אותו ממני? מה זה העוול הזה, איך אפשר לקחת אותו מאשה כלשהי?

      ולמה שתחליט בשביל הילד שלך שהוא יכול לוותר על האיבר הזה שלו, שאיתו הוא נולד ואיתו הוא אמור לתפקד (הרי לכל היונקים יש עורלה)? בגלל שאתה, אישית, מרגיש רק ב"נזק זניח" אם בכלל? צר לי, זה לא המדד.

      ובכלל לא נכנסתי למקרים שבהם נגרם נזק מעבר לתוצאה הישירה של חוסר-עורלה, לכל הסיבוכים והסיכונים שעליהם חותמים ההורים לפני הניתוח ומקבלים בשם התינוק את כל האפשרויות המחרידות. עקמת הפין, פין שעיר, היצרות פתח השופכה, הבדלי צבעים בעור - כל אלה לא קורים בכל המקרים, אבל הם סיבוכים של מילה, והם מאוד נפוצים. לרוב הגברים שלקו בזה בכלל לא ברור שמשהו אצלם לא בסדר, שהם לא נולדו ככה, מאותן סיבות שאתה חש ב"נזק פיזי זניח" בלבד. אז אצלם יש עוד משהו זניח. לא ברור לי איך הורים מרשים לעצמם לקחת סיכון כזה בשם התינוק. אולי הוא לא מוכן להסתכן בכל זה? אולי הוא יעדיף שלא? ולא, זה לא אותו דבר כמו להחליט בשבילו לאיזה בית ספר הוא ילך. פה מדובר בעניין פיזי שישפיע על גופו ועל תפקודי גופו למשך כל חייו. אין לנו זכות מוסרית (אם כי לצערי, זכות חוקית דווקא יש) להחליט בשבילו על דבר כזה. על אותו משקל לא הייתי תומכת בהורים שעושים לתינוק שלהם ניתוח שקדים (כאשר הוא בריא) בתואנה שהרבה אנשים במשפחה סבלו משקדים נפוחים ועדיף לו בלעדיהם. מי הם שיחליטו שעדיף לו בלי השקדים, כל עוד הוא בריא? זה איבר עם תפקיד והנזק הוא ממש לא זניח.

      מחק
    25. אני מתנצל על כך שנעלמתי, זמן וכאלה.
      היות ואני לא רוצה לפתוח מחדש את הדיון הזה אחרי שבועיים של דממה (מה גם שלדעתי הגענו לנקודה בה כל אחד מבין את השני ואת הסיבות לדעה בה הוא אוחז), לא אתייחס לנקודות שהעלית (אף על פי שאלה נקודות מצויינות) ואסתפק בלהסביר שתי הגדרות למונחים שלדעתי אנחנו משתמשים בהם בדרך שונה (באשמתי, אני זה שמשתמש בפרשנות לא נפוצה או לא מקובלת).
      הראשון הוא מה שאני מכנה "נזק פיזי זניח". לתוך ההגדרה הזו נכנסים שלל דברים - החלק מיצירת צלקת קטנה מאחורי האוזן, דרך כתובת קעקע על הזרוע וכלה בכריתת זרת רגל ימין.
      מה הופך את כריתת זרת רגל ימין לנזק פיזי מינורי? עובדה אחת פשוטה - מרגע בו הפצע מחלים אין שום מגבלה שחשים בה (נדלג לרגע על כאבי פנטום ונניח, לצורך הדוגמה בלבד, שהם לא קיימים). זה אומר שמי שלא זוכר את הקיום של לפני הפציעה, לא יחוש מוגבלות. כמו כל פציעה, יש לה השלכות, אבל בחיי היומיום זה לא מורגש (בניגוד לנכות של ממש). אז כן - אילו כרתו לי את זרת הרגל, כנראה שלא הייתי יכול להיות אצן מוצלח. אבל בכל תחום אחר אני שווה לאחרים, וממילא - כמה כבר צריך לרוץ בימינו אנו? כך גם לגבי המילה - כן, אני מוגבל במנעד התחושות הפיזיות שאני יכול לחוש בפין שלי. אבל כמה משמעותית המגבלה הזו?

      המונח השני שאני מרגיש שאנחנו מדברים בו על משהו אחר הוא "טקס". יש כאן שתי פרשנויות שאני רואה:
      1) חגיגה. כמה אנשים מתכנסים, שמחים יחד ואוכלים.
      2) פעולה סמלית המביעה רעיון ומשמשת כדרך לייצב את החברה ע"י הכנסת הפרט לתפקיד בתוכה, או העברתו מתפקיד אחד לתפקיד שני.
      במקרה של הפרשנות הראשונה, יש מקום לדבר על "טקס אלטרנטיבי", כי לחגוג אפשר בהרבה דרכים.
      במקרה של הפרשנות השנייה, אי אפשר להחליף את הטקס בקלות, אפשר "להכניס שינויים", בזהירות. למה? כי כשמתעסקים עם סמלים לוקח זמן לשנות אותם. כי אם עושים שינוי חד מדי, אז משיגים את ההיפך מהמטרה ומשסעים את החברה במקום לאחד אותה (אמנם משמעותו של הסמל חשובה בערך כמו הצד ממנו צריך לשבור את הביצה, אבל ככה זה אנשים).
      התחושה שלי היא שהיחס שלך לטקס קרובה יותר לפרשנות 1, ולכן כל כך קל לך להציע שינויים מפליגים והחלפה של הטקס כולו. אני, כמו שאפשר להבין, קרוב יותר לפרשנות מס' 2.

      ולסיכום,
      היה מרתק, למדתי המון וגיליתי ש"הצד השני" מבוסס הרבה יותר מאשר חשבתי קודם. לא לכל מה שהעלית הצלחתי למצוא תשובות, בטח שלא תשובות מספקות.

      תודה,
      עמית.

      מחק
    26. היי עמית, שמחה לשמוע ממך. :)

      אתחיל דווקא מעניין הטקס - אני מבינה את מה שאתה אומר ובהחלט מוכנה לקבל את העובדה שאנשים מייחסים לטקסים מסוימים יותר חשיבות משאני מייחסת להם. אלא שכאשר מדובר בתינוק, הדבר לא מקובל עליי, בעיקר שמדובר בניתוח מיותר מבחינה רפואית, וכואב מאוד, המבוצע בגופו. לי תמיד היה ברור שאם וכאשר אמול את הילד שלי, שום טקס לא יהיה שם, אלא חיתוך בהרדמה אצל רופא וזהו. לא מוכנה לחגוג מעל זעקות הכאב שלו. זה נראה לי ברברי ומחריד, מצטערת.
      אגב, זאת בניגוד לטקס בר המצווה למשל - אם היה מדובר בזה, הטענה שלך היתה מקובלת עליי לחלוטין, כי שם מדובר בנער שזוכר את הטקס (תינוק לא זוכר את הטקס ואין לו שום משמעות מבחינתו מלבד הכאב שהוא חש), לרוב גם נהנה ממנו, הטקס מבוצע בהסכמתו ואינו כולל שום חיתוך בגופו. לכן אין לי שום בעיה עם טקס כזה (למרות שאני מודה שגם הוא לא מדבר אליי, אבל זה כבר עניין אישי ולכן אין לי שום בעיה להסכים).

      לגבי "נזק פיזי זניח". אני לא חושבת שאפשר להשוות ריצה במרתון לקיום יחסי מין ולאוננות, מצטערת. לגבי הראשון אני חושבת שאמנם אפשר לצאת מנקודת הנחה שרוב הסיכויים שהילד שלי לא ישתתף במרתון ממילא (הסיכויים נגדו, בטח עם אמא פדלאה כמוני), אבל זה לא נותן לי זכות לחתוך לו את הזרת ברגל רק מתוך ההנחה הזו. לגבי יחסי מין ואוננות, אני חושבת שאפשר לצאת מנקודת הנחה מאוד ברורה שהוא יתנסה בשניהם לא מעט בחייו (אם כי ברור שגם את זה אני לא יודעת בוודאות, נכון?), כך שאני ממש לא רואה איזו זכות יש לי להוריד מהיכולת הטבעית והמולדת שלו ליהנות מהם. בדיוק כמו שאני נולדתי עם איברים המאפשרים לי הנאה, ואני לא חושבת שהיתה למישהו זכות לכרות לי אותם או את חלקם (גם לא בגיל שבוע), כי הם האיברים **שלי**, בגוף שלי, ולכן הבחירה צריכה להיות רק שלי - כך אני גם לא רואה איזו זכות יש לי לכרות איבר מתפקד מגופו של הילד שלי ובכך לגרוע בוודאות מהנאתו העתידית, גם אם הוא עדיין תינוק שאינו יכול להביע דעה.
      שוב - אני מאמינה לך שאתה לא חש בשום בעיה הנובעת מכך שאתה נימול, ולא מרגיש ירידה בהנאה (מן הסתם, כי אתה לא יודע איך זה לא להיות נימול), ואני גם שמחה בשבילך, אבל זה בהחלט לא אומר שלא נגרם לך נזק, או שהנזק הוא זניח. גם נשים נימולות (אלה שנימולו בגיל צעיר מאוד, ויש היום המון כאלה) טוענות בדיוק אותו דבר - הן לא מרגישות שום בעיה ובטוחות שלא נגרם להן שום נזק (וגם טוענות שזה טקס חשוב וזו מסורת עתיקה וכולן כאלה וכו' וכו' - בדיוק אותם טיעונים שאנחנו מעלים בעד מילת גברים). אז מה זה אומר, שלא נגרם נזק? לא, זה פשוט אומר שאתה לא יודע למה להשוות. אני לא חושבת שהעובדה הזו נותנת לך זכות למנוע את אותה הנאה שיכלה להיות לך גם מהילד שלך - רק בגלל שממך היא נמנעה גם כן. כמובן, בהנחה שאתה מודע לכל הפרטים בנושא, ואני חושבת שכשתהיה הורה זו אחריותך להיות מודע בדיוק להשלכות הרפואיות של מה שאתה מבצע בגוף של הילד שנתון לחסדיך. זה לא שונה מכל פרוצדורה רפואית אחרת, הייתי אומרת לך אותו דבר אילו היית מחליט לעקור לו את השקדים מסיבה כלשהי (שמעתי שבאוקראינה היו עושים זאת לכל הילדים פעם, האמינו שזה יותר בריא) - לפני שאתה עושה את זה, ובעיקר בגלל שזה בלתי הפיך, תקרא את כל החומר הרפואי שאתה מוצא בנושא ורק אז תגבש החלטה. כי ההחלטה הזו, מה לעשות, היא גם בלתי הפיכה וגם תשפיע לנצח לא עליך, אלא על הילד שלך, ולכן זה כל כך חשוב.
      בסופו של דבר, אם בבגרותו הילד יחליט שהוא בטוח שהמגבלה הזו לא תשפיע עליו בכלל, או כמעט בכלל, וששווה לו להקריב את הרגישות הזו מסיבה כלשהי - ברור שלא אמנע זאת ממנו, כמו שלא אמנע ממנו לעשות ניתוח פלסטי כלשהו אם ירצה. אבל אני לא מוכנה להקריב איבר מהגוף שלו בשמו, לפני שהוא בכלל מסוגל לדבר ולפני שהוא מעוניין. לא נראה לי מוסרי.

      אסכם בכך שמאוד נהניתי לדבר איתך, ואשמח לדון גם בעתיד בכל נושא! :)

      מחק
  7. עבודה מצוינת, תודה רבה. סוף סוף יש מאמר אחד מסודר, עם מקורות, שמפריך את כל המיתוסים לגבי ברית מילה.

    השבמחק
  8. היי תוססת

    יפה אמרת. יפה מיצית.
    לי מעולם לא היה צל-ספק - אם מישהו רוצה להתקרב לבן שלי עם סכין - הוא יצטרך לעבור על גופתי המתה!

    טוב, לא חכמה, כשאני נולדתי, הורי עוד היו נגד מילה. מסופקתני אלו היה נולד בן אם הם היו עומדים בלחץ - משפחות חרדיות - אבל כיוון שנולדה בת... יכלו להמשיך להתלהם. :) (כשנולד בני הם היו נגד ערלתו... אבל לא שאלו אותם.:))

    גם עברתי קורס אינטנסיבי בלהיות יוצאת דופן... כך שחסרה לי הרגישות.

    חוץ מזה... בחיאת שני את הרקע השחור!

    יישר כויח!

    לילית

    השבמחק
  9. חילוני גמור עם כבוד למסורת4 במאי 2012 בשעה 0:25

    רוני,
    אני מצטער אם העלבתי אותך, זו לא היתה הכוונה.
    אולי לא הייתי ברור במה שכתבתי, אז אני אחדד: כשאני שומע על אנשים שהחליטו לא לימול הקונוטציות הראשונות שעולות הן שהבן-אדם מתעקש שלא להיות חלק, מתעקש לצאת כנגד ולהתריס ובלי סיבה מוצדקת (במקרה שלך, אני מבין עכשיו שיש לך את הסיבות המוצדקות שלך). צר לי אבל עם כל הניסיון לחשיבה אובייקטיבית, ריאלית ושקולה, בסופו של דבר לאדם יש גם רגשות והם בלתי רציונליים. אז זה הרגש שקופץ אצלי כשאני שומע על החלטה כזו או כשקראתי את כותרת הפוסט שלך, כמו גם להערכתי, אצל רוב הציבור היהודי-ישראלי (בין אם יודו בכך בגלוי או שלא). אז באמת, אחרי שקראתי את הטיעונים שלך, אני מודה שנתת חומר למחשבה רצינית אבל עדין אני מאמין שלא אפעל כעצתך.
    כמה שאלות:
    1. האם את מסכימה שאצל רוב הישראלים הצהרה נגד ברית מילה מתפרשת כהתרסה ועקשנות מיותרת? (שימי לב, "מתפרשת")
    2. נניח וכן, האם זה בכלל שיקול בעיניך או שלא מפריעה לך להיתפס כמרדנית ששמה את עצמה כאווטסיידרית?
    3. נניח ואת יודעת שכך תתפרש הצהרה אצל מכר כלשהו שלך, האם תאמרי לו את דעתך בעניין או שתימנעי מלדבר על הנושא?

    בהערכה,
    חילוני

    השבמחק
    תשובות
    1. חילוני,

      אין בעיה, לא שומרת טינה. להודעה עניינית אני עונה בשמחה.

      1. ברור לי שזו הקונוטציה הראשונית: "לא בכל דבר חייבים להיות שונים", "לא צריך ללכת עם הראש בקיר" וכו'. למה זה ברור לי? כי ככה גם אני חשבתי בהתחלה, כמו שהעדתי בפוסט. אני לא מתיימרת לחשוב שהפוסט הזה לבדו מספיק כדי לשכנע מישהו נגד ברית מילה, וזו גם לא היתה המטרה, אלא פשוט להעלות את הנושא למודעות ולבטא את דעתי. אני אישית, כמו שכתבתי, נזקקתי להמון המון קריאה וחפירה בנושא כדי להשתכנע, ורק אחרי שבדקתי את כל מה שהיה חשוב לי לבדוק (וזה היה המון) השתכנעתי סופית. מי שהתעורר בו עניין מוזמן להמשיך לקרוא הלאה – צירפתי קישורים והפניות להמון חומר חשוב (אגב, אני בהחלט קראתי בהתחלה מתוך גישה של "נו טוב, נקרא, ממילא אי אפשר לשכנע אותי בנושא הזה").

      2. אני נון-קונפורמיסטית. זה אומר שאני בודקת כל עניין לגופו ומחליטה בעצמי מה טוב בשבילי, ו"מה כולם עושים" זה בקושי שיקול מבחינתי. "מה כולם חושבים" זה בכלל לא שיקול, כי ממש לא אכפת לי מה כולם חושבים. אם אני מאמינה שהם טועים, אני עושה מה שטוב ומתאים לי אישית, בלי לכפות על אף אחד, ולא אכפת לי "מה יגידו". מצד שני, אם אני מגיעה למסקנה שכולם צודקים, אלך גם אני "עם הזרם". כלומר – לא, אני לא בוחרת לעשות דווקא. אני לא עושה משהו בגלל שכולם *לא* עושים אותו, בדיוק כמו שאני לא עושה אותו בגלל שכולם *כן* עושים. אני בוחרת מה לעשות ומה לא לעשות לפי מה שמתאים לי, אישית. מבחינת אורח החיים שלי אני אפילו מאוד נורמלית, למרבה ההפתעה. :)
      בכל מקרה, אני רוצה לציין, וגם כתבתי זאת בפוסט, שלמול ילד בגלל שיקולים של "מה יגידו עליי" נראה לי מעשה אנוכי להפליא. טובת הילד היא הדבר היחיד שצריך לעניין אותי כשאני מחליטה האם למול אותו או לא, והטובה האישית שלי בכלל לא רלוונטית. אם אני מאמינה שלמול אותו יהיה לטובתו, אמול אותו. אם אני מאמינה שלא, לא אמול אותו, ושיגידו עליי מה שירצו. טובת הילד שלי הרבה יותר חשובה, איך אפשר להשוות? איך ייתכן שהפחד מפני "יגידו עליי שאני אאוטסיידרית והולכת עם הראש בקיר ולא אכפת לי מאף אחד" יגרום לי לעשות משהו שאני מאמינה שהוא לרעת הילד שלי?
      ועוד משהו, נוכחתי הרבה פעמים שכאשר אני הולכת עד הסוף עם מה שאני מאמינה בו ולא עם העדר, לא זו בלבד שאנשים מכבדים אותי יותר, אלא שרבים מהם משנים את דעתם ומתאימים אותה לשלי (בעצם תופעת עדר הפוכה). כי הרבה אנשים חושבים בדיוק כמוני בהרבה נושאים, אבל לא לכולם יש אומץ לומר זאת או לפעול בהתאם. אני מסכימה שצריך אומץ.

      3. אני מבטאת את הדעה הזו בחופשיות גמורה בפני כל מי שיש לי דיבור איתו. ממילא אף אחד מהחברים שלי לא יתרחק ממני רק בגלל שהעזתי לבטא דעה שונה משלו. בשביל מה קיימת תרבות דיון, אם לא בשביל לבטא ולהביע דעות גם אם הן שונות מהדעות המקובלות? אז אולי יחשבו שאני סתם מחפשת להיות שונה וכו'. אז יחשבו. אז מה? אני יודעת שזו לא האמת, וזה מה שחשוב.
      כבר היה לי ידיד קרוב שמאוד התעצבן מהדעה הזו, אבל לא התרחקנו והוא לא שינה את דעתו עליי בעקבות זה (וגם אני לא עליו). אנחנו לא מסכימים בנושא הספציפי הזה, וזהו. אפשר להמשיך להיות בקשר טוב גם עם אנשים שלא מסכימים עם דעותיהם. זה אפילו מאוד מעניין לפעמים. :)

      מחק
  10. amazing article

    השבמחק
  11. ברית מילה גורמת לנזק בלתי הפיך לכל החיים
    כל ארגוני הרופאים בעולם קבעו שאין הצדקה רפואית לברית מילה וחלקם אף קוראים לאסור ברית מילה בחוק.
    אפילו משרד הבריאות בישראל לא ממליץ על ברית מילה.
    בישראל עשרות אלפי ילדים שלמים (שלא עברו ברית) ומספרם גדל כל הזמן.

    מידע נוסף כולל מקורות מידע מדוייקים כאן:

    http://www.box.com/s/q4jqvvmc1a9q3rtc42j1

    השבמחק
  12. את בטח כבר יודעת שעשית דבר חשוב בפרסום הזה. כל הכבוד לך על הרצינות ועל סיכום הדברים! - {ודווקא לא על האומץ (מה? צריך אומץ בשביל להיות מי שאתה?)}
    גם אני כבר שנים קוראת חומר בנושא ותמיד הציק לי שבשיחות קשה להציג את כל הידע שצברתי ... עכשיו את מי שבאמת ירצה לדעת - אפנה אחר כבוד לקרוא את רשומתך.
    הלוואי ואנשים היו משקיעים יותר מחשבה בהחלטות לגבי אופן החיים, וזה נכון לכל דבר בחיינו. המין האנושי לא סובל מעודף תבונה, ברוך השם (והעיקר שאין סבל :))

    השבמחק
  13. קראתי עד (וכולל) הפרק "מיתוסים בריאותיים" ושם הפסקתי כי לצערי הוא נראה לי לא רציני. תמציתו היא "זה באמת עשוי להיות בריא אבל פחות ממה שחושבים והרפואה שלנו מספיק טובה כדי להתמודד עם הבעיות האלה בדרכים אחרות". לא משכנע אותי.
    זה קצת כמו להסביר למה לא כדאי לשתות תה ירוק. נכון שגם בסין כל אדם רציני ימליץ על רפואה מודרנית כדי לטפל או למנוע כמעט כל מחלה. אבל זה לא אומר שההשפעה שאין לתה השפעות חיוביות שכדאי לקחת.
    הטיעון של "לא מייחד יהודים" גם אינו מחזיק מים מבחינה לוגית - יש עוד אנשים בעולם שעושים ברית מילה, אבל הלוגיקה עובדת כאן בכיוון השני -- כל היהודים _אמורים_ לעשות ברית מילה. גם בלי להאמין באלוהים הרבה יהודים מקשטים את הסוכה, צמים ביום כיפור או מתחפשים בפורים בשביל להרגיש חלק מהעם ומהמסורת.
    הטיעון היחיד נגד הסיפור הוא כמובן סבל התינוק. זה עצוב וחבל. יש גם הרבה חיסונים או תהליכים אחרים שמאוד כואבים לתינוק. אני מניח שגם לידה אינה תהליך נעים ובכל זאת הרבה נשים נמנעות מניתוח קיסרי אלא אם הדבר הכרחי.
    אין ספק שאם כל השיקולים האובייקטיביים כמו בריאות מתאזנים או שאין מספיק נתונים כדי לקבוע כמה הם משפיעים, יש לשקול את הסבל של הילד מול טיעון המסורת.
    אי אפשר לערער על כך שילד שלא נימול יהיה במובן רב מחוץ לעם היהודי. והבחירה אינה ניתנת לו, בדיוק כמו שלא ניתנה לו הבחירה אם לסבול. למזלו, הסבל כמעט תמיד נגמר לאחר זמן קצר ונשכח לעד, חוץ מבמקרים נדירים מאוד של נזק קבוע או טראומה.

    השבמחק
    תשובות
    1. שלום אנונימי,

      די ברור שלא הבנת את כוונתי. אפשר לדעת מנין הסקת ש"זה באמת עשוי להיות בריא"? היכן כתבתי שזה בריא? ברית מילה היא בפירוש אינה דבר בריא. זה שיש לה יתרונות בריאותיים מסוימים, מוטל בספק, ומה שאני טוענת הוא שגם אם זה נכון, היא גורמת הרבה יותר נזק בריאותי מהתועלת הבריאותית. השווה למשל אלכוהוליזם - אלכוהוליסטים נוטים ללקות במחלות לב הרבה פחות משאר האוכלוסייה, האם זה אומר שבריא להיות אלכוהוליסט? האם על הרפואה להתחיל להמליץ על כך כדרך קבע? ודאי שלא. עומדת בעינה העובדה שאף ארגון רפואי בעולם אינו ממליץ על ברית מילה לצרכים רפואיים, ולכן חובת ההוכחה הבריאותית חלה עליך. השוואת שתיית תה ירוק לכריתת איבר בריא מהגוף היא חסרת כל היגיון ועל כן לא אתייחס אליה.

      לגבי "לא מייחד יהודים". נכון שלפי ההלכה כל היהודים אמורים לעשות ברית מילה. אבל גם כל המוסלמים אמורים לעשות זאת. אז איך זה מייחד את היהודים? השווה זאת לשמירת שבת, או לצום יום כיפור שאתה נתת כדוגמא. אלה מצוות שקיימות אך ורק אצל היהודים, וגם אותן כולם "אמורים" לבצע. מכיוון שהן ייחודיות ליהדות, הן כן מייחדות את היהודים. ברית מילה, לעומת זאת, היא לא מצווה ייחודית ליהדות, ולכן אינה מייחדת את היהדות, זו לוגיקה פשוטה למדי.

      לגבי עניין הכאב. כפי שהסברתי ותמכתי במחקרים, חיסונים ופרוצדורות רפואיות נוספות כואבות לתינוק שעבר ברית מילה הרבה יותר מאשר לתינוק שלא עבר אותה. ההשוואה ללידה גם היא מטופשת למדי, שכן איש אינו מכריח אשה ללדת, אבל ברית מילה נכפית על התינוק. לגבי חיסונים, הם נעשים לצרכים רפואיים, בעוד שברית מילה, כאמור, אינה נעשית לצרכים רפואיים.

      לגבי הטיעון המסורתי. אני לא מסכימה איתך כלל, בדיוק כפי שמי שאינו שומר שבת אינו פחות יהודי ממי שכן שומר, ובהחלט יכול להיות חלק מהעם היהודי. יהדות היא הרבה יותר בהרגשה מאשר במעשים וחבל לי שיש אנשים שתולים את כל עניין היהדות בקצה איבר המין של האדם. אם בזאת מסתכמת היהדות, בקצה איבר המין, אז זה ממעיט מאוד מערכה, ובעיניי היא דת יפה כל כך שחבל לזלזל בה בצורה כזאת.

      אגב, להבא אודה לך אם לא תבקר את הרצינות שלי. אני מבטיחה לך שעשיתי מחקר ארוך ומעמיק לפני שכתבתי את המאמר. קל להתנגח, אבל אפשר גם לדון בצורה עניינית כפי שעשית בהמשך ולכך התייחסתי בהתאם. ההערה הראשונה בכל זאת לא היתה במקום.

      מחק
  14. רק רציתי לספר לך שהבלוג הזה יצא בדיוק בזמן בשביל הילד שלי והתחיל תהליך חקירה מעמיק עם החלטה להשאירו שלם. תודה!!!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה שסיפרת לי, שמחתי מאוד לקרוא! שיהיה במזל טוב והמון בריאות.

      מחק
  15. פוסט מעולה המון תודה- אני אימא שאכן הבינה מהר מאוד ועל פי כל השיקולים שציינת כי זה מטורף לעשות ברית. כמובן בעלי שאינו יהודי עזר לי לראות את הדברים קצת יותר בקלות אבל תהליך ההתפכחות מההזיה הזו של "ברית" היה מ שכמו שאת מתארת. אני לצערי שילמתי ועדיין משלמת מחיר כבד עד מאוד כי בעקבות כך משפחתי - שדרך אגב אינה משפחה דתית כלל- ניתקה עימי כל קשר. מטורףףףףףף כמה שאנשים נעולים מפוחדים ומבוהלים עד אימה מפני שינוי, שבית מיתוסים ושחיטת פרות קדושות. אנחנו נתקלים בזה כל הזמן מאנשים מהסביבה. בכל מקרה מה שלא אהבתי בקה"ל זה שהם ממש אבל ממש לא היו ידידותיים ותומכים ולא היו רגישים כלל לקושי שלי- לפעמים היה נדמה לי שכל מי שהסיפור של אי עשיית ברית לא נגמר אצלו ב"הפי אנד" הם מעדיפים להתעלם ממנו כדי לא לקלקל להם את המוניטין או שמהו...וזה חבל לי! כי אני היום מוצא עצמי די לבד עם הקושי הזה שחשבתי שיש קהילה שיכול הלתמוך למקרה וארגיש צורך. כנראה שטעיתי.
    בכל מקרה לגבי הברית ברור שלא טעיתי והפוסט שלך ממש עשה לי טוב.
    המון תודה על העבודה יסודית!
    שאפו!

    השבמחק
    תשובות
    1. שלום לך, ברוכה הבאה ותודה על תגובתך.
      צר לי לשמוע על היחס שקיבלת ממשפחתך. אציין כי משפחתי גם היא אינה דתית, אך גם היא אינה מגלה כל נאורות. אף פעם אני לא מבינה איך אפשר לנתק קשר עם בן משפחה, ועוד בגלל שטות כזו.
      צר לי גם לשמוע על היחס שקיבלת מקה"ל - אמנם אין לי קשר אליהם - אך אני מזמינה אותך בכל מקרה לפורום "מוותרים על ברית מילה" בתפוז, שם אני משתתפת ויודעת שהאווירה נעימה ותומכת.
      אין לי כל ספק שלא טעית בנושא הברית. מאחלת לך, לבעלך ולבנך רק טוב, והלוואי שבני משפחתך יתפכחו כמה שיותר מהר.

      מחק
    2. הי רוני, המון תודה על תגובתך. אחפש את הפורום בהזדמנות...תודה שוב על הפוסט המדהים :) וכן..זה דבר אחד לא לגרלות נאורות- מעטים הנאורים בקרבנו בכל מקרה- אבל לגלות אלימות ובורות קשה כ"כ מבני משפחתי זה סופר עצוב ומאכזב. כולי תקווה שבשבילהם לפחות הם תפכחו...

      מחק
  16. עליה בהתפשטות האיידס באפריקה במקומות
    שנעשו מילות המוניות.
    הלואי וידעתי לעשות קישור.

    השבמחק
  17. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
    תשובות
    1. http://wp.me/P3R288-1L תודה רבה! כתוב מעולה וחשוב מאוד להמשיך את הדיון בנושא. לא קראתי את כל התגובות כך שאני מצטער אם אני חוזר על משהו - בארה"ב מתחיל להיות מאוד מקובל לערוך טקס ברית שלום, שזה בעצם כמו שלוקחים את החתונה היהודית והופכים אותה לשוויונית או לוקחים את מנהג הכתובה אבל כותבים טקסט שבאמת מאמינים בו, יש לא מעט רבנים שעורכים טקס קבלה לקהילה בצורה כזו וזה מתחיל להיות יותר ויותר מקובל גם אם עדיין בשוליים. ברור לי על פי מה שכתבת שזה כנראה לא מה שתבחרי בו אבל אולי זה יעניין את מי מהקוראים - כתבתי על זה (ועל הנושא באופן כללי עליו אנחנו בגדול מסכימים, בתוספת כמה מהחוויות שלי בנושא גם כן אחרי שעות רבות של קריאה ופליאה)

      מחק
    2. תודה על התגובה, אהבתי את הפוסט מהבלוג שלך!

      מחק
  18. כתבתי פעם פוסט מקיף ומפורט משלי בנושא:
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=573275&blogcode=13675531
    אני שמח מאוד לראות עוד מאתנו נלחמים בברבריות המבחילה הזו. ישר כח!
    (רק הערה קטנה: סמגמה היא נוזל שבו מצטבר הרבה מאוד לכלוך והוא נוטה להסריח, אם כי מאוד קל לשטוף אותו. בתוך הערלה יש רקמה רירית שהיא זו שגורמת לסכוך.)

    השבמחק
  19. אהבתי מאוד. מאוד מושקע ומאוד מפורט. מתנצלת שלא קראתי הכל הכל. אבל אני מכירה היטב.

    הסיבה שאני כותבת היא כי יש טעות טכנית בתיאור של תהליך המילה.

    היה על זה דיון בקבוצה של נגד ברית מילה בפייסבוק. חפשי את המילה "פריעה" ותיראי פוסט שהתחיל מוהל בשם "נס חי שואשי".
    כאשר הצלחתי להחזיק אותו בעיניין טכני ללא שיכנסו בבחור, אז הוא סיפק הרבה מידע. יש הרבה תגובות, אבל תוכלי להוציא את כל המידע הטכני משם.

    עקרונית, המיצווה כוללת 3 חלקים: חיתוך, פריעה, מציצה. פעולות אלו הן חובה ולא משנה הדרך אלא הביצוע. כלומר על הביצוע יש ויכוח בניהם, אבל לא על עצם החובה לבצע את שלושתן.
    יש שתי שיטות מילה:
    הישנה, שנעשתה עד לפני 20 שנה ויש שעושים גם היום (גם הוא עושה): כוללת משיכה קדימה של העורלה, תפיסה במגן, חיתוך, פריעה (כפי שתארת אותה), מציצה.
    בפריעה דואגים שהעורלה תהיה מאחורי בסיס העטרה. טוענים שמחזקת אותה. לא מורידים פרנלאום.
    השיטה החדשה: הפרדה בעזרת המקלון, שבעצם חוסכת את הפריעה, אבל גורמת יותר קרעים בגשרים וגורמת להורדת הפרנלאום. בד"כ נעשית בחדר נפרד ושומעים את התינוק צורח מוות כאשר המוהל טוען שהוא רק מכין אותו.... בשלב זה אחרי ההפרדה, מושכים את העורלה אחורה וחזרה קדימה ורק אז תופשים במגן. חותכים ליד הקהל ומוצצים. והכל ניראה כאילו נורא מהר ובלי ציפורניים שחורות...
    בשיטה החדשה מורידים יותר עורלה היות והיא משוחררת ויש יותר מה למשוך לתוך המגן. היא יותר מזיקה לעצבים רק נראית מהירה.
    המילה היא יותר צמודה כי הורד יותר עור. גורם לכאבים בשעת זיקפה. מילה בכלל גורמת לשיעור הפין, כאשר מוחמר בשיטה זו.

    את יכולה להכנס לדיון ולקבל עוד מידע. אשמח באם תתקני את הקטע הטכני כדי שיהיה לפחות מדויק.
    זה בסדר שלא ידעת באופן מדויק, היות ורובנו לא יודעים מה נעשה שם, ולכן היה חשוב לי אז לקבל את המידע הטכני מהמוהל הנ"ל ישירות.
    יש לציין כי לאחר קבלת מידע זה יכולתי לזהות ע"י התבוננות בפין נימול באיזו שיטה בוצעה המילה...
    הבחור יענה לך גם בפרטי. הוא חזר בתשובה. יודע את הנזקים אך עושה מסיבות דתיות.

    השבמחק
  20. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  21. נהנתי לקרא את המאמר. יש לנו ילד בדרך - וברור לי שאני לא עושה לו את מה שעשו לי. הגיע הזמן לצאת מהימים החשוכים האלה כבר, ויפה שעה אחת קודם!
    ואם כבר מדברים על ימים חשוכים... הרגשתי אכזבה כשקראתי את המשפט: "ברור שהם לא שם לצורך רבייה, כי אפשר להתרבות גם בלי עורלה כפי שהמוסלמים מוכיחים יפה מאוד."
    אם כבר נאורות ואומץ להביא מודעות ולעשות את הדברים אחרת, למה לא ללכת עד הסוף ולהיות כנים לגבי הצורה שבה אנחנו מתייחסים לאנשים / עמים אחרים?
    אולי זה אני, אבל הטון של המשפט הזה נשמע לי גזעני, ומיותר. גם פה יש הזדמנות לראות שאנחנו עדיין חיים לפי מוסכמות ישנות שרק יוצרות קונפליקט וסבל.

    השבמחק
  22. תודה רבה- חשוב מאוד- גם אני לא מלתי את בני :)
    אגב - גם הרמב"ם ככל הנראה התנגד לברית מילה- ואפילו פסק שאם אדם, אחרי חקירה מדעית, מגיע למסקנה שהדבר מזיק אסור לו לימול את עצמו ואת בנו!
    מוזמנים לקרוא את המחקר המלא בעניין:
    https://docs.google.com/document/d/1HDwgv4pHCb9kZWe0OriCBXRpvqFcKmKlbvjIL8BpSQg/edit?usp=sharing

    שוב תודה!

    השבמחק